לפהק באמצע שיחה מתפרש אולי כעלבון, אבל זו בעצם הדרך של הגוף להילחם בעייפות ולהגביר את העירנות, כך טוענים פסיכולוגים בארה"ב הטוענים כי הפעולה מזרימה דם קר למוח. המחקר מופיע בגליון החדש של כתב העת Evolutionary Psychology.
על פי ההשערה שהייתה מקובלת עד כה, פעולת הפיהוק היא איתות לעייפות, וכי המדובר ברפלס שנועד להזרים כמות גבוהה של חמצן אל הגוף. אלא שהחוקרים טוענים עתה כי הפיהוק דווקא נועד דווקא לעורר אותנו.
החוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אלבני שבניו יורק בדקו 44 סטודנטים שנתבקשו לצפות בקטע וידאו שבו אנשים מפהקים. החוקרים מצאו כי אלה שנשמו דרך האף ולא דרך הפה, פיהקו פחות. החוקרים הסבירו כי האוויר מתחמם פחות כשהוא נכנס דרך האף, וכך מצנן את הדם הזורם אל המוח.
במסגרת המחקר נתבקשו חלק מהסטודנטים להחזיק קומפרסים קרים או חמים על המצח. החוקרים מצאו כי אלה שהצמידו למצחם את הקומפרס החם פיהקו יותר בזמן צפיית קטע הוידאו. זוהי לדעתם הוכחה נוספת לכך שהזרמת דם קריר למוח מעכבת עייפות.
החוקרים טוענים כי ממצאי המחקר החדש אף מסבירים את הסיבה לכך שהפיהוק מדבק. לדעתם, הפיהוק הוא מנגנון אבולוציוני המסייע לאדם להישאר ער לנוכח סכנה קרבה.
"הפיהוק מתרחש כשטמפרטורת המוח עולה" הסבירו החוקרים, "במצב זה שולח הגוף דם קר אל המוח, כדי לשמוע על פעילותו התקינה. לכן בפעם הבאה שמישהו מפהק לכם מול הפנים, אין צורך להיעלב. המדובר במנגנון תקין שנועד לשמור על עירנות".