במציאות קשה זו פועלת לשכת עורכי-הדין. בלשכה מתנגשים מגמות ואינטרסים סותרים מעצם טיבם: מחד, היא איגוד מקצועי, מעין גילדה, האמורה לדאוג לאינטרסים המקצועיים של חבריה באופן ה"איגודי" ביותר. אינטרס זה סותר אינטרס ציבורי של מתן שוויון בפני החוק לכל אזרח, בין עשיר ובין עני, וממילא הפחתת עלויות שכר טרחה. טול לדוגמה את "תסמונת התור לאוטובוס" בכל הנוגע לסטאז'רים: מרגע שהוסמכו - נדחקו לאוטובוס - גם הם מצטרפים ליושביו וקוראים לנהג להגיף דלתות, לצמצם את מספר הנכנסים ולהפליג לדרכו.
וניגוד עניינים אחר: חברי הלשכה אוחזים במגוון השקפות פוליטיות בעלות השלכות סותרות ביחס להיבטים משפטיים של אירועים פוליטיים. לא ניתן להתעלם גם מזיקות ומשאיפות פוליטיות, המשפיעות על התנהלות לשכת עוה"ד או חברים בממסדה. לעתים - תכופות מדי, למרבה הצער - מתגלעים חיכוכים בין מערכת השפיטה לבין עורכי-דין או לשכת עוה"ד, אף כי לכאורה אמורים שני הצדדים לחתור לאותו יעד, היינו: שיפור מערכת השפיטה. או אז נדרשים בלמים ואיזונים, שאינם מעוגנים בחוק (וטוב שכך).
דומה כי בשמונה השנים האחרונות השכילה הלשכה - חרף הקשיים הנ"ל - להגיע להישגים לא מבוטלים: קולה נשמע בציבור בנושאים של שלטון החוק; חברים מתוכה פועלים בהתנדבות ממוסדת ומאורגנת ("פרו בונו") למען מעוטי יכולת; הלשכה ניסתה - חרף התנגדות קשוחה מצד השופטים - ליצור בלמים ואיזונים קונסטרוקטיביים ביחס למערכת השפיטה; פעילותם של נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים נעשתה באופן ענייני, מכובד, הוגן ומועיל; כמעט כל עורכי-הדין (ומדובר בעשרות אלפים) מצאו פרנסה מכובדת פחות או יותר בעיסוקיהם המשפטיים; בלשכת עוה"ד לא התגלו תופעות של הסתאבות, שחיתות וידיים לא-נקיות, ובמציאות המושחתת של מערכות ציבוריות כה רבות במקומותינו - אף זה ייחשב להישג.
הראש והאג'נדה
קולה של לשכת עוה"ד היה לעתים מזומנות - אם גם לא בתכיפות האופטימלית - לקול חשוב ומועיל במאבק התמידי על שלטון החוק, השמירה על זכויות הפרט וקיום הדמוקרטיה בישראל. עם סיום תפקידו (שתי קדנציות) של ד"ר שלמה כהן, מן הראוי להביע תודה והוקרה למי שעמד מאחורי הישגים אלה - הוא היה ראש הלשכה הראשון שדחף את להיגד ואג'נדה ציבוריים מבלי להירתע מ"אופוזיציה", שלא בררה באמצעים כדי להכביד על שליחותו ולהכשילה.אלא שאין לראות מציאות (סבירה) זו כעובדה מוגמרת ומובטחת. בציבור כה שמרני ובעל זיקה ממסדית כציבור עורכי-הדין; ובעיסוק שכה רבים בו הפיתויים והלחצים לתקוע מקלות בגלגלי עגלת החופש, ההגינות והליברליות - עלולה הלשכה להידרדר על נקלה ולהפוך לגורם ריאקציוני. די בכך שתייחד את תפקודה לכזה של "גילדה" מקצועית גרידא, על מנת שתסיג את מעמדה. וכבר היו דברים מעולם.
בין המתמודדים כעת ללשכת עורכי-הדין ניתן להבחין רק בהבדל עקרוני אחד (מעבר להבדלי המחמאות העצמיות וסחרירי הקידום האישי): האם על הלשכה לפעול בעיקר כאיגוד מקצועי טהור - או שעליה להמשיך, לצד פעילות "איגודית" רגילה, גם בכיוון של מינוף וקידום יעדים חברתיים-עקרוניים ואידיאליסטיים. וריאציה ספציפית וייחודית-משהו מספק אחד המועמדים לראשות הלשכה, שחרת על דגלו תמיכה גורפת בפרופ' פרידמן. מחד גיסא, יש בכך ביטוי למעורבות כלל-חברתית, אך מאידך גיסא, התמיכה במה שמצטייר יותר ויותר כמסע עונשין על רקע אישי, תוך ערעור המערכת כולה - חייב להפחיד ולהרתיע את היראים לשלטון החוק ולטוהר המידות.
"ראיתי את עורך-הדין שלי ברחוב", סח אדם לחברו, "ולא תאמין! ידיו היו תחובות בכיסיו שלו"- זו רק אחת משפע הלצות על עורכי-דין. האם יתברר בבחירות ללשכה כי הרוב אכן נמנים עם אותם "90% שמוציאים שם רע ", או שמא שוב יוכיח הרוב כי המציאות אצלנו טובה קצת יותר מהבדיחות? ימים ובחירות יגידו.
הכותב חבר בלשכת עורכי-הדין זה 30 שנה