אכן, הכל דבש

משפחת פוליאקוב היא לא משפחה נורמלית, אבל היא גם משפחה שאי אפשר שלא לאהוב אותה. סמדר שילוני מתמוגגת מ"הכל דבש", אפילו אם היא לא יודעת להסביר בדיוק למה

 

יש דברים שאפשר לקלוט רק בזווית העין. אתה מסתכל עליהם ישירות, אתה לא רואה אותם. אבל בזווית זה עובד. "הכל דבש" מסתכלת על הסיטקום בזווית העין, מעיפה מבט מהיר לדרמה מהזווית השניה, ויכול להיות שזה מה שהופך אותה לסדרה שהיא בכיף שלכם.

 

יכול להיות. לא בטוח. "הכל דבש" היא מסוג הסדרות שקשה מאוד לשים את  האצבע על הקסם שלה, אבל נדמה לי שלזה התכוון האיש שהמציא את המושג דרמה קומית. אין בה פאנצ'ים, לפחות לא מהמשפחה המובהקת שאתם רגילים אליה, מלוטשים לתסריטאית שוטפת. גם לא כאלה שנועדו לדגדג את בלוטת הגיחי גיחי. אין בה את הסאגה השבועית שנוצרת ונפתרת בפאקט אחד, תוך כדי הפרק. אין בה שום דבר גרנדיוזי, גדול מהחיים, שיכול לקרות רק בטלוויזיה. הדבר היחיד שאפשר לחתום עליו כרגע, הוא שזה עובד, ופשוט תצטרכו לסמוך עלי בקשר לזה.

 

אולי זה לא מקרה שפולי למד רפואה באוניברסיטה של החיים. החיים עצמם הם השכבה הכי בסיסית של "הכל דבש", הביסקוויט שמחזיק את השמנת שמעליו ואת הפירורים שמעליה. את החיים האלה יעל פוליאקוב השכילה להפוך לסדרה, ומה שקיבלתם זה משהו שיותר מהכל מריח אמיתי. לא ריאליסטי שורט כמו "אמא'לה", אלא ריאליסטי פאן, כמו הדברים הנחמדים בחיים, אבל באמינות, שאת זה הכי קל לעשות, כשיש לך את הפרוטוטייפ בבית. ככה קיבלתם בחבילה אחת את פוליאקוב הבת, מדלגת בין השלוליות הרומנטיות שלה, ובין הקיטבג הזה שנקרא משפחה.

 

באחת הסצנות בסדרה, משפחת פוליאקוב יושבת לארוחה משפחתית, וכרגיל מורידה במצ'טה שלה כל דבר שזז, כולל את עצמה. בסוף הסצנה שוש עטרי, אמא פוליאקוב לצורך העניין, מודיעה ש"העיקר שאנחנו נורמלים". ברקע של הרגע הזה מהדהד המתח בין הידיעה שאין מצב שמדובר במשפחה נורמלית, אבל באותה מידה אין סיכוי שיש משפחה נורמלית איפשהו על הכדור. אז אולי זאת הידיעה שמשפחת פוליאקוב נורמלית ולא נורמלית בו זמנית, שיוצרת את הקסם. אולי יש משהו מנחם בעובדה שמשפחת פוליאקוב היא הכל חוץ משפויה, ובכל זאת היא משפחה שאי אפשר שלא לאהוב.

 

ומילה אחת על שוש עטרי: זה בכלל לא קל, כשמסביבך משוטטות אמבטיות של קסם כמו יעל וישראל פוליאקוב, אבל הבחורה הזאת, היא גמרה לי על החיים. תוך חמש דקות היא הפכה לקאלט, וכבר הצליחה לגרום לי אושר גדול בכל רגע שהיא הופיעה על המסך. גועל נפש.