סולן להקת אוי ואבוי: ירושלים היא עיר "לפּנים"

אוי ואבוי, הלהקה שמשלבת רוק, כלייזמר-יהודי ועוד סגנונות רבים, מופיעה בירושלים במסגרת פסטיבל הג'אז. בראיון ל-ynet אומר סולן הלהקה, שהגיע כבר לפני שבועיים לעיר הקודש: "המוזיקה שלנו היא מיקס, אבל אין ספק שאנחנו שואבים השראה רבה גם מהמוזיקה היהודית"

אוי ואבוי, הם כאן! הלהקה הבריטית "אוי ואבוי", המשלבת רוק עם אלמנטים של מוזיקה יהודית-כלייזמרית ושלל סגנונות נוספים, תופיע הלילה (יום ג') במסגרת פסטיבל הג'אז בירושלים ומחר במועדון הזאפה בתל אביב. בהופעות תבצע הלהקה שירים מאלבומם החדש, שכולל בין השאר שיר מקורי בעברית ושיר שהוא תרגום של התפילה "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות", הלקוחה מנעילה של יום כיפור. 

 

זו אמנם הפעם הרביעית שהלהקה מופיעה בישראל, אך חלק מחבריה (רובם יהודים) מגיעים לארץ באופן קבוע לביקורים משפחתיים ואחרים. סולן הלהקה, למז לובאס, הגיע כבר לפני כשבועיים לירושלים ובראיון ל-ynet הוא משתפך על אהבתו לעיר: "אני מאוד-מאוד אוהב את העיר הזאת. כנראה אפילו יותר מהרבה ישראלים אחרים. זאת עיר 'לפּנים', אי אפשר להתחבא ממנה, אי אפשר להתעלם ממנה.

 

"כשהולכים בירושלים, כל החושים שלך נדרכים. היא מדהימה לא רק ויזואלית, אלא אפילו מוזיקלית. אתה הולך והקולות מתערבבים - רגע קולות של תפילה בבית כנסת, אחר כך מואזין שקורא ואז פעמונים של כנסייה. זה מהמם".

 

אוי ואבוי הוקמה בסוף שנות ה-90 וכללה שישה חברים - לכל אחד רקע מוזיקלי אחר: DJ, ג'אז, מוזיקה לטינית, היפ-הופ, רוק, מוזיקה קלאסית, דראם אנד בייס וכלייזמר יהודי. אלבום הביכורים של הלהקה, Laughter Through Tears שיצא ב-2003, הגיע למקום הראשון במצעד המכירות הרשמי של אירופה בקטגורית מוזיקת עולם, והפך אותם לתופעה. 

 

לובאס מספר כי עצם העובדה שכל אחד מחברי הלהקה הגיע אליה מרקע שונה, סייעה מאוד לסאונד הייחודי שלה. אמנם הבסיס המוזיקלי הוא רוק בריטי ואלקטרוני, אבל ההשפעות הנוספות היו רבות ומגוונות - החל מיהדות, דרך מוזיקה מזרח תיכונית וכלה גם בסגנונות מזרח אירופים. מי שאחראי על אגף הקלרינט והחזנות בלהקה הוא סטיב לוי, שגדל בבית יהודי אורתודוכסי. 

 

למז, מה המקום של המוזיקה היהודית אצלכם בלהקה?

 

"המוזיקה שלנו היא מיקס של סגנונות. כל מוזיקאי מושפע ממה שהוא שומע וסופג מסביב, ובהרבה מזל אצלנו בלהקה הצטבר מגוון רחב ושונה של צלילים. הרי אף אחד לא יבלבל את המוזיקה של אוי ואבוי, עם להקה אחרת.

 

"שניים מחברי הלהקה גדלו בבתים יהודים-מסורתיים וברור שזה נתן לנו השראה. אנחנו מאוד מתעניינים בתרבות היהודית, שהיא עשירה ונפלאה. עם זאת, התרבות הזו לא צריכה להישאר בגטו - בהחלט אפשר לשלב אותה בדברים אחרים, כפי שאנחנו עושים באוי ואבוי".

 

למה בכלל קראתם ללהקה ככה?

 

"זה סיפור ארוך. לפני הרבה שנים, כשהקמנו את הלהקה ידענו שאנחנו מתעניינים במוזיקה יהודית ורצינו משהו קליט. אוי ואבוי אמנם לא אומר כלום כמעט לאף אחד בבריטניה ובעולם, אבל זה נשמע טוב, יש לזה סאונד יפה. זה גם טיפה הומוריסטי, כמו שאחנו אוהבים.

 

"אני גם חושב שלקחת מושג שחוק כזה, קלישאתי, כמו אוי ואבוי ולהפוך אותו לשם של להקה זה נותן לו חיוּת חדשה. עכשיו זה לא רק קריאת הצער היידישאית, זה עוד משהו".