מניעת סרטן בעזרת ידידו הטוב של האדם

הדמיון המסקרן בין סוגי הסרטן של אנשים ושל כלבי מחמד, שהיה פעם קוריוז, עוזר כעת להפוך את הסרטן מרוצח למטרד שאפשר לחיות אתו. כתבה שלישית ואחרונה בסדרה

חוקרי סרטן אינם מסתפקים בשיפור האבחון והטיפול בסרטן. הם מבקשים גם למנוע את המחלה. למרבה הפליאה, מניעה היא מושג חדש באופן יחסי בקרב חוקרי סרטן. קרדיולוגים ידעו כבר מזמן שאפשר להציל מיליוני אנשים על ידי מניעת מחלות לב, אבל השקפה זו רק מתחילה לקנות אחיזה בתחום הסרטן. המונח "מניעה כימית" נטבע לפני 30 שנה בנוגע למתן תרכובות כימיות למניעת סרטן, אבל רק באוקטובר 2002 התכנסו מדענים מכל רחבי ארה"ב לדון בפעם הראשונה באופן מעמיק בידע העכשווי בנושא.

 

היום עוסקים בנושא בקצב הולך וגובר וחוקרים בודקים מגוון רחב של חומרים העשויים למנוע סרטן. אבל מאז ומתמיד היה זה אתגר למצוא את המינון הנכון של חומר מבטיח כלשהו. ואכן, כישלון במציאת המינון הנכון של גורם מניעתי היה הרה אסון במקצת המבדקים הקליניים המוקדמים בבני אדם. לדוגמה, בשני מבדקים גדולים למניעת סרטן ריאות, הייתה דווקא עלייה בשכיחות הסרטן בקבוצת האנשים שקיבלו מינון גבוה של החומר נוגד החמצון בטא-קרוטן בהשוואה לאנשים שקיבלו תרופת דמה (פלצבו).

 

האם כלבים יכולים להאיץ את ההתקדמות במחקרים העוסקים במניעת סרטן? לאחרונה, סייעו מחקרים בכלבים להגדיר את המינון של סלניום, יסוד הדרוש לגוף בכמויות זעירות ונחשב לנוגד חמצון. סלניום ממזער את הנזק הגנטי הגורם לסרטן בבלוטת הערמונית המזדקנת. הלקח הנלמד מן הכלבים הוא, שכשלוקחים תוספי מזון כמו סלניום כדי להפחית את הסיכון לחלות בסרטן, כל המרבה בהם אין זה בהכרח משובח.

 

בכלבים קשישים שקיבלו מינון בינוני של סלניום נמצא פחות נזק בדנ"א בתאי בלוטת הערמונית מבכלבים שקיבלו מינון נמוך או גבוה יותר. אונקולוגים השוואתיים סבורים שמחקרים על כלבים הנערכים לפני מבדקי מניעה בקנה מידה גדול בבני אדם עשויים לייעל את תהליך מציאת המינון המיטבי של חומרים מונעי סרטן ולאפשר לאונקולוגים להטיל רימון יד מכוון היטב על האויב הסרטני.

 

כלבי מחמד יכולים לסייע במניעת סרטן בבני אדם בדרך נוספת. במשך שנים, כלבים ששימשו למחקר במעבדה הגדילו את הידע לגבי ההשפעות המיידיות וארוכות הטווח של מינונים גבוהים של חומרים הגורמים לסרטן. אבל כלבי מחמד יכולים לשמש כאמצעי ניטור, פשוט על ידי כך שהם חיים את חייהם, ולספק לנו מידע על חומרים מסרטנים בבית ובחצר. אם משהו מסרטן, תופיע המחלה בחיות המחמד בעלות מחזור החיים הקצר, הרבה לפני שהיא תופיע בבני אדם.

 

קחו למשל אזבסט. רוב המקרים האנושיים של מזותליומה (סרטן של הרקמות המדפנות את בית החזה והבטן) נובעים מחשיפה לאזבסט.

 

כלבי מחמד עשויים לסייע בזיהוי סכנות סביבתיות נוספות. יש כמה "מוקדים" מתועדים היטב שבהם קיימת שכיחות גבוהה של סוגי סרטן מסוימים. לדוגמה, אצל נשים הגרות במחוז מארין שבקליפורניה התגלתה השכיחות הגבוהה ביותר של סרטן השד במדינה. מדענים מנסים בדרך כלל לאתר את הגורמים המסרטנים במוקדים האלה על ידי השוואת הגנטיקה ואורח החיים בין אנשים שלקו בסרטן לבין אנשים בריאים. כדי לעזור במאמצים אלו, אונקולוגים השוואתיים מקימים כעת מאגרי מידע לכלבי מחמד באזורים אלו. אם גם הכלבים וגם האנשים החיים בקהילה מסוימת נוטים ללקות בסרטן, הדבר יחזק את החשד שמחלות ממאירות אלו נבעו מגורם סביבתי.

 

בדיקת רקמות של כלבים יכולה אפילו לעזור בזיהוי גורם הסיכון. כימיקלים רעילים רבים, כמו חומרי הדברה, מתרכזים ברקמות השומניות של הגוף. כך שיש טעם לקחת דגימות של רקמות מכלבים בזמן שהם ממילא עוברים ניתוח כלשהו (למשל סירוס) או בעת נתיחה שלאחר המוות. לאחר מכן, אם מספר גבוה מהרגיל של אנשים באזור יחלו בסרטן מסוג מסוים, יוכלו חוקרים לבדוק את הרמות של כימיקלים שונים בדגימות כדי לבדוק אם אחד מהם מתבלט ויכול להיחשב כגורם מסרטן אפשרי.

 

מדוע דוד ביל לא חלה בסרטן

 

מכיוון שסרטן בכלבי מחמד נפוץ כל כך, ייתכן שהחיות יוכלו לעזור בפתרון תעלומה עתיקה. כמעט לכולם יש דוד ביל כלשהו שעישן שתי חפיסות ליום ומעולם לא חלה בסרטן ריאות. אלו גורמים משפיעים אפוא על עמידות לסרטן? אחת הדרכים למצוא את התשובה היא למצוא אוכלוסיות עמידות לסרטן ולחקור בקפידה את הגנטיקה, את התזונה ואת אורח החיים שלהן.

 

ואכן נמצאה אוכלוסייה כזאת - אנשים בני מאה שנה ומעלה. מתברר שרוב האנשים שחיים עד גיל 100 מתים מסיבות אחרות ולא מסרטן. אבל כמעט בלתי אפשרי לאסוף מידע מהימן מאישה בת 102 לגבי הרגלי התזונה והפעילות הגופנית שלה כשהייתה נערה או בשנות ה-40 לחייה.

משום כך, אחד מאתנו (ווטרס) שאל שאלה פשוטה: האם תופעה זו של עמידות לסרטן בקשישים מופלגים קיימת גם בכלבי מחמד? התשובה היא כן. כעת יכולים אונקולוגים השוואתיים לראיין את הבעלים של כלבים קשישים ולסרטט תולדות חיים מדויקים של כלבים שהגיעו לזקנה מופלגת. שלבו יכולת זו עם היכולת לאסוף דגימות ביולוגיות (כמו דם לצורך ניתוח גנטי ולצורך בדיקות פעילות של איברים שונים) מכלבים זקנים במיוחד ומצאצאיהם למשך כמה דורות, וקיבלתם מעבדת שדה ייחודית לניתוח הגורמים הגנטיים והסביבתיים המקנים עמידות לסרטן.

 

אפשר לנסות לפתור את תעלומת העמידות לסרטן בדרך נוספת, על ידי השוואת הנטייה לפתח סרטן אצל כלבים ואצל בני אדם. בבני אדם, השמנת-יתר וצריכת שומן מן החי הם גורמי סיכון ידועים לסרטן המעי הגס. לעומת זאת, סרטן המעי הגס בכלבים אינו נפוץ, למרות שכלבי מחמד רבים שמנים ואוכלים מזון עתיר שומן. מדענים שוקלים כעת להשתמש בכלבים כ"מודל שלילי" לסרטן המעי הגס בתקווה לזהות גורמים המסוגלים להקנות עמידות לסרטן אצל אנשים שאורח החיים שלהם מעודד את התפתחות המחלה. זיהוי גורמי עמידות עשוי להוליך לפיתוח דרכי טיפול חדשות באנשים שאינם עמידים לסרטן.

 

 

הרחבת המאמצים 

בעבר, מחקר באונקולוגיה השוואית נערך בבתי חולים אוניברסיטאיים ובמעבדות שבהם מתמחים אונקולוגים וטרינריים. אבל ארגונים נוספים החלו להכיר ביכולתו של סוג מחקר זה לתרום לטיפול טוב יותר בבני אדם, ומכונים אלו עורכים כעת מחקרים באונקולוגיה השוואתית.

 

בשנת 2001, החלה קרן ג'רלד פ' מרפי לסרטן להאיץ גילוי של שיטות משופרות למניעה ולטיפול בסרטן הערמונית ובסרטן העצמות הן בבני אדם והן בכלבים. הקרן לסרטן בבעלי חיים בניו יורק מימנה מחקרים באונקולוגיה השוואתית וייסדה לאחרונה מאגר של דגימות ביולוגיות של בעלי חיים בריאים וחולים כדי שחוקרים יוכלו לזהות סמנים ביולוגיים המורים על סיכון ללקות בסרטן. ב-2003 המכון האמריקני לסרטן פיתח את התכנית לאונקולוגיה השוואתית, המתכננת מבדקים הנערכים על כלבים שחלו בסרטן באופן טבעי וגם מספקת לחוקרים כימיקלים איכותיים המיועדים למחקר בכלבים כדי לחקור את הביולוגיה המולקולרית, הביוכימיה והגנטיקה של גידולים בכלבים.

 

יותר מזה, קביעת הרצף של גנום הכלב הסתיימה. חוקרים יוכלו כעת לבדוק אם גן שיתגלה כמעורב בסוג סרטן כלשהו בכלבים, מעורב גם בגידולים בבני אדם. כלבי טרייר סקוטיים עם סרטן השלפוחית, רוטוויילרים עם סרטן העצמות וכלבי גולדן רטריבר עם לימפומה, כל זן יוכל לעזור בהבנת הצירוף הקטלני של גנים וסביבה שהוביל לסרטן.

 

כמובן, יש מגבלות בשימוש בבעלי חיים כדי לדמות סרטן של בני אדם, בין אם מדברים על מכרסמים, על כלבים או על מינים אחרים. אין חיית מודל אחת אידאלית לחקר סרטן. המדע הטוב ביותר נעשה באמצעות שאלת שאלות טובות ושימוש בכלי המחקר היעילים ביותר לצורך קבלת תשובות משמעותיות. לפעמים, פירוש הדבר הוא להיעזר בכלבים כדי להשיג את הידע החמקמק הזה.

 

הדמיון המסקרן בין סוגי הסרטן של אנשים ושל כלבי מחמד, שהיה פעם קוריוז, עוזר כעת להפוך את הסרטן מרוצח למטרד שאפשר לחיות אתו. אונקולוגים השוואתיים אינם גורמים לכלבים לחלות בסרטן, אלא מטפלים בכלבי מחמד הסובלים מאותם סוגי סרטן קטלניים המתפתחים באופן טבעי בבני אדם ובידידם הטוב ביותר. הם נעזרים בשותפים הכלביים שלנו כדי לעקוב אחרי הרוצח באופן שיוכל להציל הן את חיות המחמד והן את בני האדם.