שר המשפטים שלנו לא מבזבז זמן ואוכל כל חלקה טובה, כשיעדי התקיפה העיקריים הם שופטי בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה. את השופטים הוא מאשים בסטנדרטים כפולים, שזו דרך אחרת לומר שאין במשפטם אמת וצדק. באשר ליועץ המשפטי לממשלה, אין שר המשפטים מוציא מכלל אפשרות שהוא (היועץ) יתפור לו תיק.
בית המשפט העליון אינו צריך להיות "פרח מוגן" אבל הוא בפירוש שמורת טבע. יש לבקר אותו, אבל מה צריך האזרח הישראלי הפשוט להסיק מההתקפות הבלתי פוסקות עליו ועל היועץ המשפטי? המסקנה המתבקשת היא שאם שר המשפטים חושב שאין בירושלים שופטי אמת וצדק, ואפילו הוא השר וראש ממשלתו מאוימים על-ידי "כנופיית שומרי החוק", על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי האזרח הפשוט, לכן אין טעם לשמור חוק.
כך מצטרף השר דניאל פרידמן לשורת מינויים של מר אולמרט שמסכנים את המדינה: שר ביטחון שנכשל כישלון חרוץ במבחן המלחמה ומתן ביטחון לאזרחי המדינה, שר אוצר שחשוד ב"גניבת הקופה", שר משפטים שהורשע בדין ומנסה לחזור בברכת ראש הממשלה, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון שעומד לדין על שחיתות פוליטית, ועוד לא הזכרנו את מזכירתו ואת כל הפרשיות שראש הממשלה עצמו מעורב בהן.
אולמרט ילך הביתה. דו"ח הביניים של וועדת וינוגרד והפגנת ה-200 אלף בכיכר רבין קצבו את זמנו. הרמטכ"ל התפטר, מר עמיר פרץ הפסיד את ראשות מפלגתו והולך ממשרד הביטחון וראש הממשלה מחוק בעיני הציבור. אחיזתו בקרנות המזבח תתנתק לאחר הבחירות במפלגת העבודה, וכשנציין עוד מעט שנה למלחמת לבנון השנייה, או לכל המאוחר עם פרסום מסקנותיה הסופיות של וועדת וינוגרד.
האחריות על תוצאותיהן של תקיפות פראיות הן כידוע של הבעלים, אבל את המחיר משלמים המותקפים והכלב התוקף עצמו. כשילך אדונו, ילך גם פרופ' פרידמן. עד אז אולמרט מסוכן למדינת ישראל, לביטחונה ולמהותה כמדינת חוק דמוקרטית. לפיכך החובה המוטלת עלינו כיום היא לקצר תקופה זו ככל האפשר ולהמעיט ככל הניתן את נזקם כי רב של מינויים דוגמת פרופ' דניאל פרידמן.