רוק יהודי בשאנטי אמיתי: פסטיבל בת-עין

פיתות על הטאבון, שיעור של הרב יוספי ומיטב הרוקרים היהודים בציון. אודי גפן שוטט בפסטיבל "אחרית הימים" ביער בת עין. היה שאנטי

תשכחו מכל מה שחשבתם עד היום על בת-עין, עיצמו את העיניים והיכנסו לאווירת שאנטי יהודית מלאה, בניחוחות זעתר, כשברקע מתנגנים להם צלילי מוסיקה יהודית... במילים אחרות: קבלו את פסטיבל "אחרית הימים ה-8" אשר התקיים במשואות יצחק (יער בת עין) שבגוש עציון.

 

"זהו פסטיבל הרוק היהודי היחיד מסוגו בכל העולם!", מבטיח יהודה לויכטר, מפיק האירוע, שמאוחר יותר ישיר עם כל ארבעת אחיו (להקת אחרית הימים) במקצב רגאיי (מפתיע) על אחדות.

כך זה נראה. הפסטיבל בבת עין

  

בעודי מסתובב בין דוכני השרוואלים לביתני הפיתות (ממש טאבון אמיתי) והלבנה, עוצר אותי בחור עם גלביה לבנה שעוטפת את שערו הזהוב ושואל אותי אם יש לי לפרוט לו 50 שקל לשני 20 ועשר. הוא צריך לקנות תוף לבנו שיעלה איתו לבמה. עניתי לסיני תור שאני מאוד מצטער אבל אין לי לפרוט, אך אשמח לשמוע ממנו שתי מילים על הפסטיבל. וסיני, כמו סיני, מפטיר: "תכתוב שאני הולך להתבודד עם ה' ואז נראה, אם יצליח לי נדבר".

 

כשברקע להקת 'דור דעה' מבצעת שירים מהרפרטואר שלה (אחלה סאונד), אני ממשיך לשוטט לי ופוגש יהודי אמריקני (56) ששמו 'ריחמי,' המתגורר בתקוע ולבוש בשמלה מפוספסת. האיש בישר לי כי המיוחד בפסטיבל הזה הוא ש"מי שמגיע לפסטיבל נשאר כבר להתגורר פה ומתחיל לבנות מכאן את הארץ".

 

השעה 18:00. בחוץ עדיין חמסין ואנשים שוכבים או ישובים על מחצלות מזרחיות הפזורות לרגלי ההר המוקף בעצי זית. רק זמר אחד מתעקש לשיר על קרמבו בחום הזה. אהרון רזאל, שמעתם עליו? מה המיוחד בפסטיבל הזה? רזאל: "זה ה-פסטיבל. כל השאר זה חיקוי". 

סיני תור והלהקה. "מתבודדים עם ה'"

 

ביער כבר קרוב ל-1,000 איש. בסריקה מהירה אפשר להבחין במיזוג גלויות נדיר. בהחלט ניתן למצוא קרחות אופנתיות נטולי כיפה, אשר אפם מעוטר בעגיל קטנטן, לצד חרדים הלבושים במיטב בגדיהם הכהים.

 

רוני, נטול כיפה, לא מסתיר את התלהבותו: "זה הפסטיבל הכי מגניב בארץ. פשוט פסטיבל אמיתי". בצד, על אחד הסלעים, הבחנתי בשני בחורים חרדים. "מהיכן אתם?", אני שואל ומייד נענה: "ניו יורק". "איזו מוסיקה נשמעת שם יותר - אברהם פריד מהמוסיקה 'החסידית' או אהרון רזאל 'מהיהודי'?". "בטח רזאל", עונים לי ללא היסוס.  

שארוולים זה כאן 

 

לצד רזאל, תור, ביני לנדאו, ולהקת נחת רוח 'הדתיים' בלטו גם רואי לוי וגלעד שמעון מ'שוטי הנבואה' שבאו לשיר בפסטיבל. רואי מרגיש פספוס: "חבל שלא הבאתי את כל הלהקה, זה פשוט מקום מדהים. אני מרגיש שזהו סוג אחר של זמן". לעומתו, גלעד מופתע מהקהל: "אנחנו נדהמים לראות סוג אחר של אנשים - חב"דניקים לצד נטולי כיפה. קורה כאן משהו במקום הזה. זה סוג חדש של יהודי. אף פעם לא הייתי בסוג של סיטואציה כזו מעניינת".

 

"אך הטקסטים שלכם שונים ואינם מהמקורות", אני מקשה. גלעד: "הטקסטים שלנו מחוברי לטקסטים של הפסטיבל'. השעה 19:00: יהודה מכריז שאחרי תפילת מנחה ושיעורו של הרב מיכי יוספי כולם מוזמנים ל'צ'אי שופ'.

 

התפללנו מנחה, טעמנו משיעורו של הרב... וכעת לדיווח הישיר מביתן האוכל 'הצ'אי שופ'. בתפריט: פיתה טרייה על הטאבון במבחר גבינות עם שמן זית וזעתר, לצד ירקות טריים. בסיר על האש אפשר להבחין בקוסקוס במרק, מטובל באטריות וברוטב נפוליטנה.

 

טעמנו... ברכנו... ועל הבמה אפשר להבחין בארבעה ממשפחת לויכטר נותנים רגאיי עצבני אשר לא מותיר איש מהקהל אדיש. עכשיו כולם על הרגליים, רוקעים בנעלי הקרוקס אשר איבדו את צבעם בין שכבות האבק המצטבר.

 

לאחר אתנחתא קלה, עלה סיני תור ופתח בשירו 'תיכון תפילתי לפניך' (עם סאונד פצצות). באותו הרגע בישרו לי המארגנים שאם אשאר עד הבוקר... אצליח לקבל אחלה סקופ עם ראפר מארה"ב, שבא במיוחד לשיר באידיש וארמית בפסטיבל. אני החלטתי שלראות את הזריחה עם אביי ורבא קצת גדול עלי, אך בהחלט אזכור זאת כאופציה לשנה הבאה! לילה טוב.