ניצחנו את היטלר

בשבוע הספר נוצרה מסורת של חג שאין דומה לו בעולם כולו, ציונות נטו

מאז הונח על המדפים ספרו החדש של אברהם בורג "לנצח את היטלר", החלה הסערה וים נאצות שוטף את הוצאת ידיעות אחרונות. בורג דרג את זהותו קודם כל כאזרח העולם, אחר כך כיהודי ורק בסוף ישראלי, ויותר מכך אף המליץ לכל מי שיכול להצטייד בדרכון זר.

 

דבריו, כמו גם ספרו, נגעו בעצב חשוף ורוטט בהוויה הישראלית. לרבים קשה להשאר אדישים לאמירותיו ואני מבין את עוצמת החימה וגודל הכעס. גם אני איני מתחבר לראית עולם פסימית זו של אברום ידידי, גם אני בטוח שהוא טועה בגדול. גם אני, כמוהו, רואה את המציאות אך מסקנותי שונות משלו כמרחק מזרח ממערב, ולמרות זאת לרגע לא חלפה בראשי האפשרות שספרו לא יצא לאור- בשבילי זה לנצח את היטלר, להיות עם חופשי בארצנו, ולהביע את דעתנו.

 

בשבילי לנצח את היטלר היה אותו רגע בלתי נשכח, כשעמדתי עם אבי ובני על אדמת אושוויץ הארורה, שם נכרתה משפחתו של אבי, וכמה עשרות שנים אחר כך ניצבנו דור ראשון שני ושלישי לשואה ושרנו את "התקווה" בעברית.

 

בשבילי לנצח את היטלר היא העובדה שבני אופיר מסיים בימים אלו את קורס הקצינים של גבעתי. בשבילי לנצח את היטלר פירושו להיות גאה בדרכון הישראלי שאני נושא עמי, ולא לחשוב לרגע על האפשרות להידפק על שערי שגרירות הפולנית ולייחל לדרכון שיוצא עבורי בוורשה. בשבילי לנצח את היטלר פירושו לשים סוף מוחלט לגלות ולא לחיות בגלות פנימית כשדרכון זר מונח במגירה.

 

הדרכון הישראלי הוא חלק ממרכיבי הזהות שלי ולא הייתי מוותר עליו גם אם נשיא פולין בכבודו ובעצמו היה מציע לי דרכון אחר על מגש של כסף, כיוון שבתחושה הכי פנימית והכי עמוקה שלי, ברור לי שאיני חפץ להיות שום דבר מלבד ישראלי. גם כאשר ירעמו התחזיות האפוקליפטיות ויוכרז שהקץ כבר כאן ואחמדי-נג'אד עומד לחסלנו, לא אלך מכאן, כי זהו ביתי, האחד והיחיד.

 

ציונות בלי מרכאות

בראשי מהדהדים דבריו של אבי שסיפר לי מאז שהייתי ילד על האסירים הרוסים והפולנים באושוויץ שקיבלו חבילות בתוך התופת והגהינום כי היתה להם מדינה, היה מי שידאג להם. היחידים שהיו נטולי זכויות אנושיות היו היהודים, נטולי המדינה. אני מתקשה להבין ויותר מכך מתקשה להשלים עם הקלות שבה מוותרים על הקשר הישראלי, או מפקפקים בחוזקו ובנחיצותו, ומעדיפים למצוא אכסניה נוספת שכבר הוכיחה עצמה בעבר כמשענת קנה רצוץ.

 

לאברום בורג ולכל המיואשים שהכניסו את הציונות למרכאות והוסיפו לה את הפוסט ולכל המחפשים גאולה בשדות זרים, אני מציע לקפוץ לשעה קלה לשבוע הספר, לגלות את החלקים היפים שקיימים בתוכנו, את החלקים הרכים שנמצאים בעם הזה. אם יסלקו את מעטה הציניות מעליהם הם יתרגשו, כמוני, לראות משפחות היוצאות אחר הצהרים בצוותא לקניון למרכז המסחרי, לגני התערוכה או לכיכר העיר רק בגלל ספרים. הם מדפדפים, קוראים, משוחחים עם הסופרים, שואלים, מעירים וכן, גם קונים, והרבה!

 

בשבוע הספר נוצרה מסורת של חג שאין דומה לו בעולם כולו. לא נכנענו לטרור, לא ביטלנו את החג במלחמה, הוא מתקיים מדי שנה בשנה. מבחינתי זוהי ציונות נטו ונצחון על היטלר.

 

דווקא בעידן ריבוי ערוצי תקשורת ואטמוספירה דיגיטלית שלופתת אותך רוב שעות היממה, סלולר, טלוויזיה מחשב, אייפוד וגוגל, עדיין הספרים מהווים מנוע חיפוש מרתק ומסעיר. מדי יום אני מתבונן בפליאה ברנסנס שמתחולל בתרבות הישראלית על כל רבדיה בה יוצאים ספרים כספרו של אברום בורג ועוד הרבה אחרים הרווים באהבת הארץ, ושואל עצמי מה, לעזאזל, יש לנו לחפש בניכר. אני מנסה להבין מה לאברום בורג ולתרבות צרפת שהוא אוחז בדרכונה בגאוה, מה גרם לעשרות אלפי ישראלים לממש חלומם ולהצטייד בדרכון המדינה ממנה גורשו הוריהם בבושת פנים ואין לי תשובה.

 

שבוע הספר הוא התזכורת האמיתית החיה ובועטת שיש לנו במה להיות גאים: פריחתה של התרבות הישראלית על ארבעת אלפים הספרים החדשים היוצאים בה מידי שנה, הכמות האינסופית של כתבי יד שמגיעים לכל הוצאות הספרים בארץ כשהמשותף לכולם הוא התשוקה לספר סיפור בשפה העברית, על הקולנוע הישראלי המשתבח, על התיאטרון, כל אלה מהווים את הנצחון האמיתי של הרוח- בשבילי זה לנצח את היטלר.

 

כמו בכל יום בשנה, ועוד יותר בשבוע זה, כשאני מוקף בספרים שבין היתר מגדירים לי את עולמי ואת ביתי, ברור לי שזהו מקומי ואין בלתו. כאן אני רוצה לחיות, לתרום את חלקי הצנוע לבנין המפואר שנקרא תרבות עברית, אליה אני מחובר, בשפה שמגדירה את הישראלי החדש והישן, הציוני והפוסט ציוני, שפה שחזרנו אליה גם אני וגם אברום בורג, שפה עשירה ושפה רזה, סלנג וגרפיטי, היא היא ורק היא הד.נ.א שלנו וד.נ.א לא מחליפים בשום דרכון עם חותמת בשפה אחרת.

 

בשבילי לנצח את היטלר זה, בין השאר, להוציא לאור עוד ועוד ועוד ספרים בעברית.

לנצח את היטלר זה לא להפוך לאזרח העולם, אלא להרגיש את שייכותנו לעם הספר בלי מרכאות ובלי פוסט.

 

דב איכנולד הוא מנכ"ל הוצאת "ידיעות ספרים"