אוריאל וקסמן: "אני ממשיך דרכו של אחי, נחשון"

אוריאל, אחיו של נחשון שנחטף ונרצח על ידי מחבלים, החליט לשרת בקרבי למרות התנגדות ההורים ועכשיו הוא מסיים קורס מ"כים. "אני זוכר את נחשון בתור חייל, זוכר איך הוא דיבר על הצבא בהתלהבות". לדבריו, השנה האחרונה העלתה במשפחתו זיכרונות מהאסון האישי. "בטוח שבני משפחות החיילים החטופים עוברים ימים קשים. זה מחזיר את כולנו למה שקרה לנו"

"במקום מסויים אני מרגיש שאני באמת ממשיך את דרכו של אחי, כשהוא נרצח הייתי בן 8 וכבר אז אמרתי שיום אחד אני אתגייס לצבא ואלך בדרכו". כך אמר ל-ynet אוריאל וקסמן, אחיו של נחשון וקסמן, שסיים לאחרונה קורס מפקדי כיתות במסגרת שירותו בחטיבת הנח"ל.

 

וקסמן הצעיר החליט שלמרות הטרגדיה המשפחתית הוא יגשים את חלומו, ויתגייס לשירות קרבי. "צה"ל צריך מפקדים טובים, אני חושב שאני יכול להיות כזה ולכן החלטתי שאני יוצא לקורס. אני אמור לקבל בקיץ טירונים ותהיה לי השפעה עליהם, גם על החינוך, על הערכים, וגם אחריות צבאית להפוך אותם ללוחמים טובים", סיפר.

 

אוריאל, בן 21, התגייס לפני כשנה במסגרת מסלול בני ישיבות ההסדר, אולם החלטתו להתגייס לנח"ל נתקלה בתחילה בהתנגדות קשה מצד הוריו. "ידעתי כמה זה יהיה להם קשה. לא התכוונתי לעשות מלחמת עולם נגדם, ידעתי שאם הם יסרבו אתחשב בהם. אבל הסברתי להם שהרצון שלי ללכת לקרבי נובע מהחינוך שלהם, מזה שהם תמיד חינכו אותנו לעשות הכי טוב ולתרום כמה שיותר למדינה. הם הבינו אותי והסכימו".

(יהודה, אוריאל ואסתר וקסמן. צילום: דובר צה"ל) 

 

אוריאל הוא הראשון מבני המשפחה שהתגייס לשירות קרבי מאז נחטף ונרצח נחשון באוקטובר 1994. לדבריו, למרות הקושי הרב הוא הצליח בסופו של דבר להגיע להסכמה בנוגע לשירותו הצבאי עם הוריו, שצפו בו בגאווה בטקס סיום הקורס. "הם בעבר לא הסכימו שהאחים הגדולים שלי ישרתו בקרבי, אבל לי זה היה מאוד חשוב. אני הסברתי להם את זה ואחרי שיחה הם הבינו כמה זה חשוב לי".  

 

הוא היה רק בן 8 כאשר אחיו נחטף ונרצח. בפעולת החילוץ של סיירת מטכ"ל נהרג גם קצין בסיירת, סרן ניר פורז. עד היום מלווים את אוריאל המראות הקשים מאז, וההבטחה ללכת בעקבותיו של האח האהוב. "אני אמנם לא ב'עורב גולני' כמו שהוא היה, אבל בסך הכל הולך באותה דרך. אני זוכר את נחשון בתור חייל, זוכר איך הוא דיבר על הצבא בהתלהבות, איך הוא חיכה לסיים את המסלול שלו ולקבל את סיכת העורב. הדבר הזה חקוק לי חזק בזכרון", אמר.

 

הוא מודה שפעמים רבות הוא מהרהר מה היה חושב נחשון על דרכו בצבא, אילו היה יודע שהוא בחיל קרבי, שהוא סיים טירונות, אימון מתקדם, וקורס מ"כים. "אני בטוח שהוא היה גאה בי, אבל בלי קשר לזה אין לי הנחות בצבא, אני כמו כל חייל, חשוב לי לא להיות מיוחד", סיפר. אבל וקסמן לא מתכוון לעצור, ובעתיד יצטרך להחליט האם להמשיך הלאה בשרשרת הפיקוד הצה"לית ולצאת לקרוס קצינים. "אני מניח שזו תהיה הדילמה הבאה שלי. קודם כל אני אראה איך אני בתפקיד הנוכחי ואחר כך אחשוב הלאה".

 

לדבריו, בשנה האחרונה קיבלה המשפחה תזכורות רבות מהאירוע הקשה, על רקע חטיפתם של שלושת חיילי צה"ל. "כשאני פותח עיתונים או שומע חדשות התחושה היא לא קלה, אני בטוח שבני המשפחות של החיילים החטופים עוברים ימים מאוד קשים. זה מחזיר את כולנו למה שקרה לנו, גם אותי, גם את ההורים שלי", סיפר. עם זאת, משפחת וקסמן לא איבדה את התקווה והגאווה במדינה.

 

"בסופו של דבר, למרות התחושה הזאת צריך לזכור שיש לנו מדינה יהודית, דבר שחלמנו עליו המון המון שנים. נכון שיש מחדלים, ועדות חקירה, כל מיני בעיות, אבל בסוף יש לנו מדינה וצבא, וכולנו מאוד גאים", סיכם.