עסקה עם מלאך המוות

משה רבנו מקבל מתנה אכזרית – לראות את מפעל חייו מתממש, בלעדיו. האם זה כל כך נורא? רוחמה וייס גורסת כי מי שיזכה לראות בהגשמת כל חלומותיו, יזכה לפגוש את מותו בחייו. וגם ומה הקשר לנשיא החדש שלנו?

מלאך המוות פוגש אותך ברחוב בצהרי היום וזו ההצעה שלו: אני יורד ממך אחת ולתמיד - לא תמות כי תחיה. והמחיר – כל חלומותיך יתגשמו עד גיל מאה ועשרים.

 

זה כמובן מילכוד כי במקום בו יסתיימו תאוותי תסתיים גם תאוות החיים שלי ומלאך המוות יאבד את כוחו המאיים. הבחירה בחיים נטולי תאוות ובמוות אחת היא.

 

יש אנשים ותרבויות המבקשים לתרגל ויתור על הרצון וייחס שווה נפש כלפי המוות בעודם בחיים. נדמה לי שהתרבות היהודית (בוודאי התלמודית) מורכבת מחכמים גדושים בתשוקות שרוב חייהם מקיימים שיחה לא רגועה עם המוות, חכמים שרוב חייהם רוצים לחיות.

 

פרשת ואתחנן פותחת במשא ומתן שמנהל משה עם אלוהים על מותו (דברים פרק ג כג-כח):

 

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר... אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן: ... וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: ְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:

 

פסגת הר נבו, ממנה משקיף משה על הארץ המובטחת, הפכה לסמל לחוסר היכולת לממש חלומות, חוסר יכולת שהיא עבור אנשים רבים מהות החיים: 'איש ונבו לו/ על ארץ רבה' (רחל, מנגד).

 

אימרה תלמודית מפורסמת טוענת שכל מוות עתיד לפגוש אותנו בעיצומו של הגשמת חלום (קהלת רבה, א): 'אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו.' חז"ל לא מתאפיינים בנסיון לאיין את הרצון האנושי והאמרה שלפנינו היא גם הזמנה לחיים רצופי תסכולים וקנאות ובכל זאת נדמה לי שאני קונה את חבילת התאוות החז"לית.

 

דרשנים רבים השתמשו בסרבנותו של משה למות כנקודת מוצא להתבוננות בחרדות המוות שלהם, והנה אחד התוצרים של השיחה הבין דורית עם המוות (תנחומא (בובר) ואתחנן, ו):

 

אמר (משה) לפניו רבונו של עולם ... פנים שהקבילו פני שכינה, וידים שקיבלו תורה מידך, ילחכו עפר... אמר לו הקב"ה למשה כל צער זה שאתה מצטער למה? אמר: רבונו של עולם מתיירא אני מחבלו של מלאך המות... אמר לו כך עלתה במחשבה, וכך מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת, ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך לשרת, אמר לפניו רבונו של עולם אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך לך עשה, עמד משה והשכים לפתחו של יהושע... אמרו ישראל למשה: משה רבינו למדנו תורה, אמר להן: אין לי רשות. אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: למדו מן יהושע, קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע... בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, נטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש... והיה משה רבינו נכשל ונופל, באותה שעה אמר רבונו של עולם עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך...'.

 

המדרש שלפנינו (בוודאי בגרסתו המלאה), ועמו עוד מדרשים רבים, בוחר להבין את תחינתו של משה כערעור לא רק על המוות המוקדם, אלא על המוות עצמו. משה, כמו חוני המעגל (בעיקר על פי גרסת הבבלי), מקבל מתנה אכזרית – לראות את מפעל חייו מתממש ומצליח עד שהוא נושא את עצמו. נחשוב על זה לרגע – אם אנחנו נציע לעולם (לבני משפחתינו, לאהובינו) הצעה משמעותית לחיים, ההצעה המוצלחת 'תשא את עצמה' ותזכה לקיום גם בלעדינו. רק הצעה כושלת או הצעה התלויה בכריזמה האישית של המציע תהיה קשורה במציע לעד, לכן היא גם לא תהיה לעד, היא תסתיים עם מותו.

האם פרויד היה רוצה 'לקפוץ לביקור' בשנת 2007 ולראות שתורתו הצליחה עד כדי כך שהיא עברה שינויים מרחיקי לכת. ואולי קשה מכך – שיש לה דוברים חדשים ושאם כל הכבוד לפרופסור המתעורר אף אחד מהם לא יוותר למענו על הקתדרה שלו...

 

חז"ל היו אנשים יוצרים – יוצרים חוקים ואגדות, יוצרים במילים. בניגוד לנבואה הם לא התבססו על כריזמה אישית אלא על מאמץ אנושי נרכש. הם ידעו שאם אפשר לרכוש אפשר גם לקחת, ואפשר גם לאבד. משה, באגדה שלפנינו, מבטא את התשוקה והחרדה של הלמדן מפני חיי נצח – מי שיחיה לנצח יראה את תורתו הטובה ממשיכה אך בו בזמן הוא יראה איך היא נשמטת מידיו. מי שיזכה לראות בהגשמת כל חלומותיו יזכה לפגוש את מותו בחייו.

 

אני קוראת את המדרש והפרשה ולא יכולה שלא לחשוב על שמעון פרס. חשבנו שהוא עומד על הר נבו והנה – האיש העקשן והחכם הזה התיישב בתוך החלום שלו. אני שמחה בשבילו ושמחה עוד יותר בשבילנו. ומה אאחל לו ולנו – שיזכה להגשים את חלומותיו, ושיזכה לא להגשים את כולם.

 

נ.ב 

 

פרס יקר, תגשים לנו שלום

(ובעניין הזה תשכח מכל מה שאמרתי על יפיים של חלומות לא ממומשים)

 

שבת שלום