אֵיכָה?!

בערב ט' באב נוהגים ישראל לומר קינות על חורבן הבית. שנתיים להתנתקות, חיבר יהושע בוך ל-ynet קינה על "חורבן עשרים וחמישה יישובים בארץ ישראל וגלות יושביהם, על ידי אחיהם"

אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן,

וְדָמַם רֹן בִּצְפוֹן הַשֹּׁמְרוֹן,

וְגֹרְשׁוּ יוֹשְׁבֵי עַזָּה בְּשִׁבָּרוֹן,

וְנָע מִמָּדוֹר אִיש כְּפַר-דָּרוֹם.

 

בָּכוֹ תִבְכֶּה, וְתִדְמַע עֵינִי,

כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבַּר עַמִּי,

זֶה חָזִיתִי, הַשָּׁבָץ אֲחָזַנִי,

הָשְׁלַכְתָּ מִבֵּיתְךָ, נֵצֶר-חַזָּנִי.

 

גָּלְתָה עַזָּה, עֲזוּבָה תִהְיֶה,

כָּלְתָה הָרָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,

אָבְלָה אֲדָמָה, שֻׁדַּד שָׂדֶה,

כִּי תְכַלֶּה אֶת פְּאַת-שָׂדֶה.

 

דַּרְכֵי שֹׁמְרוֹן אֲבֵלִים שׁוֹמֵמִין,

וַיָּפָג לִבֵּנוּ, כִּי לֹא הֶאֱמִין,

יָגוֹן תִּמָּלֵא הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים,

כִּבְרוּחַ קָדִים נָפֹצוּ הַכַּדִּים.

 

הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, אֹיְבֶיהָ לַעֲנָה,

הֲפַכְתֶּם לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וַיִּגְדַּל עֲוֹנָהּ,

בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ,

לֹא יָרְאוּ לְשַׁחֵת אֶת כֶּרֶם-עַצְמוֹנָה.

 

וַיֵּצֵא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לִקְצָפָה,

אֲחָזַתְנִי זַלְעָפָה, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה,

גֶּפֶן פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה לִשְׂרֵפָה,

הָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה תֵּל-קָטִיפָה.

 

זָכְרָה יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים,

יְדֹוָד אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים,

בֵּרַךְ נְוֵה צַדִּיקִים יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים,

עַתָּה יָצְאוּ מְבֹהָלִים מִנְּוֵה-דְקָלִים.

 

חֵטְא חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבַר בְּרִית,

לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית,

בַּעֲוֹן תָּכְנִית, הֵסַבּוּ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית,

הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית, כְּסָפוּ דוּגִית וְנִיסָנִית.

 

טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה פְּלָאָיו,

יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו,

רְאֵה כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב, חָרַק עָלַי שִׁנָּיו,

כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה אָבָד וְנֶאֱסַף הַשְּׂלָו.

 

יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, לֹא הֵשִׁיב אָחוֹר,

הֶחְשִׁיךְ לָאָרֶץ, הִקְדִיר מְאוֹרֵי אוֹר,

וַאֲיַחֲלָה כִּי יֵצֵא מִשְׁפָּטִי לָאוֹר,

וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בְּגַן-אוֹר.

 

כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָח, זָעֲקוּ אֶל טוֹב וְסַלָּח,

מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רָשָׁע תִּצְלָח, מֵאֵן לְשַׁלַּח,

חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ יִצְלָח, נָוֶה נֶעֱזָב ומְשֻׁלָּח,

רוֹדִי יָדוֹ הַחֲזָקָה שָׁלַח אֶל הַבְּדֹלַח.

 

לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ לָתוּר,

שָׂא קִינָה וָנֶהִי, כִּי נִצְּתוּ וּמִי יָסוּר,

עוֹרֵנוּ נִכְמָר כְּתַנּוּר, ולא רָאִיתִי אוּר,

כי לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לָגוּר בְּשָׂא-נוּר.

 

מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ, וְאָכְלָה אַרְמוֹן,

אָז נִבְהֲלוּ עֲצָמָי, נְתָנַנִי בְּשִׁמָּמוֹן,

בֵּין עֲצוּמִים יַפְרִיד, וְהֶגְלָה הָמוֹן,

כֹּחוֹ עָצַם, וְהִשְׁחִית בְּנֵי-עַצְמוֹן.

 

נִשְׂקַד עֹל בְּיָדוֹ, עַל צַוָּארִי יִשְׂתָּרַג,

עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי, אֵלֶיךָ תֶּעֱרָג,

עַל דּוּשׁוֹ בֶחָרוּץ, וּפַחְדּוֹ יְשֹׂרָג,

הִנֵּה כִּלָּיוֹן חָרוּץ שָׂם לְמוֹרָג.

 

סִלָּה כָל אַבִּירַי לִשְׁבֹּר בַּחוּרִים,

רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים,

רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל גִּבּוֹרִים,

נֶהֶפְכוּ לְזָרִים נִטְעֵי נְצָרִים.

 

עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה לַיְלָה וְיוֹמָם,

הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, יָצְאוּ וְאֵינָם,

נָדְדוּ וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיָּם,

וְנָעוּ מִכְּפַר-יָם עַד רָפִיחַ-יָם.

 

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל,

מְבֹרֶכֶת אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל,

לֹא יִהְיֶה עוֹד הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טָל,

כִּי הֻשְׁלַךְ עַל הָאָרֶץ וְהוּטַל גַּנֵי-טָל.

 

צַדִּיק הוּא יְדֹוָד בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד,

וְלָנוּ הִגִּיד, כִּי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח יָדִיד,

וְעַתָּה לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד,

כִּי יָבֵשׁ תָּמָר, כָּלָה וְעָבַר גָּדִיד.

 

קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי, הֵמָּה בָּגְדוּ בַּידֹוָד,

אֱלִי וְאַלְלַי, אֶרֶץ רָעָשָׁה מִפְּנֵי סִינָי,

כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי,

כִּי לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֱלֵי-סִינָי.

 

רְאֵה יְדֹוָד וְהַבִּיטָה, מִמָּרוֹם תַּשְׁקִיף,

כִּי צַר יָדוֹ הֵנִיף, וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף,

בְּפֶשַׁע בָּא תַּקִּיף, עַל חַטָּאתוֹ הוֹסִיף,

וּמַרְשִׁיעַ הֶחֱנִיף, וְאָסַף אֶת קָטִיף.

 

שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מֵשִׁיב נָפֶשׁ,

בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי מְצָאֻנִי רָעוֹת חֹמֶשׁ,

עָלוּ חֲמֻשִׁים, הִשְׁחִיתוּ הָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ,

וְהִנֵּה הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ, וַיַּכֵּה אֶל הַחֹמֶשׁ.

 

תָּבֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ, וּשְׁמַע שַׁוְעָתָם,

חוּסָה יְדֹוָד עַל עַמְּךָ, חוּשָׁה לִתְשׁוּעָתָם,

יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם,

וְאָז נָשִׁיר שִׁירָה חֲדָשָׁה כְּשִׁירַת-הַיָּם.

  

כָּתַב בְּדִמּוּעַ

מְצַפֶּה לִישׁוּעָה

 

בּוּךְ יְהוֹשֻׁעַ

 

חבר "בית הוועד" שליד מכון שילה.