למרות האינטרנט: אי אפשר באמת לעבוד מרחוק

גרפיקאים, עיתונאי פרילנס סופרים או תסריטאים מעריכים שיוכלו לנהל את חייהם ולשמור על משכורתם בדיוק באותו האופן ברמת גן או בלוקסמבורג, אם רק יקחו איתם את הלפטופ שלהם. הם טועים. הלוקליזציה מנצחת את הגלובליזציה. דעה

אנשים במגוון הולך וגדל של עבודות בתחום הצווארון הלבן מתרברבים על כך שהם יכולים לעבוד מהבית או מכל מקום אחר ממנו יחפצו. בדרך כלל בית הקפה או הספסל מקבלים משמעות מיוחדת ברשימת המקומות המועדפים. אבל מה לגבי חוץ לארץ? האם אותם אנשים ש"עובדים מהבית" יכולים לעבוד גם ממקום אחר, רחוק מאוד ממקום העבודה?

 

על פי האשליה הרווחת התשובה היא כן. אין ספור גרפיקאים, עיתונאי פרילנס סופרים או תסריטאים מעריכים שיוכלו לנהל את חייהם ולשמור על משכורתם בדיוק באותו האופן ברמת גן או בלוקסמבורג, אם רק יקחו איתם את הלפטופ

 שלהם. כמובן שעניין הלפטופ הוא רק המחשה חומרית של כלי העבודה.

 

צורכי העבודה האמיתיים הם בדרך כלל מערכת המייל (שלא קשורה כמובן למחשב הנייד - הסיסמה לכל יותר שמורה עליו), מערכת קבצים (שיכולה להיות מוחלפת בדיסק קשיח חיצוני שלא קשור ללפטופ) ובכל מיני העדפות אישיות של שולחן העבודה שאמנם קשורות ללפטופ אבל זניחות לצרכי העבודה עצמה. אם כך כאשר מצמצים את העניין לדף עם סיסמאות והארד דיסק נייד נשאלת השאלה האם בעזרת שניהם יכול "העובד מהבית" לעבוד באמת מכל מקום. התשובה היא לא.

 

המעסיקים דורשים נוכחות פיזית

חברי האנימטור המתגורר בניו יורק מצייר את הקריקטורה היומית לאחד העיתונים הגדולים בעיר. הוא בקושי רואה את העורך, למעשה בשנה האחרונה ראה אותו פעם אחת. לאחרונה החליט לעבור לחודשיים לישראל בלי לדווח למעסיקיו ולהמשיך לשלוח מכאן את הקריקטורה במייל. בישיבת המערכת אשר התנהלה כרגיל בשיחת ועידה עלתה השאלה איפה יושב כרגע חברי והוא באופן ענה בתמימות כי הוא נמצא בצומת ספרים בדיזנגוף סנטר.

 

הורמו כמה גבות וכשהובן שהוא בתל אביב הוא קיבל טלפון מהעורך שאמר לו שאם לא יחזור לניו יורק תוך שבוע הוא יושעה מעבודתו. לא ביקשו ממנו להתייצב איפשהו ולא המציאו לו השתלמויות פיקטיויות לבדיקת נוכחות - פשוט אמרו לו לחזור. כאשר חברי סירב לחזור מסיבות אישיות הוא איבד את עבודתו. לכאורה זה מקרה פרטי אבל באופן עקרוני אי אפשר לכתוב לעיתון או להמשיך ברצינות לעבוד בעבודה יומית מארץ אחרת, אלא אם כן מדובר בשליחות או לזמנים קצרים.

 

ההייפ הגלובלי והתפישה המעוותת שאפשר לעשות הכל מכל מקום מערפלת את עיניהם של צעירים רבים אחרי צבא. הם חושבים שמספיק לפטופ ועבודה זמנית, כזאת שניתן יהיה להמשיך מכל מקום בעזרת האימייל. הם שוכחים

מספר אמיתות בסיסיות - עבודה מקבלים מאנשים חיים ששכרו אותם לרוב על סמך הכרה מסוימת איתם ועם אורח חייהם היציב. על פניו, אפשר לעשות הכל, טכנית, מחו"ל, גם לשמוע רדיו 106FM.

 

במציאות הרדיו לו תקשיב יושמע במונית והתחנה שעליה תהיה הטלוויזיה איפה שלא תהיה. לא תחפש את התחנה של עיר עבודתך הקודמת באינטרנט. הלוקליזציה כן מנצחת בהרבה יותר תחומים משניתן לחשוב עליהם. קשה לזייף - את העבודה הבאה שלך תמצא כשתפגוש חבר תוך כדי ירידה בקינג ג'ורג ולא בלוח דרושים תל אביבי תוך כדי שיטוט באינטרנט בניו יורק. חשוב מצד שני לזכור שגם בניו יורק יש ארומה וסבלים - מעבירי דירות ישראלים דוברי עברית. זאת אולי הניידות האמיתית.

 

נמרוד קמר הוא פובליצסט, מנהל בלוג באנגלית בשם "מזרח תיכון א-מיני" ומלמד קולנוע בתיכון