אפקט חמאס ואפקט ברק בבועת הבורסה

גם הפוליטיקה מוכיחה: הבורסה של תל-אביב אכן מצויה בבועה

אחרי סין, פולין, פקיסטן ומלזיה - ישראל. נכון לתחילת השבוע, עמדה הבורסה של תל-אביב במקום החמישי בעולם בשיעור העלייה במדד שערי המניות מתחילת השנה: 41% בסין, 21.5% אצלנו. בהשוואה לשוקי המניות במדינות המערביות, ישראל מקדימה את כולם, צועדת בבטחה במקום ראשון. מדדי המניות בארה"ב עלו מתחילת השנה ב-7% עד 8%, בברטניה ב-5%, במערב אירופה ב-6% עד 7% (להוציא גרמניה, בה הבורסה רצה מהר, ב-17%) ובמזרח הרחוק ב-15% עד 20% . הבורסה של תל-אביב גם הותירה השנה מאחור את מדד המניות של השווקים המתעוררים, שעלה רק ב-12.2% ומדד מניות כלל עולמי שעלה ב-8.5% .

 

הימצאותנו במקום הראשון בין הבורסות המערביות מחזירה את השאלה, האם שוק המניות הישראלי סובל מתסמונת הבועה. או לפחות סבל ממנה עד לירידות אחרונות. לא מעט מחבריי נעלבו קשות כאשר מניתי באחרונה שלושה מאפייני בועה הבולטים בקרבנו: הניפוח הגרוטסקי של התקשורת הפיננסית, ההשתלטות ההדרגתית של השיח הבורסאי על הכלכלי והאחוז הלא-סביר של מניות עולות מכלל המניות הנסחרות בבורסה. שלושת סימניך, אמרו לי, אין להם ולא כלום עם ניתוח מושכל של רווחים, הון עצמי ושווי שוק של החברות; אם תעשה את החישובים בעצמך תיווכח לדעת שה"מכפילים" בבורסה שלנו - היחסים בין מחיר המניה לרווח למניה - כלל וכלל אינם גבוהים. להיפך, הם אפילו נמוכים, להוציא ענף אחד מתפרע, הלא הוא ההיי-טק. המכפילים הנורמליים, הוסיפו ידידיי מהאופוזיציה, מעידים על כך שהבורסה בתל-אביב גואה בגלל הרווחים הגואים, ולא מפני שנכנס אליה אוויר חם של רודפי הבצע למיניהם. לא רק שאיננו חיים בבועה, סיכמו עושי השוק הבורסאי, אנחנו בקושי נותנים ביטוי מלא ואמתי לשיפור המתמיד ברווחיות המגזר העסקי הישראלי. אין בתל-אביב תמחור יתר של חברות, יש תמחור חסר.

 

הטיעון הנ"ל נשען, כמובן, על בסיס אנליטי מוצק. ובכל זאת, הוא מתעלם ממספר אלמנטים שהם חשובים בעיניי. הראשון: בחמישייה הפותחת של בורסות העולם, ארבע הן בועות לפי שיפוט בינלאומי אובייקטיבי: סין, פקיסטן, פולין ומלזיה. אז מה, רק אנחנו לא בועה? רק בישראל קופצות המניות ביותר מ-20% - אחרי שלוש שנות זינוק קודמות - וזה לגמרי נורמלי? שנית, חברות ישראליות רבות רכשו חברות אחרת, או נרכשו על-ידן, או התמזגו או נפטרו מאחזקות לא-רצויות, ומכל מקום עברו גלגולים ושינויים מבניים המקשים עד מאוד על קביעת שיעורו של הרווח הכלכלי שלהן. קל וחומר על ניתוח כלכלי, מעמיק ועקבי של ביצועי החברה.

 

האלמנט השלישי: מה שהיה זה לא מה שיהיה. הגידול ברווחיות של החברות הבורסאיות בארץ מתבסס במידה רבה על הפחתת עלויות העבודה ליחידת תוצר. ובמילים פשוטות: בעלי המניות קטפו את כל פירות ההתייעלות, העובדים קיבלו קדחת. עד מתי הקצאה חד-צדדית כזו של הכנסה לאומית בין תמורה להון לתמורה לעבודה תחזיק מעמד? שיא הרווחיות של ההון מאחורינו, לא לפנינו.

 

האלמנט הרביעי: ההאטה בפתח. החזאים הכלכליים של האוצר

ובנק ישראל מצפים שבשנה הבאה יצמח המשק שלנו בקצב איטי בהרבה מצמיחתו אשתקד והשנה. גם המוסדות הכלכליים הבינלאומיים חוזים לשנה הבאה קצב צמיחה עולמי מואט. ואם נכונה האמירה שפני הבורסה לעתיד ולא לעבר, החששות המיתוניים צריכים היו להשתקף בה. ואם הם לא משתקפים, זו הדחקה בועתית. האלמנט החמישי: משקיעי החוץ הפיננסיים מתחילים למכור מניות ישראליות. איכשהו, הם מריחים כאן בועה. זאת בנוסף לתחושות הרעד והחרדה התוקפות באחרונה את שוקי ניירות הערך המובילים בעולם, ומתגלגלים גם אלינו.

 

והאלמנט השישי, שנוסף כעת: בימים כתיקונם, תגובת השווקים הפיננסיים לבחירת אהוד ברק ליו"ר מפלגת העבודה הייתה צפויה להיות חיובית, גם בשל היציבות לקואליציה, גם בשל עמדותיו הכלכליות הנוטות-ימינה של ברק עצמו וגם מתוך זיכרון קרוב - כשברק היה ראש הממשלה, הבורסה עלתה והשקל היה חזק מאוד. אלא שהרשות הפלסטינית בוערת, החמאס תופס בה את השלטון בכוח הזרוע ולכך השלכות שליליות חמורות הן על הבורסה בתל-אביב והן על השקל שלנו. "אפקט חמאס" חזק מ"אפקט ברק".