קדימה, לבנצ'יק, תשתעל את זה

כמה כושים רעים ניסו להוציא מנמרוד עופר כסף בשיטת "העוקץ הניגרי". מזל שיש לו ראש על הכתפיים ואין לו לירה על התחת

אני צעיר, מה שמצביע על שלושה דברים עיקריים:

 

1. כל בנאדם יותר מבוגר ממני אומר דברים כמו "מה אתה מבין? אתה עדיין צעיר".

2. אני חייב ללכת יד ביד עם הטרנד השבועי.

3. אין לי כסף.

 

אז נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לחפש את האיי־פוד הכי זול שקיים. אחר כך הצצתי רגע לחשבון הבנק. אחר כך התייאשתי; אני הולך להיות בנאדם צעיר בלי איי־פוד. מה הלאה, לא ללכת עם קרוקס? לא להישמע כמו מישהו עם דעות מאוד נחרצות בנושא קונטרוברסלי כלשהו? פחדתי לחשוב. אז עשיתי מה שכולם עושים כשהם מול מחשב ומשעמם להם: בדקתי אי־מיילים. שום דבר מעניין. היו כמה מצגות אופטימיות על טיב החיים, הצעות לוויאגרה ממש זולה, ומשאבות להגדלת הזין. המשך, בין משאבה לפרסומת לסמים אורגניים, התחבא אוצר.

 

אדון יקר,

 

אני מקווה שהמכתב הזה מוצא אותך בריא ושלם.

 

שמי אריק קונה, ואני גר בבנין. ב־21 ביולי 2003 נהרג בתאונת מטוס דוקטור ג'ורג' בראמלי, אצלו עבדתי במשך כ־7 שנים. לאחר המוות המצער מצאתי מסמכים שגילו לי כי הוא עבד עם בנק בבנין, וכי הוא מחזיק בחשבונו 15 מיליון דולר.

 

מה שאני צריך ממך זה את פרטי חשבון הבנק שלך כדי להעביר את הכסף, מכיוון שאני - אזרח בנין ואדם שהיה בקשרים טובים עם דוקטור בראמלי - לא יכול להוציא את הכסף מהמדינה.

 

אף אחד כאן לא יודע על זה, כך שהעסקה היא 100% נטולת סיכונים.

 

בבקשה החזר מכתב עם פרטיך המלאים, ואעדכן אותך באינפורמציה נוספת מיד כשאקבל ממך אישור שאתה מעוניין להשתתף בעסקה.

 

שלך,

אריק קונה

 

 

אני? מעוניין להשתתף בעסקה של 15 מיליון דולר? עם בחור מבנין?

 

היי אריק!

 

אני רוצה לשמוע עוד פרטים! זה מאוד מלהיב!

 

 

האמת, חלק ממני פיקפק באמינותו של אריק, אבל לא שופטים בנאדם לפי אי־מייל אחד. בטח לא בנאדם כמו אריק, שעבר טרגדיה כה גדולה, ולא יכול להוציא את הכסף מהמדינה כי הוא היה בקשרים טובים עם דוקטור בראמלי.

 

רגע, מה?

 

אחרי שקראתי שוב שהעסקה היא 100 אחוז חסרת סיכונים, חזרתי לבטוח באריק ולחיי המשעממים. השגרה המעיקה, נטולת האיי־פוד, עברה לאט לאט. כל שעה הרגישה כמו 20. כל יום כמו חודש. כל חודש כמו שנתיים. מזל שהוא החזיר תשובה אחרי 40 דקות.

 

נמרוד,

 

שמחתי לקבל את תשובתך. לכבוד יהיה לי לעבוד איתך, ואני יכול להבטיח לך שאני בנאדם ישר!

 

בבקשה תעביר לי את הפרטים האישיים שלך, כדי שנוכל להתקדם.

 

מתוך 15 מיליון דולר - 65% ילכו אלי, 2% להוצאות, ו־33% אליך.

 

 

אני די חלש בחשבון, אבל ב־33 אחוז מ־15 מיליון דולר בטוח אפשר לקנות איי־פוד.

 

כך עברו הימים. אני ואריק החלפנו אי־מיילים, התחברנו, למדנו אחד על השני (אריק קונה, 32, נולד בחוף השנהב, חלם להיות שחקן כדורגל, עבד כשליח וכגנן, הכיר את דוקטור בראמלי ועבר לעבוד איתו בבנין). ואז האסון היכה: אריק הפסיק להחזיר לי אי־מיילים.

 

התחלתי לפחד. אולי קרה לו משהו? אחרי הכל, מעטים האנשים החופהשנהבים שחיים בבנין עם 15 מיליון דולר בבנק. שלחתי לו אינספור אי־מיילים; הוא לא ענה. הייתי שבור. איבדתי חבר, איבדתי חמישה מיליון דולר. סליחה, הרשו לי לנסח את זה מחדש: איבדתי חמישה מיליון דולר. ויותר מזה, הרגשתי שאיבדתי הזדמנות בלתי חוזרת. הנה אני, אדם צעיר ומרושש, שמלאך בניני נופל עליו משמיים עם הצעה עסקית מרהיבה - והוא מצליח לפספס אותה כי הוא נותן לציניות ולחוסר אמון בסיסי באפריקנים עשירים להשתלט עליו.

 

אבל עוד לפני שהספקתי להתייאש, כנראה פשטה שמועה ביבשת על בחור ישראלי עם לב זהב ורצון להתעשר. ככה התחלתי לקבל אינספור מכתבים מאנשים שונים, שלכולם מכנה משותף אחד: כולם, בלי יוצא מן הכלל, רצו את פרטי חשבון הבנק שלי כדי להפקיד שם סכומים שנעו בין שלושה מיליון דולר ל־54 מיליון פאונד. אשקר אם אגיד שלא התרגשתי. התחלתי לחשב את הפוטנציאל הכספי של כל הסיפור: 18 אנשים, ארבעה מיליון דולר בממוצע מכל עסקה. משהו כמו 72 מיליון דולר. אלוהים אדירים.

 

מאריק שכחתי. הוא הפך להיסטוריה. שמרתי לו מקום חם בלב - הרי הוא פרץ לי את הדרך - אבל הייתי חייב להמשיך הלאה. ניסיתי להתחבר אל אחרים, להתחבב עליהם. לדבר לליבם, להבין אותם. לעזור.

 

מכתב שהרשים אותי במיוחד היה מאחד בשם עבדול ראזק קאסים. בגלל שהרגשתי חיבור מיידי אליו, החלטתי לקרוא לו ער"ק.

 

הוא כתב שהוא שוכב בבית חולים, גוסס, ובימיו האחרונים בעולם הזה החליט לתרום לאנושות כמה שהוא יכול, "כדי להשלים עם אלוהים". הוא סיפר שיש לו בבנק 18 מיליון דולר, אבל הוא לא סומך על המשפחה שלו שאכן תתרום את הכסף הזה לצדקה. לכן הוא צריך אותי, כי כולם יודעים שעדיף לסמוך על זר מאשר על משפחה. כדי להוכיח שהכל נכון, הוא צירף תמונה שאין לחלוק על אמינותה:

  

עבדול ראזק קאסים (שלושה שמות! וואו!) היקר,

 

שאלוהים יברך אותך. בדיוק בזמנים כאלה אנחנו נוטים לשכוח את הדברים הבאמת חשובים בחיים: אהבה, משפחה, בריאות. כסף לא חשוב עכשיו. כרגע תירגע, תשכב, תדבר עם האנשים שאתה אוהב, תעשה את כל הדברים שרצית ולא היה לך זמן, ועוד מעט גם לא יהיה.

 

בבקשה תגיד לי באיזה בית חולים אתה מאושפז כדי שאוכל לבוא לבקר אותך בהקדם האפשרי, ואם יהיה זמן, נדון גם ב־18 מיליון הדולר.

 

שאלוהים ואללה יחברו כדי לברך אותך ואת משפחתך,

 

נמרוד עופר

 

חשבתי עליו, שוכב שם במיטה קרה בבית חולים, בחדר עם קירות לבנים, בודד, בוכה, בדרך לגיהנום בלי שהספיק להשלים עם אלוהים, בלי 18 מיליון דולר. למחרת גיליתי שלא רק גברים אפריקנים מעוניינים לעשות איתי עסקים, אלא גם נשים עם שם איטלקי ותמונה.

 

חבר יקר,

 

אהיה אסירת תודה לך אם תוכל לעזור לי, ולאלוהים שהפנה אותי אליך. בעלי המנוח השאיר אחריו עשרות מיליוני דולרים בחשבון הבנק שלו, ואני לא רוצה שהמשפחה שלו תיגע בכסף. אני מרגישה כמו בגיהנום - מושפלת על ידי האנשים שבעלי כל כך אהב. כל מה שאכפת להם זה כסף.

 

אנא שלח לי את פרטי חשבון הבנק שלך, ויחד נוכל להוציא את סכומי הכסף הגדולים מהחשבון של בעלי המנוח. לאחר מכן אעביר לך 20% מהסכום הסופי.

 

הרגשתי שאלה במצב נפשי רעוע למדי, ושמחויבותי כבנאדם לעזור לה ומהר.

 

היי אלה!

 

את נראית ממש טוב. איך זה שאת לא נשואה?

 

נמרוד עופר

 

חוסר המזל המשיך להתעלל בי; אלוהים יודע למה אלה לא החזירה תשובה, וכך גם 15 המיליונרים־לעתיד האחרים ששלחתי להם אי־מייל. הרגשתי נורא. כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה כסף, כל כך הרבה רצון מצידי לעזור. אבל רק ביזנס הם מבינים, הגויים. אני מנסה לברר עוד פרטים עליהם, לשמוע את הסיפורים שלהם, והם - כלום. היחידים שכן כתבו פשוט שירבטו שוב את מכתבם המקורי בנוסח קצת אחר, והדגישו שאשלח להם כבר את פרטי חשבון הבנק שלי ושצריך לפעול מהר.

 

שקעתי חזרה אל חיים בלי איי־פוד וריגושים. עשיר כבר לא אהיה, סיכמתי לעצמי ביגון, ובצעד אחרון של ייאוש שלחתי עוד מכתב לאריק.

 

שלום אריק (אגב, יש לך כינוי?),

 

אני מקווה שהאי־מייל הזה מוצא אותך בריא ושלם. לא החזרת לי תשובה כבר הרבה זמן, ואני דואג. מקווה שלא עלית על טיסה בזמן האחרון.

 

מחכה לשמוע ממך בקרוב,

 

נמרוד

 

נ.ב: עכשיו, כשאני מסתכל על זה, אני רואה שכתובת האי־מייל שלך נגמרת ב־fr, ראשי התיבות של צרפת. האם אתה צרפתי, אריק? חשבתי שאתה גר בבנין. סלח לי אם אם אני נשמע מעט גזעני, אבל אני ממש שונא צרפתים. אני חושש שאם אתה אחד מהם, לא נוכל לעשות עסקים יחד.

 

השעות שנאלצתי להעביר, מיואש ושבור, עברו לאט. אבל זה היה שווה את זה: אריק ענה, ואפילו צירף תמונות שלו.

 

נמרוד,

 

גם אני לא אוהב צרפתים. אנחנו, חוף השנהבים, היינו קולוניה של צרפת במשך שנים רבות, וסבלנו. אז לפחות את זה יש לנו במשותף!

 

בתמונה הראשונה אני משמאל ובשנייה מימין. הכינוי שלי הוא "טיאסטו", כי אני אוהב את תיירי הנרי.

 

שמור על עצמך, ותשלח כבר את הפרטים,

 

אריק

 

טיאסטו!

 

אני מצטער. לא ידעתי.

 

קודם כל, זה ממש טוב לשמוע שאתה לא צרפתי. כואב לי להגיד לך את זה, אבל יש רק דבר אחד שאני שונא בעולם יותר מצרפתים, ואני משער שאין דרך לא גזענית להגיד את זה: שחורים. אי אפשר לסמוך עליהם. אני מצטער אם זה שוב נשמע גזעני (ואני יהודי, תאמין לי שאנחנו מבינים בגזענות), אבל זאת דעתי. אבין אם לא תרצה לעשות איתי עסקים.

תנחומי,

 

נמרוד עופר

 

נ.ב: אם אתה שונא צרפתים, איך השחקן האהוב עליך הוא תיירי הנרי?

 

אריק שוב החזיר תשובה. הרגשתי התקדמות עצומה ביחסים שלנו. הוא אמר שזה בסדר, שלכל אחד יש את הדעות שלו, ואולי עדיף שנמשיך את זה בטלפון. אז התקשרתי אליו.

 

- הלו?

- אריק!

- הלו?

- אריק, הערתי אותך?

- לא לא, זה בסדר.

- אתה יודע מי מדבר?

- בטח, זה נמרוד. נמרוד עופר.

- יפה! ואגב, אתה בכלל לא נשמע צרפתי.

- אמרתי לך כבר הרבה פעמים באי־מייל, אני לא צרפתי! אני ממערב אפריקה. אמא שלי באה מצרפת, אבל אני מדבר אנגלית טובה מאוד.

- אנגלית מצוינת! אתה בכלל לא נשמע כושי.

- סליחה?

- לא חשוב. תגיד, מה לגבי משפחה? יש לך משפחה שם בבנין?

- אני גר עם אשתי לעתיד.

- לעתיד? ולא הזמנת אותי לחתונה?

- אה...

- כמה כסף בכלל מביאים לחתונה בבנין? כי כאן בישראל, חבר שלי התחתן והבאתי 200 שקל, שזה די הרבה. ואני חושב שבבנין, עם 200 שקל אפשר לחיות איזה חצי שנה. אז אולי 20 שקל?

- כן, זה בסדר.

- אז במה אתה עובד?

- עבודות מזדמנות בעיקר. גננות, אבטחה. דברים קטנים.

- אתה יודע, אני עבדתי כמלצר בתל אביב אבל התפטרתי. הטיפים היו נוראים. זאת הבעיה עם לבנים: הם לא משאירים טיפים. לשחורים בכלל לא נותנים להיכנס, אז זה בסדר, אבל הלבנים האלה לא משאירים כלום.

- יש הרבה שחורים בישראל?

- היו פעם.

- אה.

- טוב, עזוב. אז מה אנחנו עושים עכשיו? אתה מביא לי את הפרטים של החשבון שלך ואני מעביר לך את הכסף?

- לא, אתה מביא לי את הפרטים ואני מעביר לך את הכסף.

- אוקיי, רק תעביר לי את פרטי חשבון הבנק שלך ואני אעביר לך את הכסף.

- אתה לא מבין, לי אין חשבון בנק.

- אז איך אני אעביר לך את הכסף אחרי שאקבל אותו?

 

במקביל המשכתי לשלוח אי־מיילים לידידי האפריקנים האחרים, שמצידם המשיכו להתעלם ממני, וגם הפסדתי במכרז על איי־פוד. אבל כמה ימים אחר כך החיים נהיו יפים: אריק שלח מכתב עם פרטי חשבון הבנק של השותף שלו לדירה.

 

אני מדגיש, בפונט עבה כזה, כי נראה לי שלא הבנתם את גודל האירוע: אריק שלח לי פרטים של חשבון בנק.

 

אז עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד.

 

אלה סניזורה; עבדול ראזק קאסים; קווין אודורי; פרופסור צ'ארלס סולודו; קלווין אגו; אלהאג'י דאנקו; ריצ'ארד קוואמי; דזמונד קופי; קסי מודו; ויקטור זאמה; טוטו ג'ונסו; אדנאן הארמודי

 

חברים יקרים,

 

להלן פרטי חשבון הבנק שלי (החשבון רשום על שם אבי, שעלה על טיסה של "אייר קניה" ולא נראה מאז): אקובאנק, בנין, 145 067 3000 1573.

 

כל מה שאני דורש בתמורה הוא 10% מכל אחד.

 

מחכה לשמוע מכם,

 

נמרוד עופר

 

מאז לא שמעתי מאף אחד מהם. גם לא מאריק.