פורפליי סטיישן

אוהב התגנבות יחידים? לך על Metal Gear Solid החדש. מחפש משחקי תפקידים? נסה את Silverfall. או שתסתפק בסקס רגיל וזהו

(PSP) טופ גיר

זמן קצר אחרי שהחסידה השאירה אצלי תאומים, נחתה על מפתן דלתי עוד חבילה. כשפתחתי אותה והתחלתי לשחק ב־PSP שהסתתר בתוכה, גיליתי פיצ'ר מדהים שהיצרן בכלל לא טרח להזכיר: פלייסטיישן נייד, מתברר, מסוגל להפוך קולות בכי רמים לרחש רקע עמום — ואפילו לנטרל לחלוטין ניחוחות של חיתולים!

 

טוב, ברור שלקח למישהי מסוימת בדיוק שבועיים להחליט שחייבים לעצור את הטירוף. המכשיר הוחזר אחר כבוד לשולח, ומאז כולם מרוצים. כשאני אומר "כולם", אגב, אני מתכוון לכל אלה שלא לקחו להם את הצעצוע. מזל שנותרו לי חברים עם PSP שאפשר להעביר אצלם כמה דקות גנובות, אחרת מי היה מספר לכם על Metal Gear Solid החדש.

 

הכותר המדובר הוא גירסת PSP ראשונה לאחת השושלות המפוארות בעולם המשחקים: סדרת "מטאל גיר" של קונאמי היא חלוצת ז'אנר התגנבות היחידים. כלומר, הראשונה שדרשה מהשחקן תנועה זהירה במקום ריצת אמוק תוך כדי ירי בכל מה שזז. אתם בטח מכירים את הסגנון הזה ממשחקים אחרים, למשל "ספלינטר סל", אבל זה רק בגלל ש"מטאל גיר" היה שם קודם.

 

הסדרה רצה כבר כ־20 שנה, אבל גם אם לא חרשתם על שלל החלקים שלה, לא תתקשו להשתלט על עלילת הגירסה הנוכחית. הסיפור הולך ככה: בשנות ה־70 העליזות, שש שנים אחרי מבצע "אוכל נחשים" (ר' III Metal Gear Solid), גיבור המשחק סנייק מוצא את עצמו על בסיס טילים נטוש בקולומביה. שם הוא מוחזק בשבי על ידי צוות FOX — שפעם סר למרותו, ועכשיו בוגד בכל הערכים הישנים והטובים ויוצא לעורר מהומות בעולם תחת מנהיג בשם ג'ין.

 

בהמשך מתברר לסנייק ששכנו לתא הוא רוי קמפבל, הניצול היחיד מצוות "הכומתות הירוקות" שנשלח לחקור את הבסיס. השניים נמלטים ומגיעים למרכז התקשורת, שם סנייק מנסה ליצור קשר עם המפקד הישן שלו, מייג'ור זירו. הוא גם פוגש שניים מחברי FOX, שמגלים לו כי הוא מואשם במרידה וכדי לטהר את שמו הוא חייב ללכוד את ג'ין.

 

למרות שהמאבק הוא אישי ועצמאי, סנייק זקוק לחיילים נוספים כדי לעמוד במשימות. כאן נחלץ לעזרתו רוי, שמחכה בתוך קופסת קרטון (ממש ככה, באמא שלי) לחיילים חטופים ומעביר אותם בדרכי נועם לצד של הטובים. אחר כך אפשר לאמן אותם ולהטיל עליהם משימות שונות.

 

כאמור, זה המשחק הראשון בסדרה שמותאם לקונסולת הפלייסטיישן הניידת. המנוע הגרפי וקלות התפעול הופכים אותו למשחק גדול למרות מגבלות המסך הקטן. יש גם פיצ'ר נחמד שמנצל את יכולות התקשורת של ה־PSP ומאפשר לנצל את הרשת האלחוטית לצורך משחק רב משתתפים. כל מה שצריך לעשות זה להסתובב ברחובות העיר ולחפש עוד גיימרים שמשחקים את המשחק באותו רגע. כמובן, תוך התעלמות מכמה זה אידיוטי ללכת עם PSP ברחוב.

 

Metal Gear Solid: Portable Ops, יוצא לך 269 שקל ****

 

אהבת? תאהב גם את הגירסה ל־PSP של GTA: Vice City Stories, כי גם שם יש קטע עם קופסאות קרטון והתגנבות. רק לאו דווקא בסדר הזה

 

(PC) פורד הוקוס

את רוב הביקורות על כותרים מז'אנר משחקי התפקידים אפשר לסכם בשנייה: פשוט אומרים שהם כמו משהו אחר, אבל לא בדיוק. ואכן, Silverfall אינו יוצא דופן במובן הזה, כי הוא כמו "דיאבלו 2" אבל לא בדיוק.

 

בכלל, "לא בדיוק" זאת הגדרה די מדויקת. מצד אחד, מפתחי המשחק לקחו את היכולות הגרפיות של הפי.סי לקיצוניות ברוכה; מצד שני, הם שכחו שבמשחקי תפקידים יש מקום גם לעלילה. חוץ מהעניין השולי הזה, יש כאן כל מה שגיימר רוצה. עולם בסכנה, חבורה נועזת של הרפתקנים — ושלל אלפים, שדונים וזומבים שצריך לחסל (טוב, אז כל מה שגיימר בשם קמרלינג רוצה). ההגנבה היא שבתחילת המשחק, השחקן נדרש לבחור צד בין העולם הטכנולוגי לעולם הטבעי. הבחירה הזאת תתבטא במשימות שיוטלו עליו, וגם במראה ובתכונות של עולם המשחק, שזה באמת נחמד, אבל בהיעדר עלילה ממשית, כל העסק לא מתעלה מעבר לרמת הגימיק.

 

 

המשחק מתחיל בעיר Silverfall, שבדיוק נופלת לידיו של האיש הרע. אתה מוצא את עצמך בדמותו של מכשף רב עוצמה, אבל — במה שנראה כמו התעללות קטנה של יוצרי המשחק בגיימרים — זרם רב עוצמה של קסם הורג אותך על ההתחלה. כשאתה מתעורר, מתברר שהפכת לטירון צעיר, נטול נשק, ציוד או כישרון. דווקא אז מבקשת ממך בתו של המכשף (כן, ההוא שגילמת עד לפני שתי דקות) שני דברים: להציל את העיר, ולבדוק מה קרה לאבא שלה. עכשיו אפשר להתחיל לשחק ולגלות את התשובות, אבל אם תשאלו אותי, עדיף להיכנס לאתר צ'יטים כדי לבדוק מה בדיוק רוצים מכם. ואחר כך, כמובן, לברר עם הבת של הקוסם אם בא לה לראות שרביט קסמים אמיתי.

 

SilverFall, יוצא לך 240 שקל ***

 

אהבת? תאהב גם את Titan Quest. זה פשוט אותו משחק