ערב.
תחילת הקיץ או סוף האביב
רחובותיה של יפו נמלאים ריח מוכר, מתעתע,
של הדרים
אני מדמיינת רוחות רפאים של פרדסים
מצמחים רוחות רפאים של פרחים לבנים קטנים.
וריח שמבקיע את חומת האוטובוסים
פגרי העופות, את חדרי המדרגות.
בבר הקרוב אני יושבת עם בחור חדש.
דיבורינו נמהלים בעשן הסיגריות.
משפטים נשלחים, משפטים מוחזרים.
איזה בירה כדאי לשתות,
בחירות בפתח, אוניברסיטה, תחביבים,
ברמן בוטח בעצמו
מפנה כוסות ריקות לתוך חלון קטן
ממלא חדשות, לא מישיר מבט.
בתוך חלון קטן
ידיים שחורות לוקחות כוסות ריקות מלוכלכות
שרידי אודם, קצף יבש
בדלי סיגריה, אפר, מפיות.
ידיים שחורות, בלי פנים, בתוך חלון קטן
מטפסות במעלה הגרון שלי,
מוחקות את החיוך המבושם,
משכיחות בחור חדש, אביב,
לועגות לי,
"ריח הדרים"
נעמה גרשי, משוררת צעירה. פרסמה שירים במספר כתבי עת.