אבדון או פנתיאון: הישראליות במוקדמות האלופות

קיץ שלם אלופות ישראל מפנטזות על העפלה לשלב הבתים של הצ'מפיונס. רגע לפני הקרב המסקרן של בית"ר מול קופנהאגן, ynet בחר את ההצלחות הגדולות ואת הכשלונות הכואבים בזירה האירופית החשובה ביותר

מרבית אוהדי הכדורגל בארץ מכירים את טעם האליפות. ההרגשה היא עילאית, תחושה של נצחון, הישגיות ואופטימיזם נטול גבולות. ואז מגיע הבוקר שאחרי. חיוך על השפתיים, הנגאובר ובעיקר משאלה אחת: איך מעפילים לשלב הבתים של ליגת האלופות?

 

כאשר חושבים על עשרות הנערים שפורשים ומנערים את הסדין היוקרתי בתחילת המשחקים, חושבים על החיים היפים. זכויות השידור, החשיפה והפרסום - כל אלו מעניקים לקבוצה המשתתפת סכום לא מבוטל של מזומנים. בדרך לשם, החיים לא תמיד יפים.

 

הכדורגל הישראלי שילם שכר לימוד כבד כדי להגיע לאותו מפעל שיכול למנף עונת כדורגל לבלתי נשכחת או לקבור אותה אל מתחת לביבי הויקיפדיה, באותו מקום בו אף אחד לא יכול להתחמק משום השפלה. קבלו את מיטב הדרמות בדרך לתהילה.

ישמעאל אדו. הברקה אחת שווה מיליונים (צילום: איי פי)

 

מכבי ת"א מגיעה לבאר ויורקת פנימה

אוגוסט 1995. מדובר ללא ספק באחד המשחקים שנרשמו בספר דברי הימים של הכדורגל הישראלי. הגאווה ירדה למחתרת, והכדורגל שלנו נשלח לקורס חוזר של יסודות הכדורגל האירופאי, עם כוכבית בוהקת בציון, על סעיף שאננות. עם דרור קשטן על הקווים, מכבי תל אביב מודל 1995/6 היתה קבוצה ווינרית ומכביסטית במונחים מקומיים. באותם ימים לא היתה מחנאות, לא השחקן ה-12, לא רוני מאנה ולא 'אולטראס מכבי' (שנולדו אגב כמה חודשים מאוחר יותר).

 

אחרי 1:1 מרשים בשוויץ, הצהובים ידעו - רק 90 דקות מפרידות בינם לבין העפלה היסטורית לשלב הבתים של ליגת האלופות. קשטן ידע כבר אז למה התכוון כשאמר: "מוקדם להכתיר את ההישג שלנו".

החמסה כשלה ברגע האמת. קשטן (צילום: איי פי)

 

שלושה ימים לפני שריקת הפתיחה, האוהדים בטירוף. אלפים הצטיידו בכרטיסים, ואז הגיעו הפציעות. תחילה זה היה גדי ברומר, אחר כך איציק זוהר, שעלה לשחק רק אחרי שקיבל זריקה. מד הלחץ עלה בקרית שלום, גם קשטן הבין שהוא לא עולה לגומלין עם ההרכב האידיאלי. אלכסנדר קומיסטי מצא את הרשת לאחר ארבע דקות, בבעיטה חופשית לא מסוכנת בעליל ושחקני מכבי נכנסו להלם קרב עד לסיום.

 

אובארוב, קלינגר, הלל וקשנצב - כל אלו נכשלו מול החרגולים השוויצרים, שלמעשה רק הבליטו את נוף הכדורגל הישראלי באותם שנים. לחלץ תיקו בחוץ ולהפסיד בבית, להגיע לבאר ולא לשתות ממנה. שנה מאוחר יותר התרחיש חזר על עצמו תחת אברהם גרנט, מול יריבה שונה מטורקיה (הפסד 1:0 לפנרבחצ'ה בבית ו-1:1 בחוץ).

כותרות העיתונים אחרי ההדחה של מכבי (ארכיון ידיעות אחרונות)

 

בנפיקה מפרקת את השחצנות הישראלית

אוגוסט 1998. אפשר להשוות את הכדורגל הישראלי של סוף שנות ה-90' לילד ערס, יהיר ושחצן, שלא מפחד מאיש, אבל ברגע שהבומבה מגיעה, הוא עושה במכנסיים. שבוע לפני המשחק הקריטי בדרך לשלב הבתים מול בנפיקה, הנהלת בית"ר ירושלים ניצבה בפני מירוץ לרישום שחקן זר. דרור קשטן, הפעם מעונב בצהוב-שחור, הנחית את טמאש שאנדור, אך בניגוד למילובן מירוסביץ', ההונגרי לא נרשם בזמן, למרות שההתאחדות האירופית הרשתה לרשום אותו עד שלושה ימים לפני מועד המשחק.

 

"אנחנו מסוגלים לנצח כל קבוצה, אתם יודעים מה אנחנו שווים", אמר סטפן שאלוי לחבריו, יממה לפני המשחק והסביר: "יש לנו שחקנים מהשורה הראשונה באירופה". אלא שעל המגרש ב 'אסטדיו דה לוז' 80 אלף אוהדים מקומיים מוטטו את ההגנה הבית"רית והפכו את שאלוי לישראלי אמיתי.

פישונט וקנדאורוב. היו ימים (צילום: צפריר אביוב)

 

שלושה חודשים אחרי שניצחה 2:3 את הפועל בית שאן, הבינה האלופה שבניגוד לאיתן טייב, שחקני בנפיקה לא מתכוונים לקשור שרוכים. האלופה הגאה של ישראל התבזתה בדרך לתבוסה 6:0. טלסניקוב, אבוקסיס, האמר, דרעי, שאלוי, שטרית ואוחנה הורידו את הכדורגל הישראלי לתחתית הבאר. מזל שבטדי הצהובים-שחורים תיקנו את הכבוד האבוד עם ניצחון 2:4.

 

גראץ: יום העצמאות של יעקב שחר

אוגוסט 2002. אוהדי חיפה לעולם לא ישכחו את אותם ימים, את אותה תקופה בה הכרמל זכה לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה המקומית. ריימונדס ז'וטאוטאס, ננאד פראליה, ג'ובאני רוסו, איגביני יעקובו. אפילו אלן מסודי היה שם, בצד השני של המגרש. הקונגולזי כבר מדד את חליפות הצ'מפיונס עם יז'י בז'צ'ק, כשחברם לקבוצה, גינתר נויקירכנר, העלה את האוסטרים ל-1:3 משכנע בדרך לצלילי הפזמון הישראלי המוכר, אלא שאז החלה רבע השעה הירוקה בתבל.

כותרות העיתונים אחרי הדרמה באוסטריה (צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

הנסתר גבר על הגלוי. הגאות הציפה את השפל. בהיעדרו של איגביני המורחק, קיבלנו שער ענק של של אדורם קייסי וסיומת סטייל "פרו איוולושן" מבית מדרשו של וואליד באדיר. ההרכב של יצחק שום באותו משחק היה כנראה איכותי ועמוק הרבה יותר מזה שיעמוד לרשותו במשחק מול קופנהאגן, כל עמדה אוישה באחריות על ידי שחקן מנוסה ומוכשר. כשנזכרים באותו ערב, חושבים על הבעת הפנים של קייסי אחרי השער. הבהלה, הפאניקה. זה אני, אדורם ממכבי חיפה? זה אני?!

 

ויהי חושך, ורוזנבורג בשלב הבא

אוגוסט 2004. המפגש של מכבי חיפה מול רוזנבורג נכנס לרשימת המשחקים הגדולים של הכדורגל הישראלי, אבל אף אוהד ירוק לא ירצה לזכור אותו. אחרי 120 דקות, בתוספת להפסקת חשמל ארוכה אחת בשמי רמת גן, חגגו הנורבגים.  יעקב שחר, מאידך, ישב נבוך והבין שלמרות הניהול האירופאי שלו, הוא תמיד ישתייך לבועת הכדורגל הישראלית. בדקה ה-90 הירוקים כבר היו באלופות, אחרי שהובילו 0:2, אלא שבתוספת הזמן הגיע דניאל בראטבק, שיגר את הכדור לרשת וכפה הארכה.

יעקב שחר. היה בטוח שהעפיל לליגת האלופות (צילום: טל שחר)

 

ההיסטוריה הוכיחה לא מעט פעמים שברגע שנשמעת השריקה לפתיחת ההארכה, מתקיימים חוקים חדשים, המבטלים את 90 דקות הקודמות לה. ואכן, כבר לאחר 5 דקות, דניאל בארטן הכשרוני הרשית והשווה את התוצאה מול החיפאיםההמומים. לא חלפו עוד 10 דקות ואוריאן ברג חותם את החלום האירופאי של מכבי חיפה. הלם קרב של עונה שלמה (בעצם של שתיים אם מחשיבים את קיפאון מאלמו). 

 

מכבי בצלמו של קלינגר 

אוגוסט 2004. מעמדו של ניר קלינגר מעולם לא היה איתן יותר. לוני הרציקוביץ' הופנט על ידו והיה משוכנע שהוא אורן זריף החדש. המאמן הצעיר הציג ג'וקר בדמותו של ישמעל אדו, גנאי למשימות מיוחדות. קלינגר ראוי היה למחמאות גם על שילובם של מספר צעירים רבים, שללא שום פחד וניסיון עשו את העבודה כמו גדולים באחד המבצרים הביתיים ביוון, "הטומבה" של סלוניקי. בנוסף קיבלה מכבי טיל אווירי תוצאת ארז מסיקה, שעד היום לא נראה בשמי בלומפילד.

קלינגר עם החליפה. גאון טקטי? (צילום: איי פי)

 

המערך הטקטי של קלינגר היה גאוני. הוא הציב ארבעה קשרים במרכז השדה, הסיט את ברונו הייס להתקפה וזכה לשליטה מלאה, כמעט בלעדית, של הצהובים בשדה המגרש. הקהל הלוהט של פאוק נדם, ומכבי רצה לניצחון 1:2, אחד הגדולים שלה באירופה, ובהתחשב בסגל היחסית אפור שהיה לרשותה, היא נתנה הופעה מעוררת כבוד בשלב הבתים. בסוף התברר שהניצחון אפילו גדול יותר - הסלוניקאים שיתפו שחקן שלא כחוק, הפסידו טכני 3:0 ומכבי רצה להופעה ראשונה (ואחרונה עד כה) בצ'מפיונס.

 

אז איזו בית"ר נראה בקופנהאגן?

בית"ר ירושלים מודל 2007/8 עולה על הדשא ביום שלישי הקרוב כשהיא טרם מחוברת, מאורגנת ומגובשת. המאמן יצחק שום אמנם מאמין בכדורגל ההתקפי, אך על פי משחקי האימון קשה להעריך עד כמה הוא הצליח להנחיל לחניכיו את השיטה בו הוא מאמין, ואף ליישם אותה. כנראה שעד יום שלישי בערב נצטרך להמתין בסבלנות ולצפות במבחן האמיתי. עד אז, השתמשו במנגנון התגובות והחליטו: לאן פני בית"ר מועדות ביום שלישי, לאבדון או לפניתאון?