אינדיאנר: תופין בשחור-לבן

הקונדיטור נותר אלמוני, אבל עוגות ה"אינדיאנר" שרקח במוחו מלהיבות עד היום את קיבתם של ההונגרים. סיפורם של התופינים עם החיוך הצחור מקצפת

אילו רק ידעו החיים על גדות הגנגס כי בהונגריה אוכלים עוגה שנוצרה בצלמם - שחומה משוקולד עם חיוך צחור מקצפת מתוקה שנסוך תמידית לרוחבה, ודאי היו גם הם שם - כמו בבודפשט - ממתיקים שפתיים.

 

תחילתו של הסיפור בשנת 1813 או בשנת 1814, תלוי את מי שואלים. עוד ערב נטול קהל ננעל בתיאטרון Theater an der Wien של הרוזן ההונגרי פלפי פרדיננד שבלב וינה, בירת האימפריה. אפילו קוסם מהודו, שאחז בעיניהם של תושבי העיר ועשה פלאים, לא הצליח להחזיק בהם ולאושש את המאזן ספוג ההפסדים. אבל ההצגה חייבת להמשך.

 

חכך בראשו בעל התיאטרון, חשב והרהר עד שקדח מוחו רעיון. הרוזן ההונגרי, חובב מתוקים שכמותו, שנראה כי ידע כבר אז דבר או שניים ביחסי ציבור, ביקש מטבחו שיאפה עוגה, כזו שתדמה בצורתה לפניו של המכשף מתת היבשת. בתופין, קרקרה כרסו בשמחה, יפתה את באי מופע הלהטוטים. מישהו אמר פופקורן?

 

הקונדיטור, שנותר באלמוניותו, יצר תחת ידיו עוגות קטנות וקלות משקל דמויות מאפינס. הוא חצה אותן, רוקן את תוכנן ודחק בהן קצפת למכביר. לתופין קרא הרוזן "אינדיאנר", על שמו של אמן המהתלות ההודי, למרות שפירושה של המילה הגרמנית הוא בכלל אינדיאני. באותם ימים - כמו קולומבוס בזמנו - מעטים היו אלה שהבדילו נכונה בין ההודים לבין עוטי הנוצות מאמריקה הרחוקה.

 

מדושן מהעוגה ומעונג פשט למחרת הקהל הווינאי על הקונדיטוריות בעירו כדי לטעום שוב מהתופין המחייך שהוגש בערב שעבר בטרם עלה המסך אלא שאז התחוור כי את הפחזנייה ניתן להשיג רק בתיאטרון. מאז מלא האולם ערב-ערב קהל שנגס ולעס אינדיאנר ולא הפסיק לשיר איצ'יקידנה.

 

זמן מה אחר כך, נחת התופין בשחור-לבן בבודפשט. שם אפה את העוגה לראשונה הקונדיטור וויקוש קארוי. מספרים כי מדי יום מכר ממנה לא פחות מ-400 חתיכות. בחודש יוני של שנת 1929 הכינו בווינה אינדיאנר שנישא לגובה שני מטרים. את העוגה הענקית הניחו על עגלה רתומה לשני סוסים לבנים, שנשאו אותה ברחבי הבירה. עם השנים רבו סוגי האינדיאנר וגרסאותיו, חלקם נעטף במרציפן, אחרים מולאו בקרם עם נגיעות של ריבה. אך כולם הוצבו תמיד אחר כבוד בחזית חלונות הראווה של מיטב הקונדיטוריות - לצד הקרמש, הריגו ינצ'י והפלודני - מפזרים מחיוכם הלבן מקצפת אל עבר העוברים ושבים.

 

אינדיאנר (Indiáner)

המרכיבים:

לבצק:

5 חלבונים

5 חלמונים

100 גרם סוכר

100 גרם קמח

למילוי:

50 גרם ריבת משמשים

2 כוסות שמנת מתוקה

50 גרם אבקת סוכר

1/2 חבילת סוכר וניל

לציפוי:

100 גרם שוקולד מריר מומס

1 כף חמאה

 

אופן ההכנה:

1. מקציפים את החלמונים ואת הסוכר.
2. מקציפים את החלבונים לקצף קשה. מקפלים את החלבונים בחלמונים ומבליעים בעדינות את הקמח כך שהבלילה לא תישבר ותישאר אוורירית עד כמה שניתן.
3. מרפדים תבנית בנייר אפייה. מן הבצק יוצרים כופתאות דמויות מאפינס ואופים בחום בינוני בתנור שחומם מראש עד שמזהיב.
4. מכינים את המילוי: מקציפים שמנת מתוקה ומתבלים בסוכר ובסוכר הווניל.
5. מכינים את הציפוי: ממיסים שוקולד מעל אדים. לאחר שנמס, מצננים קלות ומערבבים פנימה את החמאה.
6. חוצים את הפחזניות לרוחבן. מרוקנים את תוכנן וטובלים את המעטפת בשוקולד המומס. מניחים במקרר כדי שיתקשה.
7. מושחים את חלקן הפנימי של העוגיות בריבה. ממלאים בקצפת ומגישים.

 

עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעיקר מתוצרת הונגרית, שלא יודע לסגור את הפה. אפשר ליצור איתו קשר כאן.