בלילה, כשאנו מניחים את רֹאשֵׁנוּ על הכר, רגע לפני שאנו נרדמים, ישנה חיה מיוחדת שרק אז מתעוררת, מִתְמַתַּחַת, מְכַשְׁכֶּשֶׁת מעט בזנבה ורצה אל הנחל, בכדי לשחות, לאכול ולרוץ במרחבים. חיה נבונה זו נקראת "לוּטְרָה" והיא פעילה בְּנַחֲלֵי הָאָרֶץ שלנו כבר שנים בלי שנדע על מַעֲלָלֶיהָ המרתקים.
חיה נבונה וזריזה
הלוּטְרָה שייכת למשפחה גדולה ומעניינת של יוֹנְקִים הנקראת סַמּוּרִיים (עליה נִמְנִים גם הדָלָק, הַגִּירִית וכמובן גם הַסַּמּוּר). היא נחשבת ל"טורף על", בדיוק כמו האריה או הכריש, כיוון שֶׁבְּבֵית הַגִּידּוּל שלה (נחלים זורמים וּמִקְוֵי מַיִם) אין לה אף אויב טבעי, והיא אינה יכולה להיטרף על ידי בעלי חיים אחרים.
הַסַמּוּרִיים הם משפחה של טורפים קטנים וזריזים, שכל פרט בה צד את ארוחתו באופן המיוחד לו. הַסַּמּוּר, לדוגמה, זוחל למחילות של בעלי חיים קטנים אחרים ומפתיע אותם בביתם. גִּירִית הַדְּבַשׁ, לעומתו, מטפסת על עצים ואוכלת את הדבש מִכַּוְּרוֹת הַדְּבוֹרִים, ממש כמו סוגים מסוימים של דובים. בת משפחה נוספת ומעניינת היא הלוּטְרָה. הלוּטְרָה בונה את ביתה בתוך צִמְחִיָּה עֲבותָּה ובסמוך לנחלים נקיים, שֶׁמֵּימֵיהֶם זורמים במשך כל השנה. לעיתים היא מתגוררת ליד בריכות דגים מְלָאכוּתִיּות שאנו, בני האדם, הקמנו.
הלוּטְרָה היא שחיינית מצוינת, שיודעת גם לנוע בחופשיות ובזריזות על פני הקרקע. לעיתים היא נודדת למרחק של קִילוֹמֶטְרִים בכדי לחפש מזון או מקום מגורים חדש. למעשה, הלוּטְרָה נֶחְשֶׁבֶת לאחד ממיני היונקים הנבונים ביותר בשל שיטות הציד והאכילה המתוחכמות שלה, ובזכות העובדה שגורי הלוּטְרָה לעיתים משחקים ביניהם כמעט כמונו - הילדים.
קרובת משפחתה של הלוּטְרָה הישראלית - לוֹטְרָת הַיָּם - שמתגוררת לְחוֹפֵי הָאוֹקְיָנוֹסִים, אף אוכלת את אֲרוּחוֹתֶיהָ ממש כמו בני האדם – באמצעות כלים, אך בכל זאת יש הבדל קטן: בעוד שאנו אוכלים בעזרת מזלג, כף וסכין, הלוּטְרָה נעזרת באבנים. לאחר שהיא צדה את אֲרוּחָתָהּ, הכוללת בדרך כלל צְדָפוֹת וְסַרְטָנִים, הלוּטְרָה נשכבת על גבה, פורשת את הַצְּדָפוֹת או את הסַרְטָנִים על בִּטְנָהּ וּמְפַצַּחַת אותם בעזרת אבנים. את החלק הרך, שנמצא בתוך הַצִּדְפָּה וְהַסַּרְטָן, זוללת הלוּטְרָה בתיאבון רב כשהבטן שלה מְשַׁמֶּשֶׁת לה כמעין צלחת. מלבד צְדָפוֹת וְסַרְטָנִים הלוּטְרָה אוכלת גם דגים, צפרדעים, נחשי מים וחרקים למיניהם.
שפת הלוֹטְרוֹת
איך, בעצם, הַלוֹטְרוֹת משוחחות ביניהן? ובכן, הלוֹטְרוֹת מסמנות לְחַבְרוֹתֵיהֶן, הלוֹטְרוֹת האחרות, את השטח בו הן חיות על ידי גְּלָלִים שהן מטילות על סלעים ועל גדות הנחלים במקומות קבועים. "תחנות הגְּלָלִים" משמשות כמעין לוח מודעות ריחני, באמצעותו הלוֹטְרוֹת יכולות לְהִתְעַדְכֵּן ולגלות מי נמצא בסביבה, האם הוא זכר או נקבה, האם הוא בוגר או גור והאם הוא רוצה עוד לוֹטְרוֹת בסביבתו, או אולי דווקא לשמור את המקום לעצמו.
נקבת הלוּטְרָה מַמְלִיטָה גור אחד עד שלושה גורים בשנה ומטפלת בהם בִּמְסִירוּת במהלך השנה הראשונה לחייהם. הטיפול הממושך בגורים של הלוטרה נחשב כתקופת גידול ארוכה – מהארוכות ביותר בעולם החי. האם חייבת ללמד את גוריה שיטות שונות שיעזרו לגורים להתמודד עם סכנות - צֵיד דָּגִים במים, למשל, שמהווה משימה מסובכת אפילו עבורנו – בני האדם.
האם ידעתם שגורי הלוּטְרָה הם בין היצורים היחידים בטבע שמשחקים ביניהם ומשתעשעים? מתברר שהם גם אוהבים לעשות זאת באמצעות שחייה וגלישה מן הגדה למים. חוקרים מעריכים שלמשחק הגורים יש תפקיד חשוב בְּלִימּוּד כִּישּׁוּרֵי צַיִד וְהִישָּׂרְדוּת – כישורים שהגורים יזדקקו להם כשיגדלו, ויהפכו ללוֹטְרוֹת בוגרות.
לאחר כשנה נפרדים הגורים מֵאִמּוֹתֵיהֶם ויוצאים לבדם לחפש מקום מגורים חדש. במהלך החיפושים אחר בית חדש הם נאלצים לעבור מנחל אחד לְמִשְׁנֵהוּ, לעיתים גם תוך חציית כבישים מסוכנים.
אוכְלוּסִיָּה על סף הַכְחָדָה
פעם, לפני זמן רב, אַרְבָּעִים שנה בערך, היו הלוֹטְרוֹת נְפוֹצוֹת ברוב נַחֲלֵי יִשְׂרָאֵל - מהצפון הרחוק, ליד הגבול עם לְבָנוֹן, ועד לְנַחַל שׂוֹרֵק שֶׁבַּדָּרוֹם. בנוסף, הלוֹטְרוֹת שכנו גם בְּעֵמֶק הַיַּרְדֵּן וּבְאֵזוֹר הַכַּנֶּרֶת ואפילו הגיעו ממש עד לְאֵזוֹר יָם הַמֶּלַח. אולם, החל מִשְּׁנוֹת הַשִּׁישִּׁים של הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים אוכְלוּסִיַּת הלוּטְרָה הִתְמַעֲטָה וכמעט הוכְחֲדָה כליל. זאת, בגלל מספר סיבות: צַיִד בִּלְתִּי חוקִּי, דריסה על ידי מכוניות וזיהום חמור של נחלים על ידי הַזְרָמַת בִּיּוּב מִמִּפְעָלִים. בנוסף, מקורות מים כמו אֲגַם החוּלָה נוקְּזוּ וְיובְּשׁוּ, וכך אוכְלוּסִיַּת הלוֹטְרוֹת הִתְמַעֲטָה וכמעט נִכְחֲדָה מִנַּחֲלֵי יִשְׂרָאֵל.
כיום קיימות במדינתנו מעט מאוד לוֹטְרוֹת ומספרן נע בין מאה למאתיים. בגלל מצבן הקשה החליטו חוֹקְרִים יִשְׂרְאֵלִים לבצע מחקר, ולערוך תַּצְפִּיּוֹת מקיפות על בָּתֵּיהֶן של הלוֹטְרוֹת, כדי לנסות ולהשיב את אוכְלוּסִיַּת הלוֹטְרוֹת לגודלה המקורי.
אנשי "החברה להגנת הטבע" נִרְתְּמוּ למשימה והחלו לערוך תַּצְפִּיּוֹת וּסְקָרִים מקיפים על הלוּטְרָה. הַסְּקָרִים הִתְפָּרְשׂוּ עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ וּבְמַהֲלָכָם נִסְרְקוּ בריכות מים, גְּדוֹת נְחָלִים ואפילו בְּרֵיכוֹת דָּגִים מְלָאכוּתִיּוֹת. כל זאת בניסיון למצוא סימנים ללוֹטְרוֹת הנדירות.
כיוון שהלוּטְרָה פעילה כמעט אך ורק בלילות, קשה מאוד לראות אותה, ולכן החוקרים מצליחים ללמוד עליה בעיקר על פי הַגְּלָלִים המיוחדים שהיא משאירה אחריה במקומות בולטים. בעזרת הסקרים למדו החוקרים היכן נמצאות הלוֹטְרוֹת, והיכן נמצאות הָאוכְלוּסִיּוֹת שנמצאות בסכנה הגדולה ביותר. עוד למדו החוקרים על הסכנות העיקריות ללוֹטְרוֹת, על האיום הַתְּמִידִי של דריסה על ידי מכוניות בכבישים, יִבּוּשׁ וְהֵיעָלְמוּת מִקְוֵי מים וְזִיהוּם נְחָלִים על ידי ביוב שגורם לִתְמוּתַת הַדָּגִים המהווים את מקור המזון העיקרי של הלוֹטְרוֹת.
מצילים את הלוֹטְרוֹת בארץ
מהמחקר עלו מספר אפשרויות להצלת אוכלוסיית הלוֹטְרוֹת. קודם כל, הוחלט לנסות וּלְהַקְטִין את כמות הלוֹטְרוֹת שנפגעות מדי שנה בכבישים (בין ארבע לשש לוֹטְרוֹת נדרסות בכל שנה). באמצעות שיתוף פעולה בין "החברה להגנת הטבע", "רשות הטבע והגנים" ומע"צ החדשה (החברה הלאומית לדרכים בישראל) תּוכְנְנוּ מַעֲבָרִים תַּת קַרְקָעִיִּים בכבישים אותם צריכות הלוֹטְרוֹת לַחֲצוֹת. מַעֲבָרִים אלו אמורים לְאַפְשֵׁר ללוּטְרָה להימנע מלחצות כבישים סוֹאֲנִים ומסוכנים ובכך להקטין את סכנת הדריסה.
הלוּטְרָה היא מין מיוחד שמצוי בסכנה גדולה. היא תלויה מאוד בסביבה בה היא חיה - נחלים זורמים ומקווי מים מתוקים, שאין הרבה מהם בארץ. ולכן, חשוב לזכור שכל פגיעה בסביבה זו (זיהום, ייבוש וכדומה) או בבעלי החיים מהם נִיזּוֹנָה הלוּטְרָה (דגים, סַרְטָנִים, דּוּ-חַיִּים) עלולה לפגוע בהמשך קיומו של המין כולו.
סייע בהכנת הכתבה: עמיחי גוטר. המחקר הינו שיתוף פעולה של מרכז היונקים של "החברה להגנת הטבע", המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ו"רשות הטבע והגנים".