תושבי חדרה אינם רוצים את פליטי השואה הסודנית בעירם. גם ערים אחרות אינן מתחרות בקליטתם של המסכנים, המחפשים חיים במקום מוות בארצם. במלחמת העולם השנייה, כאשר ביקשו הלל קוק וחבריו להציל יהודים על-ידי הבאתם לאמריקה קמו צעקות. חרשו מזימות נגד הבאתם. האנטישמיות חגגה והממשל האמריקני לא רצה חזית בעורף של נוצרים נגד יהודים ושל יהודים נפחדים מול ניצולים.
מר פיילי, שהיה אז סגן שר האוצר בממשלתו של רוזוולט, עזב אותה בכעס והצטרף להלל קוק ומרלין בפעילותם בוועד להצלת יהודים. פיילי אמר אחר כך שהאמריקנים עשו ככל שביכולתם כדי לא להציל יהודים. כאשר הובאה בקשה להעביר יהודים למחנות הנטושים של הכוחות הגרמנים בלוב ולשכן אותם שם עד תום המלחמה סירבו האמריקנים כי חששו מה יעשו ביהודים אחרי המלחמה.
היום מתרחשת שואה באפריקה. החדרתים הישראלים, החושבים ששואה זה משהו ששרים עליה ונוסעים לנצח אותה במסעות ססגוניים לעיי חרבות העם היהודי, אינם רוצים להציל את הסודנים. הממשלה שותקת. הכנסת שותקת. מעט אנשים הגונים וטובי לב מסייעים לפליטי החרב האלה, אבל העם כולו חדרה.
גם האמריקנים, שסירבו להציל יהודים ושלא הפציצו את פסי הרכבת לאושוויץ והכריזו על היהודים באירופה כנתיני אויב אשר דמם מותר, לא היו בני העם היהודי. גם הם סברו שאין להם מקום לעוד יהודים.
נפשנו קהתה
כך שהיהודים נשארו איפה שהיו ונספו, והסודנים המתים לאלפים ומתענים עושים מה שעשו יהודים אחרי השואה: הולכים רגלי בשממות, נמלטים מצר ואויב, נשחטים על-ידי המצרים, שלהם לא הייתה שואה כדי לדעת מה לא לעשות. ואז הם מתגנבים לגבולות מדינת הניצולים והמדינה כולה חדרה. היא לא רוצה עוד שחומי עור כמו שהאמריקנים לא רצו יהודים, ו"אין יהודים" זה בדיוק כמו "אין סודנים". קשה להאמין שהגענו עד הנה. פעם היו אנשים שסייעו לנו. היום ישראל מנסה למנוע מכמה אלפי פליטים מלהגיע הנה כי אנחנו עם נבחר ולנו מותר לעשות את מה שלא רצינו שיעשו בנו.
ניצול שואה טלפן אליי היום ושאלתי אותו מה דעתו על הסיפור הזה והוא אמר שקרא היום בעיתון שמספר המהגרים הגדול ביותר לגרמניה בשנה האחרונה הם ישראלים, והוסיף ואמר שהוא מתפלא מעט מאוד. אנחנו לא למדנו כלום. נהיינו קהיי נפש לסבל הסודנים וישנו רק סבל אחד מותר והוא הסבל שלנו. גם כאשר יש לנו מדינה עם צבא חזק, כאשר בנינו כאן מדינה לקליטתם של פליטים שלא דיברו את שפתנו והובאו הנה משום שרצו לברוח מן הגיהינום.
אז שלא יבואו ויטיפו לי מוסר על יייחודה של השואה. היא אכן יחודית, מה שנעשה בה אין לו אח ורע, קטל עם שלם בבית חרושת למוות לא היה בעולם, אבל היהודים הניצולים היו לא יותר בני אדם מניצולי סודן. יש לקום מיד ולהביא את הניצולים למקום מבטחים. לסייע להם. לעשות עמהם את מה שהסרבים, שהיום הם "הרעים" של העולם ואז היו גדולי הלוחמים נגד הנאצים, עשו עם ניצולי השואה שלנו.