הזאבים הבודדים: טכנולוגיות הבילוש של החוקרים הפרטיים

תפקידם אפוף המסתורין של החוקרים הפרטיים פרנס אין ספור סרטי פשע וסדרות מתח. ואיך נראית המציאות? מיגמת המזעור באביזרי הצילום מקלה מאד על חיי החוקרים, ומאפשרת תיעוד ברמה גבוהה ואכסון כמעט אין סופי של מידע

זאבים בודדים, ציפורי לילה, ערמומים כשועלים, חמקמקים - הבנתם את ההקבלות מעולם החי שמצאתי לענף החוקרים הפרטיים. עבור רובנו, נחשב תחום הבילוש למעניין, מסתורי, מגוון ואפילו סקסי במידת-מה. הרצון לחשוף מבלי להיחשף, הזריזות והממזרות קוסמים לרבים מאתנו, ואני לא מדבר אפילו על פרשיות הסקס והבגידה שנחשפות על ידי החוקרים ומוסיפות גוון אירוטי או סנסציוני.

 

בואו נודה בפה מלא, הקולנוע והטלוויזיה עשו את שלהם והשפיעו עלינו מאד בתחום זה. פגשנו חוקרים פרטיים, ושמענו מהם על עיסוקם, ובעיקר בכל הקשור לתחום ענייננו: העולם הדיגיטלי, ותחום הצילום כמובן.

 

הרי בסופו של דבר, אחד הכלים הטובים ביותר להוכחת ראיות של חוקרים פרטיים, היא המצלמה. כאשר חוקר פרטי משיג צילום אשר מתעד את האובייקט מפליל את עצמו, הוא מצליח להימנע מהעימות של "גרסה מול גרסה", ומביא ללקוח שלו תוצאה מושלמת.

 

פתרון תעלומות

כדי להסיר מעט ממסך העשן, פגשתי בחוקר הפרטי נאור נאורי (השם אינו בדוי, זה שמו האמיתי!), בדירתו-משרדו התל-אביבי. חלקכם אולי שמע עליו, בעיקר מטורי הרכילות של השנים האחרונות - מן הסתם תרמה לכך בת זוגו בעבר, הדוגמנית ויקה.

 

נאורי, 43, הספיק גם לפרסם שני ספרים: "חדירה לפרטיות", ו"גם גברים מרגישים". מיותר לציין שגם הספרים הללו פרסמו במידת מה את נאורי, ששילב בהם מציאות ודמיון, עם הרבה ארוטיקה. "האזנות סתר, מעקבים, מצלמות וידאו סמויות, נערות ליווי - אלו הם רק חלק מהאמצעים המשמשים את החוקר הפרטי בפתרון התעלומות", כך הוא תמצת את ספרו הראשון. את ספרו השני הוא כינה "מותחן אירוטי-פילוסופי". נאורי, כיום גרוש, טוען כי אמנות החקירה משולה לאמנות הסקס: "יש ללחוץ על הנקודה הנכונה, בתזמון הנכון, על מנת לקבל את התגובה הרצויה".

 

נאורי עוסק בחקירות מזה 18 שנה, ואת קירות דירתו מפארים קטעי עיתונות מהשנים האחרונות, שמראים מקצת מהפרשיות שחשף - תוך השמטת השמות האמיתיים - כמובן. "כל קשר בין הדמיון למציאות אינו מקרי בהחלט - מבוסס על מקרים אמיתיים" מתנוסס המשפט המחייב בכריכת הספר "חדירה לפרטיות".

 

את תחום החקירות גילה נאורי במהלך שירותו במשטרה ביחידה המרכזית. הרבה ממה שהוא יודע הוא למד בחקירות ובמעקבים ממושכים במסגרת השרות, ואת השאר למד מקולגות למקצוע. הוא רואה עצמו כאיש מקצוע בן דור הביניים - מדור המייסדים הוא עצמו למד, ואת הדור הצעיר הגדל על ברכי העולם הדיגיטלי הוא מחנך כעת.

 

נאורי מדגיש שהתחום בהחלט לא ססגוני ורומנטי כפי שאנשים חושבים, אם כי קיימים קווי דמיון למה שאנחנו מכירים מהסרטים ותכניות הבילוש. למשל, בעת ביצוע מעקב, משתמשים החוקרים בדרך כלל ברכב שאינו בולט מדי, ורצוי להשתמש בכלי רכב בעלי חלונות כהים בעת הצורך. שימוש נכון עשוי למנוע חשיפה בעת השימוש בציוד צילום או בעת תצפית ממושכת.

 

הזדמנות אחת לצלם

לחוקרים פרטיים ישנם מספר כללי יסוד אותם הם חייבים לבצע במקצועיות. אסור להם להטריד את האובייקט אחריו עוקבים או לפגוע בפרטיותו. החוקרים צריכים לתעד כל פרט במהלך יום המעקב, ואמורים לשמור רישום מדויק של כל פרטי הציוד שבו הם עשו שימוש במהלך עבודתם. מעבר לכך, המעקב עצמו צריך להיות מתוכנן בקפידה, וזה קשור גם לעניין הכספי: חבל לבזבז את כספי הלקוח. אם לא ידעתם, הפעלת חוקר פרטי זה לא עסק זול במיוחד. עבור החוקר, זו לא עבודה פשוטה, ולפעמים אפילו לא נעימה.

 

נאורי: "מדובר בעבודה קשה ומתמשכת, לעיתים סיזיפית, הכוללת מעקבים ארוכים ללא שינה שחלקם לא מניבים ממצאים מרעישים או מרשיעים. בעבר, שלחתי חוקר שיתמקם בתצפית על בית ספר בערערה, בכדי לתעד ילד שכביכול מתנייד על כסא גלגלים, למרות שבפועל הוא מסוגל ללכת באופן עצמאי. הכל דפק כמו שצריך.

 

המתנו, ובסופו של דבר היה מצב אידיאלי לצילום. נתתי הוראה בקשר לחוקר השני-שיצלם. לצערנו, הוא לא כיוון את המצלמה כמו שצריך, והתוצאה הייתה טשטוש בלתי ברור. מבחינתנו, זה היה בזבוז של זמן ושעות עבודה, כי כאן מבחן התוצאה הוא זה שקובע, ולכן נאלצנו לחזור שוב על פעולת הצילום בהזדמנות אחרת. כמובן שיש תמיד סימן שאלה גדול, האם תחזור הזדמנות האידיאלית לתעד את האובייקט הרצוי".

 

כשחושבים על חוקר פרטי או בלש שמנסה לתעד עבירה או אובייקט כלשהו, בדרך כלל מדמיינים אדם חבוי בשיחים, מאובזר במצלמת סטילס משוכללת, אליה מחוברת עדשת זום ענקית שנראית כמו תותח, שמנציחה ברמה איכותית כל חצ'קון וגרגיר על פני המצולם. "זה פשוט לא כך!" מספר נאורי, "בתחום הבילוש והמעקב משתמשים במסרטות וידאו, ולא במצלמות סטילס.

 

אנשים ששוכרים את שירותי החוקרים הפרטיים, מעדיפים כמעט תמיד לראות סרט וידאו. בתמונות סטילס לא תמיד רואים טוב את מהלך העניינים, מבחינת זמן הצילום וההתרחשות המדויקת. דוגמא קלאסית לכך היא התמונה של השר רמון והנשיקה המפורסמת. בתמונות כאלו, לא תמיד ניתן להוכיח מה בדיוק קרה ומתי, ותצלומי סטילס לא משפיעים טוב על בית המשפט".

 

יתרונות העידן הדיגיטלי

בכל הקשור לאביזרי צילום ותיעוד, העידן הדיגיטלי עשה לכולם רק טוב. "בציוד הצילום של היום חופש הפעולה גדול יותר", אומר נאורי. "גם האיכות טובה מאד ביחס לעבר". נאורי סבור שיתרונו של העולם הדיגיטלי מתבטא במזעור, ואפשר לשתול מצלמות וידאו זעירות בכל חפץ שגודלו כקופסת גפרורים. הוא נזכר באחד הגדג'טים הראשונים שלו, בהם השתמש לפני כעשר שנים, וכיום נחשב לטריוויאלי בתחום: נאורי שתל מצלמת וידאו בתוך מכשיר דמוי טלפון סלולרי של נוקיה. באותם הימים, המכשיר היה גדול וכבד - יחסית - אבל זה היה חידוש מרענן, ובלתי צפוי בענף הבילוש. האביזר הזה סיפק תמונות לא רעות, אך זמן הצילום היה קצר יחסית. כיום, ניתן לאחסן את החומר המתועד בנגן MP4 זעיר.

 

באחת החקירות שלו, כשהיה צורך לצלם במשרד בבנייני עזריאלי, התקין נאורי תיק מסמכים דק סגור ברוכסן, ובתוכו מצלמה זעירה, מחוברת לנגן MP4 זעיר, כך שהסרטת הוידאו נשמרה כקובץ דיגיטלי. מיותר לציין, שציוד כזה אינו מהווה בעיה במקרה שהשומרים בכניסה מבקשים לבדוק את הנכנסים לבניין.

 

מהו משך זמן ההסרטה הרצוי? לא ארוך מאד. נאורי מספר שבמעקב טיפוסי מסריטים את הקטע ה"פיקנטי", שאורך בדרך כלל כחמש עד עשר דקות. זאת בשונה מצילום שמתבצע באופן רציף על ידי מצלמות ריגול או מצלמות מעקב נסתרות, שהוסלקו במקומות חשאיים, ומנציחות שעות רבות. אגב, גם לאחר שהלקוח מקבל סרט ערוך עם הקטעים ה"מפלילים", חובה על החוקר לשמור את החומר שהוסרט במלואו, בעיקר בכדי להימנע מהאשמה של עריכה לא הוגנת.

 

לא אחת, מעדיף נאורי להיצמד לטכנולוגיה אנלוגית ולא דיגיטלית. אחד מאביזרי הצילום העיקריים שלו הוא תיק צד, שנראה תמים לחלוטין, ומצויד במצלמת כרטיס התפורה בצורה בלתי נראית לדופן התיק. אל המצלמה הזו מחוברת מסרטת וידאו אנלוגית של סוני, שמסריטה על קלטות וידאו בפורמט 8 מ"מ.

 

הרצון לשמור על טעם של פעם בא גם מכיוון הלקוחות: מסתבר שישנם רבים המעדיפים לקבל קלטות VHS מאשר תקליטור צרוב. לשאלתי האם ניתן לתקן או לעבד את מה שצולם או הוסרט, הוא עונה בשלילה מוחלטת: "שינוי, שיפור או תיקון מלאכותי של החומר המתועד, הופך את הראייה ללא אמינה".

 

לצלם ממרחק רב

ואיך מסריטים ממרחק? אנשים נוטים לפעמים להתבלבל בין המונחים "זום דיגיטלי" לבין "זום אופטי". ובכן, זום דיגיטלי הוא לרוב טריק שיווקי שאינו עוזר לאיכות התמונה, ולמעשה מקרב את האובייקטים באופן מלאכותי (אינטרפולציה). השימוש בו מפחית באופן משמעותי את איכות התמונה המתקבלת וכמעט תמיד היא תראה מגורענת ומפוקסלת.

 

זום אופטי (או אנלוגי) הוא אחד המרכיבים החשובים במצלמה (וידאו או סטילס), לצד סוג העדשה ואיכותה. ההתקרבות לאובייקט נעשית על ידי העדשה. חלקי העדשה נעים, ואנחנו נראה את האובייקט המצולם קרוב יותר, תוך שמירה על איכות התמונה המצולמת.

 

זום אופטי מאפשר לנו להתקרב או להתרחק מהאובייקט המצולם מבלי לזוז מהמקום, בדומה למשקפת. באופן הגיוני, ככל שהמכפיל של הזום האופטי גדול יותר, כך נוכל להתקרב יותר לאובייקט, ובמילים אחרות, ככל שהזום האופטי גדול יותר, ניתן לצלם ממרחק רב יותר.

 

מסרטות וידאו משווקות כיום עם זום אופטי כפול 10, ומקסימום עד כפול 40. זום אופטי, למשל כפול 10, מסמל שבמצבו הרחב האובייקט המצולם תופס עשירית מהתמונה, וכאשר נפעיל את הזום עד סופו, אותו אובייקט יתפוס את כל התמונה.

חשבו על זה כך: כשצריך לצלם אדם הנמצא במרחק 100 מטר, זהו טווח מספיק טוב בכדי שהוא לא יבחין שהוא מצולם.

 

מאידך, אם במסרטת הוידאו שלכם מותקן זום אופטי כפול 40, הרי שהאדם הזה יראה בצג המסרטה כאילו הוא במרחק של

2.5 מטרים בלבד! כמובן שמחיר המסרטה יעלה ככל שהיא מצוידת בפיצ'רים מתקדמים יותר, וזום אופטי גדול הוא בהחלט מרכיב מייקר. עד לאחרונה, זום אופטי גדול תרם למשקל המצלמה ולגודלה הפיזי אך במסגרת מגמת המזעור, גם זה מתחיל להשתנות.

 

ומשהו על כיסוי שטח הצילום. עדשה בגודל קטן (למשל 2.00 מ"מ) תספק זווית רחבה יותר, ועדשה גדולה יותר (למשל 16.00מ"מ) תספק זווית יותר ממוקדת-רלוונטי בהתאם לסוג התעוד שמבקשים. כמו כן, צריך לקחת בחשבון יכולת צילום לילה. למצלמות אחדות ישנה יכולת אינפרה אדום, כלומר הן מצוידות בפנס מיוחד שמופעל ומאפשר לצלם בחושך מוחלט. צילום לילה נוסף הוא צילום צבעוני, אך נדרש מקור אור נמוך בכדי להבחין בפרטים.

 

אינספקטור גאדג'ט

כמו שלסוכן הוד-מלכותה ג'יימס בונד יש את מומחה הגדג'טים Q, שמפתח עבורו שלל אביזרים ייעודיים לפי רצונו, כך גם לנאור ישנו מומחה צמוד. זהו מוטי גולן, בעל בית העסק הוותיק Spy Shop בת"א, שמציג בפניו אינספור פיתוחים לצורכי מעקב, צילום והאזנה. חלקם נראים ממש דמיוניים.

 

המקום הזה הוא ממש גן עדן לחובבי הז'אנר, ויש שם אפילו סדנה משוכללת להתאמה, ייצור, ושפצור אביזרי צילום ומעקב

לפי דרישות הלקוח. בין השאר, מראה לי גולן מצלמת וידאו זעירה, שמצוידת בחיישן מסוג CMOS 1/4 אינצ' . זו מצלמה טיפוסית המיועדת לכיסוי טווחים קצרים יחסית, עד מספר מטרים. הצמצם אוטומטי, וניתן לכוונן את הפוקוס.

 

רק כשאני אוחז במצלמה הזעירה ומביט מבעד לעדשה שלה, אני מבין עד כמה קטן השטח ממנו היא יכולה להציץ: בעצם, כל הנדרש הוא חור בקוטר של כ-2 מ"מ. מצלמות אלו נקראות על פי רוב בלעז Pinhole Cameras, ואצלנו מצלמות כפתור.

 

"כיום, ניתן להסוות מצלמה באופן אולטימטיבי, כמעט בכל מקום", מסביר גולן, ומדגים לי כיצד שתולות מצלמות בעניבה, בתיק אופנתי, בתוך משקפי שמש, ובפריטים משרדיים כמו שעון קיר או גלאי אש.

 

יש גם מקומות פחות שגרתיים: בגינה, בתוך עציץ, או משהו שהרשים אותי במיוחד: מצלמה מוסווית להפליא בתוך אבן המונחת לתומה בחצר.

 

במסגרת ההברקות, הודגם בפני ארגז מטען של קטנוע, שנראה מבחוץ תמים לחלוטין, אך פתיחתו חושפת מצלמה אליה מחובר מקליט מדיה דיגיטלי. אחדים מהגדג'טים- כמו למשל שעון משרדי המונח על השולחן ונראה תמים- מספקים תיעוד נרחב במיוחד: עד 100,000 תמונות סטילס, הנאגרות על גבי כרטיס זיכרון SD. ואגב, ניתן לחבר חיישן תנועה, כך שהצילום מתבצע אך ורק כשמתרחשת תנועה בסביבה. גולן מסביר שאת מה שרואות המצלמות הנסתרות, ניתן לשדר לכל מקום בעולם, ובאיכויות גבוהות.

 

פורסם בגיליון מאי-יוני של מגזין "זמן דיגיטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי במחיר היכרות