שלוש בחורות בשבוע אחד: הכל או כלום

החיים הם פארק מרובים ענקי, ואנחנו אורחים בליינים שמגיעים כדי לתפוס את המרובה שלנו. אני, בתור רווק מושבע, הגעתי למסקנה שאולי כדאי שגם אני אמצא לעצמי את המרובה הבא. אולי בעצם עדיף את המרובָּה הבאה

יש לי חבר, מוטי, שסיפר לי פעם שהחלום שלו זה להקים חוות מרובים. "תראה", אמר בהתלהבות, "נקים פארק מרובים ענק שיסתובבו חופשי ואנשים יוכלו לבוא לתפוס אותם כאוות נפשם. אנשים ישלמו בכניסה איזה סכום סמלי ויוכלו להגיע לבלות עם כל המשפחה".

 

רעיון לא רע, חשבתי לעצמי, אבל משהו הטריד אותי בכל זאת. "תגיד, מה זה מרובים?" שאלתי. בלי להתבלבל הוא הסתכל עליי במבט מוזר ושאל: "אתה באמת שואל? אתה לא יודע מה זה מרובים?"

 

הרגשתי שיש לי חור קטן בהשכלה, וכדי לא לצאת ממש טמבל ניסיתי כיוון חדש. "נגיד בא מישהו ואומר לך שהוא תפס מרובה. ואז מה?"

 

ומוטי, מוכן לכל שאלה, ענה בקלות: "נגיד לו, 'תפסת מרובה? לא תפסת!' וככה הוא ישאר כל היום בלי כלום". גדול, לא?

 

החיים, מסתבר, הם פארק מרובים ענקי, ואנחנו אורחים בליינים שמגיעים כדי לתפוס את המרובה שלנו. אני, בתור רווק מושבע, הגעתי למסקנה שאולי כדאי שגם אני אמצא לעצמי את המרובה הבא. אולי בעצם עדיף את המרובָּה הבאה.

 

כמו כל דבר בחיים, גם בחיי האהבה החוקים אינם משתנים. או שאין כלום, או שבעשר דקות נתונות תקבל לא פחות משלושה טלפונים של בחורות פוטנציאליות. עכשיו מגיעה הדילמה הקשה והמסובכת: האם לקבוע עם הראשונה ליום ראשון, השנייה ליום שני והשלישית ליום שלישי ורק אחר כך להחליט, או לקבוע עם הראשונה בלבד, לשים את כל הביצים בסל שלה, לתת לזה צ'אנס, ואם לא יצליח, לנסות לקבוע עם הבאה אחריה בתור? העניין הוא שאם זה לא הלך עם הראשונה, הרכבת של השנייה והשלישית כבר נסעה, ואני עלול להשאר על הרציף ולנסות לחזור בטרמפים.

 

לך תחשוב מאיפה מתחילים לתקוף

הדילמה הזאת התחילה אצלי אתמול בבוקר. בחורה שכבר מזמן רציתי בעבודה הסכימה סוף כל סוף להיענות לחיזוריי והביעה נכונות לצאת איתי לקפה. בערב, תוך כדי שאני מצ'וטט באחד מאתרי ההיכרויות ודולה משם עוד מספר טלפון ודייט בפוטנציה, קיבלתי טלפון ממכר שביקש ממני לרשום מספר של בחורה שהיא, כמו שאומר כל אחד על הבחורות שרוצים להכיר לי, הכי מתאימה לי בול. עכשיו לך תחשוב מאיפה מתחילים לתקוף.

 

החלטתי שדבר ראשון אני קובע עם שלושתן, מן הסתם לימים שונים בשבוע. ההחלטה הזאת נבעה אך ורק מהידיעה שלבטל, או לדחות, תמיד אפשר. אני מניח שחלק מהקוראים יחשבו בשלב זה שאני סקס מניאק ואולי לא ממש יתחברו לשיטה הזאת, אבל היי, נסו רגע להיות במקומי. ואגב, אני כבר לא מחפש סקס. אני רוצה אהבה.

 

עם הדר, זאת שדגתי באינטרנט, קבעתי ליום שני. יום שקט מבחינת בילויים, רוב המקומות אינם הומים ואפשר בהחלט לסיים ערב עם קפה טוב, אולי משהו מתוק בצד, ולנסות להכיר. ישבנו בבית קפה במרינה בהרצליה, מקום נפלא שמשקיף לים, על יד חלון פתוח שמזרים פנימה את ריחו של הים ומול ערימה של יאכטות. היה טוב. הדר מקסימה והצליחה בהחלט להרשים אותי. רציתי לקבוע איתה שוב, אבל ידעתי שיש עוד שתי אופציות לבדוק.

 

בחמישי בערב ישבתי עם אופיר, הבחורה ששידך לי החבר. ישבנו בדיוק באותו מקום, פחות או יותר באותה שעה, וגם במקרה הזה, היה ממש טוב. בחורה על רמה, שמתעסקת בתפקיד שאני לא כל כך יודע מהו אבל זה היה בחדר העסקאות של אחד הבנקים הגדולים. גם היא הרשימה אותי. מדובר בעוד בחורה שיודעת בדיוק מה היא מחפשת ולא מתברברת במשחקי אגו מטופשים. שמרתי על קשר עדין גם עם אופיר והתכוננתי למוצאי שבת, לדייט השלישי שלי, הפעם עם חן.

 

את חן אני מכיר מהעבודה ו"רודף" אחריה כבר שלושה שבועות. ניסיתי בנחמדוּת, ניסיתי באגרסיביות קלה, וניסיתי לשלב את שניהם. "כולה קפה, למה את עושה עניין?" שאלתי שוב ושוב, אלא שאז הגיעה עדי, עוד בחורה שעובדת איתי והתייסרה בשבילי. "אל תבקש ממנה לצאת, ותראה שהיא תתחיל לחפש אותך" ניסתה עליי את הפסיכולוגיה בגרוש הזאת.

 

גרוש או לא גרוש – זה עבד. אחרי חמישה ימים שדיברנו במהלך שעות העבודה המקובלות על הכל חוץ מדייטים, היא שאלה אותי אם אני פנוי במוצ"ש. ישבנו, כמו לאורך כל הבילויים האחרונים שלי, באותו בית קפה במרינה בהרצליה. היתה לי תחושה שהמלצרית הסתכלה עליי במבט מוזר שאומר "ראבק, כל יומיים בחורה אחרת?", אבל הגיע הזמן שמישהו יפרגן לי. באמת. חזרתי הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן והבנתי שכנראה לא סתם רדפתי אחרי חן. אין מילה אחרת שתוכל לתאר אותה יותר מ"מקסימה".

 

איזה חבל שאני לא בדואי?

ביום ראשון בבוקר נכנסתי למשרד שלי, סגרתי את הדלת, הרתחתי מים לקפה וחשבתי מה אני עושה עם עצמי ועם שלוש הבחורות התורניות שבחיי. את שלושתן אני רוצה. שלושתן מצאו חן בעיניי. ועכשיו, ממצב שאין לי כלום, אני צריך לבחור אחת משלוש. איזה חבל שאני לא בדואי?

 

הרמתי טלפון להדר וניסיתי לקבוע איתה לערב. זה לא אומר שקיבלתי החלטה, אבל החלטתי שלא להחליט. רק שמסתבר שהדר החליטה בשבילי. "לא נראה לי שאנחנו כל כך מתאימים", שמעתי את המשפט הזה בפעם הראשונה באותו יום. גם אופיר אמרה לי בדיוק את אותו הדבר, רק בניסוח שונה. וחן, מצידה, הסבירה לי שאולי לא כדאי לשלב ביזנס עם פלז'ר.

 

יאללה, חוזרים לבר ההוא כדי לחקור אנתרופולוגית את המין הנשי. הלך עליי...

 

האימייל של גבי