מצעד האיוולת

למרות הבינוניות, אריאנה מלמד הצליחה למצוא כמה נקודות אור ולבחור את הזוכים שלה בפרסי האקדמיה לטלוויזיה. אבל זה לא באמת משנה מי יזכה הערב, כי המפסיד בסופו של דבר הוא הצופה

אחרי שכולם יטפחו לכולם על השכם, יתחבקו ויתלקקו וינסו לשכנע אותנו שיש כאן עשייה טלוויזיונית מרשימה ואפילו נהדרת, נישאר עם מה שיש באמת, כשמכבים את הזרקורים ומאפסנים את הנצנצים בנפטלין: בינוניות. המון בינוניות. יותר מדי פורמטים קנויים, יותר מדי הליכה בתלם, יותר מדי הסתמכות על אווילותו המשוערת של הצופה. כמה טוב שאני לא חברת האקדמיה לקולנוע ולטלויזיה אלא סתם צופה, כזו שמותר לה לומר שהמלך עירום, גם אם ההפקה נוצצת, ושהקטגוריות לבחירה הן לפעמים הזויות לא פחות מן המועמדים לזכייה, ושיש בין המועמדים כמה מוצרים מביכים עד מאוד ונחותים למדי. ויש נקודות אור, לא רבות מדי, לפעמים צפויות בלב הזה-מה-שיש. בואו נתווכח.

 

קטגורית הדרמה

בלי שום היסוס, "מישהו לרוץ איתו", דרמה בשני חלקים שביים עודד דוידוף. (HOT) מצדי, שיזכה גם בשנה הבאה בגלל "הכל דבש", אבל מגיע לו אפילו אם לא כו-לם נחשפו לדרמה המבוססת על ספרו של דויד גרוסמן. מגיע לו מפני שלא יפייף את המקור כדי להקל על צופיו. להיפך. הוא התחכך באומץ בסצינות גראפיות קשות של ילדים שעושים סמים והחיים שלהם די בזבל, ויצא מכולן בשלום: אולי זה בזכות משחקם המצוין של בר בלפר, יונתן גולדמן, צחי גראד ונעמי פולני – ואולי זה בזכות יכולתו של דוידוף לעבוד עם אנשים שאינם שחקנים ועדיין לשכנע אותנו באמיתות הדמויות שהם מגלמים. שאפו.

"הכל דבש". הזוכה של השנה הבאה (צילום: שרון בק)

 

סדרה קומית

ברירת המחדל המעיקה היא "מסודרים" ("קשת"), סדרה אוורירית וכלומית-למדי, שהתחילה בקונספט חביב ואפילו מסקרן, אבל הפכה להגיג מתמשך מדי על אודות הדביליות הכללית של משתתפיה: הצרה בקטגוריה הזאת היא, שאין משהו טוב מזה. מי ראוי? שיאי הוולגריות של "הישראלים"? "החיים זה לא הכל", נעל הבית הישנה והטובה של פעם? "בשורות טובות" הלארי-דיווידית המעייפת של שי אביבי? "אולי הפעם", שבלונית ושחוקה ומפגינה משחק רע לתפארת? תשפטו בעצמכם. ועוד משהו שמשותף לכל הסדרות הללו: יד על הלב, אתם זוכרים איזו דאחקה מוצלחת שהופיעה בהן?

"החיים זה לא הכל". נעל בית ישנה וטובה (צילום: שרון בק)

 

סדרת תעודה

"אשם במותו". (ערוץ 10), כשהקטגוריה עצמה מבלבלת בין ריאליטי שקרי ("משפחה חורגת" מועמדת? למה?) לבין הדבר האמיתי, צריך לחפש את ההארד קור: יצריה שהולמת בעצבים החשופים של הצופים, מגובה בתחקיר מדוקדק ושוחטת פרות. אולי הכסת"ח הצה"לי כבר אינו בהמה קדושה, אבל אורנה בן דור יצאה כאן למסע אל לב האטימות, אל המקום בו מפקדים אחראים למות חייליהם בגלל התרשלות שלהם – ולצבא לא ממש אכפת. תדע כל אם עבריה שבן-דור עשתה כאן מוצר שלא התנחמד לאיש ולא התחשב ברייטינג והשאיר אחריו המון זעם ושאלות לא פתורות.

 

תכנית אירוח

אישי עם גיל ריבה (HOT). לא, הוא לא המאמי הלאומי. הוא לא נחמד לכל המרואיינים שלו באופן שווה, והוא שואל את השאלות הכי אינטליגנטיות, מפתיעות ולא צפויות על המסך הקטן שלכם. בתערובת ייחודית של כאילו-התיילדות, ממזריות כאילו לא-מזיקה, שפת גוף וגינונים מעוררי מחלוקת, הוא מצליח להתקיל את אורחיו בחן שמחפה על אגרסיביות של מראיין נחוש – ולהוציא מים מסלעים, או תשובות לא מדודות מצחי הנגבי: זהו ההיפך הגמור של "השאלון המורחב", והוא המראיין הכי טוב שתכניסו לסלון שלכם.

גיל ריבה. תערובת ייחודית (צילום: דלית שחם)

 

תכנית בידור

הנה דילמה. "ארץ נהדרת 4" (קשת) או "עולמו של רנו פסקל"? (HOT )? הפורמט המוכר והחביב כל כך, או הפורמט המבוסס על עלי ג'י שמתוכו צמחו מופעים מקומיים לגמרי? מה שמתנייד יפה ובהמון כשרון בתוך הקונצנזוס, או מה שעדיין יודע לבעוט, אם כי לא תמיד בהצלחה מסחררת? בגלל הרעננות, בגלל ההתפרעות וההתחרעות – בכל זאת, "עולמו של רנו פסקאל". ו"ארץ נהדרת" תמיד תוכל לחזור עם מועמדות לעונה ה-91, כך שלא נורא אם הפעם לא יזכו.

רנו פסקאל. בגלל ההתפרעות

 

תכנית מגזינית, תרבות ופנאי

כש"גיא פינס", "Y בעשר", "מסע עולמי", "העולם הבוקר" ו"נספח תרבות" נדחסים לאותה משבצת בלתי מנומקת, צריך לחפש את ההצדקה לזכייה ממקום אחר. מבין הנקובים לעיל, רק "נספח תרבות" הוא תוכנית המיועדת לבעלי איי קיו תלת ספרתי. גם להם מגיע.

הפינסים. לא מנומקים (צילום: ערן לם)

 

תכנית ילדים ונוער

לא פייר, לא כוחות שווים, אי אפשר להעמיד את "החדר של חני" ליד "השמיניה 3" ולהכריע ביניהן באיזשהו מדד מאחד. "השמיניה 3" היא ללא ספק הדבר הכי מושקע שנעשה כאן עבור צופים צעירים ונלהבים, ואולי צריך ליצור פאנל של שופטים צעירים שישפטו בעצמם ויחליטו שמגיע לה.

"השמינייה". לא כוחות (צילום: אוהד רומנו)

 

תכנית אקטואליה, תחקיר, חדשות

"לונדון וקירשנבאום" (10). בגלל שהשהייה הממושכת על המסך אינה פוגמת בהתלהבות ובהתלהמות של שני אנשים חכמים, מניפולטיביים, מקוריים, מצחיקים ומרגיזים שלא מתביישים לחשוב, כבר לא כל כך עסוקים בפרסונה שלהם ועדיין, איכשהו, יודעים להקשיב למרואיינים שלהם – וכן, גם לפתוח עליהם פיות גדולים מאד כשצריך.

לונדון וקירשנבאום. לא מתביישים לחשוב (צילום: אוהד רומנו)

 

ריאליטי

"נולד לרקוד 2" (קשת). קצת יותר טובה מן הג'יפה הכללית בתחום - "אמא מחליפה", "רוקדים עם כוכבים", "יורדים בגדול". איכשהו נשמר בה המינון הנכון בין סיפורי סינדרלות לבין דמעות, דם ויזע שהם מנת חלקם של רקדנים אמיתיים בכל הזמנים. איכשהו, כאן לא מוכרים חלום ורוד לכל דורש, אלא הוכחה למצויינות הכרוכה בהמון הקרבה. ריאליטי עם דיגניטי.

"נולד לרקוד". המינון הנכון (צילום: ענת מוסברג)

 

הבימוי בדרמה

עדנה מזיא, "חברות הכי טובות" (HOT). כמעט "לא חוכמה", כי היו שם שחקניות מצויינות – ענת וקסמן וקרן מור ושרה פון שוורצה – ותסריט חכם ויפהפה (ענת גוב), אבל גם אלה היו יכולים לרדת לרמה של שיחת בנות א-לה סקס והעיר הגדולה, אילמלא היתה שם במאית שאולי הזכירה לכולן שכאן מדובר במוצר שונה לגמרי, אינטימי ומאוד לא מלוקק, קצת רגשני על חשבון הליטוש ומאוד מאוד אמין.

"חברות הכי טובות". מוצר שונה לגמרי (צילום: אלדד רפאלי)

 

הבימוי בסדרה קומית

שחר ברלוביץ, "מסודרים". למה? כי דלותו הרעיונית של התסריט לא מנעה ממנו ליצור פה ושם סצינות מרהיבות של מודעות-עצמית קומית, כי למרות שהדמויות היו דו-ממדיות, הן לפחות לא דקלמו את הטקסטים שלהם אלא באמת שיחקו באופן משכנע והשאירו בבית את כל השטיקים שהן מכירות ממקומות אחרים.

"מסודרים". בזכות הבמאי (צילום: אלדד רפאלי)

 

התסריט בדרמה

כבר אי אפשר לכתוב תסריט מקורי לבד? כמה התסריטים בקטגוריה הם פרי של עבודת צוות, ולפעמים הם גם נראים כאילו נוסחו בידי ועדה פאריטטית. אז נכון ש"NO אקזיט" הוא פלקאטי ושטחי, אבל לפחות היה בו שביב של אומץ לתקוף את אווז הזהב הטלויזיוני ולהצביע על כשליו המוסריים: ולכן, הוועדה המנצחת, בעיני, היא זו שבה חברים עמית ליאור, דרור סבו וברק סלונים.

NO אקזיט. שביב של אומץ

 

התסריט בסדרה קומית

לא הצלחתי להכריע בין הבינוניות הצפויה של כו-לם. אם "הישראלים", "מסודרים", "בשורות טובות", "החיים זה לא הכל" ו"אולי הפעם" לא ממש הצחיקו אותי, זה היה בשל התסריטים האומללים למדי שעימם התמודדו כל יוצרי המוצרים הללו. או שאין כאן זוכה, או – מצידי – שכולם יזכו.

"אולי הפעם". בינוניות צפויה

 

השחקן בדרמה

בשני מקרים, דמויות טלויזיוניות מוכרות שכבר קיבעו לעצמן נישה בזכרון של הצופים, פשוט יצאו מעורן והתגלו כשחקנים דרמטיים מוכשרים: אלי פיניש ב"משכנתא" ועפר שכטר ב"No אקזיט". לשניהם מגיע. לפיניש קצת יותר, כי הוא מסוגל לשחק משהו שעפר שכטר עדיין לא יודע לאיית: ענווה.

עפר שכטר. שילמד מפיניש

 

השחקנית בדרמה

המתמודדות הן ענת וקסמן, קרן מור ויבגניה דודינה – לעומת גאיה טראוב ובר בלפר. רצות למרחקים ארוכים מול ספרינטריות טריות, וההימור שלי הוא על גאיה טראוב – לעומת זאת, הבחירה היא בבר בלפר על תפקידה המעולה ב"מישהו לרוץ איתו". עוד נשמע עליה, המון. וגם נשמע אותה.

גאיה טראוב. הימור בטוח (צילום: קרן נתנזון)

 

השחקן הכי טוב בסדרה קומית

הנה עוד דילמה קטנה. לאסי כהן היתה עונה מופלאה, ממש ענקית ב"ארץ נהדרת", אבל לביצועים שלו שם אין קטגוריה. לעומת זאת, ב"מסודרים" הוא הפגין ברק טכני ושליטה במכמני הדמות – ועם זאת, הדמות לא היתה מעניינת מספיק. ובכל זאת, בגלל "ארץ נהדרת", בזכות חיקויים מרהיבים ומטורפים, ולמרות "מסודרים" – אסי כהן, בלי התלבטויות.

אסי כהן. עונה מופלאה (צילום: אלדד רפאלי)

 

השחקנית הטובה בסדרה קומית

איילת זורר היתה נקודת-אור ב"גומרות, הולכות", שהתחילה לא רע והדרדרה לוולגריות די דבילית. איכשהו היא שמרה שם על חוט שדרה יציב, חינני, מצחיק באופן שאינו לגמרי מבייש – ונחשפה כשחקנית רבגונית בהרבה מזו שהכרנו קודם. בגלל הגוונים, איפוא, ובגלל שהם לא הגיעו משפופרת.