ביקורת: העסקית החדשה של "צפרה"
רק קצת ליטוש וריגוש חסר לעסקית המלוכסנת של צפרה, המציעה טעמים אסייתיים מפולפלים וגם מעודנים באווירה מאוזנת ומרגיעה
אמיר קמינר
פורסם: 25.06.07, 08:08
יצא כך שדווקא ביום שבו עלתה מסעדת צ’ימיצ’נגה התל-אביבית בלהבות, התייצבתי ב"צפרה", המסעדה החדשה של השף אבי קונפורטי, אותה הקים אחרי שנטש את צ’ימיצ’נגה. מצאתי אותו ניצב בכניסה למסעדת השף האסייתית שלו, ברחוב יגאל אלון, ובחוסר טקט העזתי לשאול: "נו, אתה זה שאחראי לשריפה"? קונפורטי מיהר לספר שיש לו עדיין רגשות למקום שהותיר אחריו, ואף הזמין את עובדיו להתאושש משאיפת העשן ולאכול צהריים על הבר המבהיק של הבייבי הטרי שלו.
בחלל הגדול והמרשים של צפרה, המעוצב באופן מאוזן ומרגיע, מפזרת את עצמה לדעת מוזיקה אסייתית מגוונת. המסעדה אמורה להיות שדרוג של מזללות מלוכסנות מוצלחות כמו ג’ירף וזוזוברה, והיא מאפשרת לקונפורטי להשתולל עם חיבתו הידועה לפלפלים חורכי לשון. לפיצוח העסקית הצמדתי אלי את חברתי העורכת ע’, אלופת העולם בלייף סטייל. במחיר המנה העיקרית מקבלים גם ראשונה ושתייה צוננת, נהדרת שתרגיע את בעירת החך - תה פירות קר או משקה עשב לימון וג’ינג’ר.
לראשונות טעמנו סלט בודהה בריאות גאוני של כרוב אדום, שורשים, כוסברה ונענע בוויניגרט תפוזים-בוטנים. הרוטב היה מתוחכם, ואין ספק שבודהה היה חוזר למנה נוספת ותופס שלוות נצח. גם סלט השורשים והטופו הרענן יכול להקל על השרב. מנת החצילים המאודים ברוטב סויה, חומץ אורז, שום ובצלים ירוקים הייתה מדויקת, ולא יותר מזה. כך גם כנפי העוף הפיקנטיים בגלייז אננס ותמצית צ’ילי, שלא המריאו לגבהים. האגרול הסיני היה סביר ולא נורא מעניין, אך נטבל ברוטב מנגו-צ’ילי כתום - שינוי מרענן לעומת הרוטב האדום הצמיגי והסינתטי שאליו הורגלנו.
האכזבה הבולטת בראשונות התחוללה ב"צפרה פוטומאקי רול," שדרשה תוספת של 33 שקל ולא הצדיקה זאת. ע' טענה שלמרות המרכיבים המשובחים: ילו טייל, טונה אדומה, סלמון, טוביקו (ביצי דג,( העטופים באצת נורי ובדייקון (צנון יפני) - המפגש הזה לא הוליד ריגוש בפה. הטעם בעיקר היה תפל.
עזת צבעים וטעמים. מנה של "צפרה" (צילום: גלעד קוולרצ'יק)
מסלול העיקריות מורכב מארבעה אגפים: אטריות מוקפצות בכיריים אסייתיות, מאכלי אורז, מאכלי יבשה וים ומן התנור מגזרת היבשה והים דגמנו נואה פאד פריק - צלחת עזת צבעים וטעמים של נתחי סיריליון, צ’ילי יבש, שום ואגוזי קשיו 85) שקל.( הצלחת נוקתה עד הצ’ילי האחרון. במחלקת מאכלי האורז הלכנו על נאזי גורנג 53) שקל) - אורז מטוגן עם עוף, ברווז מעושן קצוץ, טופו וירקות קצוצים. לא ממש התחברתי ליצירה המבולגנת הזאת.
מקולקציית האטריות המוקפצות קרצה לנו מנת הסארי קארי. היא הייתה אקזוטית, מאוזנת וטעימה בזכות שילוב של אטריות, עוף, חזיר וזוג שרימפס בקארי אגוזים ובוטנים חריף. לא יכולנו להפסיק לאכול. למחרת סרתי שוב למסעדה, והתלהבתי משישיטו בלק טייגר שרימפס 88) שקל) עם פלפל שחור ושום - מאחורי השם הביזארי מסתתרים חסילונים שרובצים בפלפלים. גם דג הדניס שאודה בסויה סינית מתוקה ויין אורז הצדיק את ה-88 שקל. עדינותו הייתה ניגוד מבורך לחריפות המשתוללת מסביב. חבל רק שנפלתי בפאנג’הבי פרגיות 65) שקל.( המראה של הצלחת היה מרהיב, אבל הפרגיות עשו לי קוקוריקו כשנגסתי בהן. הייתי צריך לשלוח אותן לסיבוב נוסף בתנור, אבל כבר הייתי שבע.
צפרה מוכיחה שוב את הכשרון, המקצוענות והדמיון של קונפורטי. ניכרת ההשקעה, ההתלהבות, ההקפדה, אבל עדיין חסר ברק או ריגוש פה ושם. נ.ב, אל תחמיצו את הקינוחים. קינוחי השוקולד יעזרו לכם להמתיק כל שריפה שמשתוללת בפה ומחוצה לו.
מחיר העסקית: 88-45 שקל
מטבח: שף אסייתי
שעות העסקית: א'-ה' 17:00-12:00
ואם חורגים מהדיל: קינוחים נהדרים, בירה, קוקטיילים אקזוטיים
חנייה: בתשלום וברחובות הסמוכים
ציון: 8.6 בסולם מסעדות אסייתיות (משודרגות ומעוצבות)