הוא לא הומו

וזה למרות שהתרוצץ עירום בחופי הוואי, וכל השמועות באינטרנט. לראייה: הוא התחיל עם כתבתנו. שמאר מור, אקס "צעירים חסרי מנוח", לוכד בימים אלה רוצחים סדרתיים בסדרה "מחשבות פליליות". ראיון מרייר

עכשיו אני משוכנעת בזה: חברים הומואים נועדו לשבור לך את הלב. עוד לא נרגע הרטט בגופי מאז הראיון הטלפוני עם השחקן העולה שמאר מור, והגיע המייל מידידי ההומו, זוהר: "כנסי כנסי! האמת העירומה על חבר שלך". הלינק הוביל לאתר רכילות עם תמונה שקשה להוציא מהראש: מור עמד שם בבגד הולדתו, שריריו המשורגים מתלטפים ברוח של הוואי, מוט האהבה שלו מתנפנף בחופשיות, ומתחתיו הכיתוב "שחקן השוקולד הלוהט נתפס בחוף נודיסטים של גייז". כשהצלחתי לבלוע את הרוק גיבשתי תזה על כך ששמאר ודאי לא ידע שמדובר בחוף של הומואים. זוהר טען מדובר בהדחקה קשה.

שוקולד לוהט. שמאר מור בפוזיציה לא גאה (צילום: אימג' בנק-גטי)

 

מאז עברו שבועיים והאינטרנט עדיין כמרקחה. ספקולציות, התפעמויות, טוקבקים נרגשים מגברים ונשים כאחד, וכולם רוצים לדעת את האמת: האם שמאר מעדיף מערכות יחסים עם יצורים חסרי שדיים? ואם כן, מה הוא בדיוק עשה עם טוני ברקסטון והאלי בארי? ועד כמה באמת אלמנט הכיווץ עובד במים של הוואי? לא העזתי אפילו לבקש ראיון השלמה כדי לגעת בנושא הבוער, אבל לשמחתי שמאר לא הוא לא טיפוס שמתחמק מסערות. בראיון שנתן למגזין "פיפל" בשבוע שעבר הוא שחרר את ההצהרה הבאה שאותי, בכל מקרה, מספקת ביותר. "יש לי בעיה עם העובדה שאנשים עושים כזה עניין מסוגיית ההומואיות שלי", הוא אומר. "אני אגיד את זה עכשיו: אני לא הומו. אפילו לא קצת. אני אוהב נשים, הן היצירה הגדולה ביותר של אלוהים. אבל אין לי בעיה עם הומואים, הסנדק שלי היה הומו והוא מת מאיידס. יש לי חברים קרובים הומואים ואני מאוד סטרייט. כתבו שנתפסתי בחוף, אבל לא נתפסתי. הלכתי מרצוני החופשי למאווי בהוואי עם שתי חברות שלי. אני רווק, ורצינו לשחות בעירום".

 

כולן ביחד (חוץ מכן, חבריי האוחצ'ות יקרים): הקלה. שמאר עדיין אוהב נשים, ואם יורשה לי, גם אני נכנסת לקטגוריה הזאת. נכון שכל מה שחווינו יחד היו 15 דקות מתוזמנות כדי לקדם את העונה החדשה של "מחשבות פליליות", אבל תרשו לי להשתכשך עוד קצת בקסם האמריקאי הדביק שלו. מי שנחשף בעבר לשארם של מלקולם ווינטרס מ"צעירים חסרי מנוח" לא יקבל זאת בהפתעה. אחרי הכל מדובר בשחקן שקיבל את התואר "החתיך השחור הראשון של עולם הסבון", מה שהקנה לו שמונה שנים של עבודה יומיומית והעניק לו אמי אחד כשחקן משנה בדרמה יומית.

 

לפני חמש שנים עזב מור את "צעירים חסרי מנוח". אצלנו זה קרה ממש לא מזמן, בעיכוב אופייני. מלקולם נעלם אל תוך מחשכי הג'ונגל האפריקאי ולא שב. המעריצים שמתעדכנים במתרחש בניכר כבר יודעים מזמן ש - זהירות, סוג של ספוילר - מלקולם ישוב אל ג'נואה סיטי בעוד כמה עונות למה שהיתה גיחה קצרה של תשעה חודשים.

"אני לא רוצה להיכנס לפרטים איך חזרתי בשביל הצופים בישראל", הוא אומר, "אבל את יודעת איך זה באופרות סבון. עד שהראש שלך לא נקטע אתה לא באמת מת. חזרתי לתשעה חודשים והיה מקסים, אבל עזבתי משם שוב כדי להמשיך עם הקריירה שלי. אני חייב הרבה ל'צעירים', בזכותה קיבלתי הכרה, ואני גאה בדמות שגילמתי אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה".

 

זה קצת הימור כשיוצאים מבית חם כמו סבונייה אל הפריים טיים, לא?

 

"כן, ואני עדיין לא יודע מה הטריק איך עושים זאת נכון, אבל כנראה שהצלחתי. הבעיה בהוליווד היא שרוצים להכניס אותך לקטגוריה מסוימת, ולכן מה שהופך אותך למפורסם הוא גם מה שתוקע אותך בבוץ. אחרי שנתיים בחוץ עדיין היו מי שקטלגו אותי כשחקן סבון, ולכן הייתי צריך ללכת על משהו שונה באופן קיצוני. לא סיטקום קליל, אלא תוכנית אקשן כמו 'מחשבות פליליות'".

 

במסגרת הבחירה לזנוח את דמות השרמנטיל, מור מגלם עכשיו את דמותו של דרק, חוקר שתחום ההתמחות שלו הוא רוצחים סדרתיים. "מחשבות פליליות" לוקחת משהו קטן מכל אחת משיבוטיה של "חוק וסדר" ומלבישה עליהן אפודי FBI תפוחים. לא משהו שלא ראינו קודם, אבל בשום פנים לא מביך. "הסדרה מבוססת על המציאות, מקרים שקרו בעבר, ואני אוהב את הריגוש שיש בכל פרק", אומר מור. "יוצא לי להיות דמות האנדרדוג שמציל את היום".

 

מה למדת בעקבות העבודה?

 

"קודם כל, להשתמש באקדח, למרות שהוא לא אמיתי. הייתי צריך ללכת למטווח כדי לראות איך זה עובד בכלל, כי אלה לא דברים שהיו קרובים אליי. חוץ מזה, סוג העבודה דורש ממני להיות שחקן קבוצתי, כי יש הרבה דמויות עם המון כימייה ואינטראקציה ביניהן. ולא לשכוח, החוויה העיקרית היא לשחק עם מנדי פטינקין, הוא פשוט מדהים".

 

זה סוג התפקידים שאתה מעוניין בהם בעתיד?

 

"לא בהכרח. כרגע אני שואף לקריירה קולנועית, ואני אשמח לעשות גם סרטים רומנטיים, לא רק אקשן. אני לא צריך להיות שוורצנגר, למרות שלא הייתי מתנגד לשחק את התפקיד של וויל סמית ב'אויב המדינה'. אמרתי פעם שהייתי רוצה לעלות על האוטובוס שתפסו וויל, דנזל וושינגטון וכריס רוק, אבל אני עדיין מחכה".

 

במקרה אמרת רק שמות של אפרו־אמריקאיים?

"מן הסתם עורי חום, ואני מניח שילהקו אותי לתפקידים שמיועדים לאפרו־אמריקאיים, אבל מבחינתי לא אכפת לי. מה שמעניין אותי זה לספר סיפור, לא סיפור שחור. יש קריירות של שחקנים לבנים שמהוות מודל לא פחות עבורי, כמו ג'ורג' קלוני, בראד פיט ואד נורטון".

 

קשה לא להשוות את עצמך לאחרים בהוליווד?

 

"יש תחרות במקצוע הזה ללא ספק. אבל אני שחקן עובד כבר 14 שנה, ואני אומר לך, יש מספיק מקום לכולם, גם לשמאר מור".

 

מור נולד לפני 37 שנה למוצא אקזוטי ומסקרן שמסביר את הלוק המיוחד שלו, כמו גם את חיבתו האירופית לשחייה בנטורל. אמו הולנדית לבנה, אביו אפרו־אמריקאי. הוא נולד בהולנד, התחנך בפנימייה בריטית ובגיל שבע עבר עם אמו לארצות הברית. הוא לא תכנן להיות שחקן, אבל לאחר שנידב את הגנים שלו לכמה צילומי דוגמנות, נקטף על ידי המלהקים של "צעירים חסרי מנוח" ומצא שם בית ופרנסה. מיד כשלוהק לסדרה הוותיקה היה ברור לכולם כי מדובר במשהו אחר ומרענן. בניגוד לפרופיל התקשורתי הנמוך של רוב שחקני הסבוניות שמסתפקים בהערצת עקרות בית שקטות, מור התפנן על הסלבריטאיות שלו כאחרון הלינדזי לוהניות. הוא הרבה לצאת למקומות מתוקשרים, לא הסתיר את חיבתו לנשים ולאלכוהול וכיכב במדורי הרכילות בהנאה גלויה. התוצאות, כאמור, הם שני רומנים מכובדים עם הדליות השחורות היפות של האזור: טוני ברקסטון והאלי בארי. לאחרונה הוא השלים את המבחן האחרון של אומת הטראש, כאשר נתפס נוהג בשכרות והועמד בפני הליכים משפטיים. אני שואלת אותו על כך בדיפלומטיות ומקבלת תשובה דיפלומטית לא פחות. "כל מיני דברים קורים בבית עכשיו שאני לא גאה בהם, והייתי שמח לספר לך את הצד שלי לסיפור, אבל כרגע אני לא יכול. אנחנו מטפלים בזה", הוא מתחמק.

 

החיים בהוליווד מטורפים, הא?

 

"לגמרי. הוליווד היא כמו מגרש משחקים אחד גדול, עיר עם המון מסיבות, מועדונים, חופים, תרבות, זאת ממש ארץ ההזדמנויות. ג'וני דפ תמיד אמר על הוליווד שזה מקום לבקר בו, לא לגור בו. אולי אני לא אגדל כאן ילדים, כי ילדים צריכים בסיס שלא קשור למלאכותיות של הצלחה, לא הייתי רוצה שהם יגדלו כמו פריס הילטון. אבל בינתיים אני כאן".

 

אתה חושב על ילדים?

 

"כן. אני כבר לא ילד, אני בן 37. כרגע אני לא במערכת יחסים. אני צריך למצוא את האשה הנכונה, מישהי שאמא שלי תאהב".

 

מה אתה מחפש באשה?

 

"אני צריך שתהיה לי כימייה איתה, איזה קליק שאי אפשר להסביר. אני אוהב נשים אינדיבידואליות עם יופי פנימי ולא רק פיזי, מישהי שתצחיק אותי, שתחשוב מחוץ לקופסה, שתאתגר אותי, אשה מאוד גאה וכריזמטית. אני לא רוצה להיות שחצן, אבל אמא שלי חינכה אותי שאני מציאה מדהימה ולכן אני מאוד בררן. בכל זאת, אני מחפש את אם ילדיי".

 

בעבר יצאת עם נשים מפורסמות, גם זו דרישה?

 

"לא, ממש לא. יצאתי גם עם נשים פחות מפורסמות, וזה לא עניין".

 

אולי קל יותר לשמור על פרטיות כשצד אחד אלמוני?

 

"זה לא משנה לי, כי מה שלא אעשה, החיים שלי יהיו תחת מיקרוסקופ של התקשורת. נראה שחיי הפרטיים מאוד מעניינים את העיתונות, ואני לומד לחיות עם זה. אבל מי שרוצה להיות מפורסם צריך לזכור את הפתגם, תזהר ממה שאתה מבקש, כי זה עוד יתגשם. אבל מוצאים את הדרך להסתדר עם זה, ולזכור שיש כאן מלכוד 22, כי אתה צריך את העיתונות כדי לעשות את העבודה שלך".

 

בסך הכל אתה נשמע די מבסוט.

 

"בטח, אני קול. אני חי את החלום. לא תמיד קל לי, אבל זה כיף, אני נוגע בהרבה אנשים, נוסע למקומות מדהימים ברחבי העולם, ומצליח להוכיח שאפשר להצליח גם כשלוקחים סיכונים. הרי אף אחד אף פעם לא הראה לי את הדרך, אני גרמתי לכל זה לקרות".

 

ועכשיו, ספר לנו על הקשר הישראלי שלך.

 

"יש חנות נעליים במלרוז שמנוהלת על ידי ישראלי, ותמיד כשאני קונה שם הוא מבקש חתימות למשפחה שלו בישראל. שמעתי עליכם לא מעט, אני יודע שתל אביב היא עיר מסיבות עם המון אופי, ואשמח מאוד לבוא".

 

יופי, רק תתקשר אליי כשאתה בא, שלא תלך למסיבות הלא נכונות.

 

"בטח, אני אשמח. נהניתי לדבר איתך, את נשמעת כמו אשה מתוקה מאוד".

 

אמרתי לכם שהוא פלירטט איתי או לא אמרתי?

 

 

"הוליווד היא כמו מגרש משחקים אחד גדול, עיר עם המון מסיבות, מועדונים, חופים, תרבות, זאת ממש ארץ ההזדמנויות. ג'וני דפ תמיד אמר על הוליווד שזה מקום לבקר בו, לא לגור בו. אולי אני לא אגדל כאן ילדים, כי ילדים צריכים בסיס שלא קשור למלאכותיות של הצלחה, לא הייתי רוצה שהם יגדלו כמו פריס הילטון"

 

 

 

• מיהם אנשי החדשות שעשו אודישנים להגיש את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 לצד יונית? קראו על כך בגיליון החדש של "פנאי פלוס"