עשרת המשחקים הגדולים בתולדות ווימבלדון

רגע לפני שהגראנד סלאם היוקרתי יוצא לדרך ביום שני, כיף להיזכר בעשרה משחקים מרגשים ובלתי נשכחים על הדשא הבריטי. בלונדון יש יותר סרטים

ביום שני הקרוב, בלי שנשים לב וקצת לפני הקופה אמריקה, ייצא לדרך טורניר ווימבלדון. הגראנד סלאם השלישי של העונה משוחק, כמעט דרך קבע, בזמן שברוב העולם אין פעילויות ספורט ורוב הקבוצות נחות בפגרת הקיץ לקראת העונה החדשה.

 

רגע לפני ש-128 טניסאים ו-128 טניסאיות עולים על הדשא ב'אול אינגלנד קלאב' וכדי להתחיל להיכנס קצת לאווירה המתאימה לאחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, נזכיר לכם עשרה משחקים בלתי נשכחים מהגראנד סלאם הבריטי. ברור שהיו משחקים רבים הראויים להיות ברשימה ואפשר להתווכח על איזה צריך להיות בפנים ואיזה לא, אבל זהו לקט מייצג, בתקווה שהשנה אחד או יותר אחרים ייכנסו לפנתיאון ויחליפו אחד או יותר מהעשירייה הקיימת. 

רוז'ה פדרר והתואר האנגלי. אגדת דשא (איי.פי)

 

גברים – החמישייה הגדולה

1. פאנצ'ו גונסאלס – צ'ארלי פסארל, 1969, סיבוב ראשון. המשחק הארוך ביותר בתולדות הטורניר ואחרי 5 שעות ו-12 דקות, הספרדי ששמו המלא היה ריקרדו אלונסו גונסאלס לקח את המשחק לאחר קאמבק ענק ו-112 משחקונים. באותה תקופה לא היו שוברי שיוויון והתוצאה המלאה היתה 24:22, 6:1, 14:16, 3:6, 9:11.

 

2. ארתור אש – ג'ימי קונורס, 1975, גמר. המשחק הזה נכנס להיסטוריה לא רק בגלל רמתו, אלא בעיקר בשל העובדה שאש הפך לשחום העור הראשון שזוכה בטורניר היוקרתי ביותר בספורט הלבן. 'ג'ימבו', המדורג 1, עוד הראה סימני קאמבק, אבל אש החזיק מעמד וניצח 1:6, 1:6, 7:5, 4:6.

ג'ימי קונורס בימים אלה (איי.פי)

 

3. ביורן בורג – ג'ון מקנרו, 1980, גמר. קלאסיקת טניס, במשחק שנחשב לאחד הגמרים הגדולים בתולדות הענף. ביורן בורג, הפייבוריט הגדול, נזקק לחמש מערכות כדי לנצח 6:1, 5:7, 3:6, 7:6 (16), 6:8. הטיי-ברייק של המערכה הרביעית נכנס גם הוא להיסטוריה ומקנרו הנרגש, בהופעה הירואית, ניצח בו 16:18 לפני שנכנע בסיום הדרמטי במערכה החמישית.

 

4. פט ראפטר – אנדרה אגאסי, 2000, חצי גמר. חמש מערכות מרתקות בין שני סגנונות טניס שונים. בסופו של יום, ה'סרב אנד וולי' של האוסטרלי המצוין גבר על הטניס המשובח של הקירח מלאס וגאס 5:7, 6:4, 5:7, 6:4, 3:6.

פיט סמפראס. מהגדולים באמת (איי.פי)

 

5. רוג'ר פדרר – פיט סמפראס, 2001, שמינית גמר. המפגש היחיד בקריירה בין מי שנחשבים לשניים מהטניסאים הטובים בכל הזמנים. השוייצרי, שבאותה תקופה עוד לא היה השליט של הענף, הפתיע וניצח בקרב מרתק את מי שירש כטניסאי הטוב בתבל 6:7 (7), 7:5, 4:6, 7:6 (2), 5:7. בדיעבד, זה היה האיתות הברור ביותר ששלח פדרר לגבי כוונותיו לעתיד.

 

נשים – החמישייה הגדולה

1. אן ג'ונס – בילי ג'ין קינג, 1969, גמר. ג'ונס הדהמה עם ניצחון 6:3, 3:6, 2:6 על הפייבוריטית הגדולה לתואר, בילי ג'ין קינג, ששלטה באותה תקופה בטניס כמעט כמו רוג'ר פדרר בימינו. המגרש המרכזי קרס מאושר ביום בלתי נשכח.

 

2. וירג'יניה ווייד – בטי סטוב, 1977, גמר. אחרי שהדיחה את כריס אוורט הגדולה בחצי הגמר, ווייד, הבריטית האחרונה שזכתה בתואר, השלימה סיפור סינדרלה וזכתה בטורניר ההיסטורי בחגיגות ה-100 לווימבלדון, עם 6:4, 3:6, 1:6 מדהים.

 

3. מרטינה נבראטילובה – כריס אוורט, 1978, גמר. שתיים מהטניסאיות הגדולות בתולדות הענף, נפגשו במהלך הקריירה לכמות לא נתפסת של 60 גמרים ביניהן, אבל זה ב'אול אינגלנד קלאב' לפני שלושה עשורים היה כנראה הטוב מכולם. אוורט פתחה מצוין, אבל מרטינה הגדולה התקאמבקה 6:2, 4:6, 5:7 גדול.

מרטינה נברטילובה. בלתי נלאית (רויטרס)

 

4. שטפי גראף – יאנה נובוטנה, 1993, גמר. הצ'כית המצויינת, שלקחה 10 מ-12 משחקונים בין המערכה השנייה לשלישית, היתה במרחק נקודה מיתרון 1:5 במערכה המכרעת, אבל היא איבדה את הראש והצליחה איכשהו להפסיד משחק שנראה בכיס שלה. גראף ניצחה בסופו של דבר 6:7, 6:1, 4:6 ונובוטנה פרצה בבכי מרגש על המגרש, שהדביק לא מעט צופים ביציעים.

 

5. קונצ'יטה מרטינס – מרטינה נברטילובה, 1994, גמר. בגיל 37, נברטילובה, שהיתה על סף סיוםה קריירה שלה ביחידות, נתנה הופעה מרגשת שסחטה את ה'סטנדינג אוביישן' הארוך ביותר בתולדות המגרש המרכזי של ווימבלדון. זה לא הספיק והספרדייה הניפה בסופו של דבר את תואר הגראנד סלאם היחיד שלה בקריירה, לאחר 4:6, 6:3, 3:6.