הפתעה: המפרסמים לא מצאו מיליונים מתחת לבלטות ב-SL

None

בכל פעם שטכנולוגיה חדשה מעוררת גלים ברשת, עטים עליה עסקני אינטרנט ומנסים למצוא איך מרוויחים מזה כסף. התשובה היא במקרים רבות תוכן שיווקי, פרסום סמוי עם קריצה, תוך התחזות ליצירת אותנטית משורשי הרשת. אבל זה תמיד ייראה שונה, מלאכותי, נטע זר.

 

לכן לא מפתיע לשמוע שרשת המלונות Starwood (הבעלים של מלונות שרתון, בין היתר), קוקה-קולה ואחרות פנו לכלי תקשורת שונים ודיווחו על היענות חלושה למרכולתם בעולם הווירטואלי התלת-מימדי Second Life, משחק מחשב שהפך לאבן שואבת למשווקים.

 

הן וחברות אחרות, שהשקיעו כסף בכניסה לתחום, גילו שמספר המבקרים במבנים שלהם נמוך מהצפוי, וכעת טוענות מה שהיה ידעו כבר לכולם - ב-Second Life אין עשרות מיליוני משתמשים רשומים, אלא 8.5 מיליון, כשמתוכם רק 1.7 ביקרו בחודש האחרון. אם לוקחים בחשבון חשבונות כפולים, ייתכן והגרעין הקשה כולל פחות ממיליון איש. אלא שהנתון הזה היה גלוי כבר בהתחלה.

 

המרכז של קוקה-קולה נטוש, עיר הערפדים - לא

כשחברות מסחריות גדולות רק נכנסו ופתחו נציגויות ב-Second Life, הן עשו זאת על רקע כתבות על גרפיקאים ומתכנתים שמרוויחים משכורת חודשית מלאה ממכירת סחורה וירטואלית שייצרו בעצמם, מבנים, כלי רכב, גאדג'טים, בגדים וכדומה.

הייתה גם ברונית אדמות אחת שהתפרסמה כשעשתה מיליון דולר (טענה שמעולם לא הוכחה, אגב).

 

החברות הראשונות שנכנסו ל-SL קיבלו פרסום חינם וכיסוי תקשורתי חסר תקדים, ואנשי הפירסום זינקו מייד, ושילמו עשרות אלפי דולרים לחברות עיצוב פנים-סקנדלייפיות וקיוו לטוב. כאשר יותר ויותר חברות ענק פתחו סניפים ב-SL, הנושא הפסיק לעניין את התקשורת, וכעת הרף גבוה יותר - ארגון כמו הכנסייה הקתולית ששוקל זאת מקבל סיקור, Dell - פחות.

 

עכשיו, כשמסתבר שהגולשים ב-Second Life נוהרים לערים שנכבשו על-ידי ערפדים, מרוצי חלזונות ענק, מועדוני הופעות חיות קטנים או חנויות שמוכרות מכוניות מעופפות (כולם יצירות של אנשים ולא של חברות) - במקום למלון הנטוש והמשעמם של Starwood, או למרכז המבקרים של קוקה קולה - המפרסמים מכריזים שהבמה עקומה. הם שוכחים שבמשחקי מחשב אין סיבה לשהות במלון או לשתות קולה.

 

פרופסור לפילוסופיה בשם פיטר לודלו, שייסד את אחד מאתרי החדשות הפנים-סקנדלייפיים הראשונים, נתן הסבר הגיוני יותר: לודלו אומר שהקהל של SL לא רוצה שהמפרסמים יגיעו אליו, וחרד מפלישת הפרסומאים. לודלו גורס כי הקהל המצומצם של Second Life הוא איכותי ובררן יותר, שלא יבלע את התוכן השיווקי בקלות שכזו.

 

אין מיליונרים

יש כסף ב-Second Life, אבל אין כסף יש מאין, ודאי שלא מיליונים. מי שמצליח בעולם הווירטואלי הוא מתכנת מוכשר או מעצב בעל טביעת עין ייחודית, שיכול להתפרנס גם בחברת הייטק רגילה ומעדיף לעבוד מהבית, בנוחות, ולהרוויח שכר דומה.

 

הבהלה לזהב והאשליה לפיה אפשר להתעשר מפיקסלים מטופשת, ונולדה במוחם הקודח של אנשי שיווק. כשהנחת הבסיס קלושה, מה הפלא שהמסקנה (לפיה Second Life כושל, או שאין בו מספיק גולשים) שגוייה לא פחות.

 

לא מורגשת אווירה של פאניקה כתוצאה מעזיבת המשווקים ב-Second Life. שיחת היום היא דווקא האיסור החדש על הימורים בגבולות המשחק, שרק נכנס לתוקף לאחרונה. גם המעצבים לא מפחדים מדי מהנטישת החברות המסחריות - כשהן ילכו ויקחו איתן את הדולרים, תיוותר להם יותר עבודה.