על חודו של קול

הוא פיטפט עם סטיבן טיילר ("אירוסמית'") בתור לרופא, הטלוויזיה האמריקאית עוקבת אחרי הטיפולים שלו וילדה קטנה במלון ליד בוסטון זיהתה אותו כפיסטוק. ככה זה כשאתה רחוק מהבית ועסוק בעיקר בלהחלים מסרטן הגרון. ספי ריבלין תורם בימים אלה את קולו למאבק במחלה, לומד לסרב להצעות וחולם על תוכנית ספורט משלו

כבר תשעה חודשים שספי ריבלין משתיק את קולו ומדיר רגליו מהבמות. תשעה חודשים ובתוכם: שמונה נסיעות לבוסטון, שש מהן לשם ניתוחים ושתיים לשם בדיקות, הכל במטרה להילחם במחלת סרטן הגרון שתקפה אותו.

 

כל נסיעה אורכה בין שבועיים ל-3 שבועות, חלקן עוברות בדממה כמעט מוחלטת - ואין דממה שרועמת וצורמת יותר מזו שנכפית על ריבלין, איש של הרבה מאוד מלים מהירות וחדות. אבל ריבלין מוכיח בימים אלה שאין שלם יותר מקול שבור. 

 

הוא משתדל להיצמד להוראות הרופא, אולם השיפור שחל במצבו נותן אותותיו והתאווה הנושנה להופיע ניעורה בו שוב. לכן, מדי פעם הוא מזנק אל מול מצלמה וחוזר בחיפזון ללו"ז הרגוע שנאלץ לסגל לעצמו. לאחרונה נצפה מגלם רב בסרט "הסודות" של אבי נשר, ובקרוב ניתן יהיה לראותו בתשדיר של "עמותת חיים", לרגל מבצע גיוס תרומות שיתקיים בכל הרשתות הסלולריות, ובמסגרתו ניתן יהיה לשלוח SMS שעלותו תיחשב כתרומה לילדים חולי סרטן.

"קודם המחלה היתה מאחורי ההגה ועכשיו הרופא שלי מאחורי ההגה"

 

"פנו אלי מהתוכנית של ליאור שליין, מ'מסדר זיהוי' של בראבא, מ'מומחים ברשת', מהתוכנית של אורי גלר ומ'מה קשור' וסירבתי לכולם. למרות שאסור לי לעבוד כרגע, לדבר המסוים הזה לא יכולתי לסרב היות שאני מבין כעת יותר לעומק את הדברים האלה", אומר ריבלין שהצטלם לתשדיר יום אחרי שחזר מבוסטון, שם טופל נגד מחלת הסרטן הפרטית שלו.

 

"במשך 40 שנה פנו אלי לכל מיני סוגים של התרמות: שירותרום, ליב"י, 'הוועד למען החייל', ומאוד התנגדתי. חשבתי שמתפקידה של המדינה לעשות את זה ולא שכל הזמן נצטרך לשנורר, אבל במקרה המסוים הזה הבנתי שידה של המדינה כאן באמת קצרה, והבעיות הן מאוד גדולות ועולות הרבה מאוד כסף. גם אני מתקשה לעמוד בהוצאות. היום אני רק מוציא כספים, לא מרוויח".

 

עבר לפנטומימה

זו לא הפעם הראשונה שהגרון של ריבלין בוגד בו. לפני קרוב לעשור סבל משחיקה עד דק ממש, של המיתרים. "זה היה משהו טרום טרום סרטני וגם זה במיקרוסקופ. פה מדובר לא רק באובדן מיתרי הקול אלא גם במשהו מסכן חיים. אני בניתוחים מאוקטובר, אבל משהו השתנה. קודם, המחלה היתה מאחורי ההגה ועכשיו הרופא שלי מאחורי ההגה".

 

דיברת על המחלה ב"עובדה", עכשיו אתה רותם את הניסיון שלך לתשדיר הזה. מה הסיבה?

 

"התרוצצו שמועות והחלטתי לשים את הדברים על השולחן, הרי לא עשיתי משהו רע. עד היום אני מקבל עשרות ומאות מכתבי תמיכה. איגוד האופנועים של הגליל העליון אמרו לי שילכו להתפלל עבורי. אנשים מכל הגילאים מהארץ ומחוץ לארץ פנו אלי, שלחו לי שירים שכתבו, ציטטו מתוך הקבלה והזוהר, וזה מעיד כמה חשוב שמישהו תומך בך, זה לא כסף, גם התשדיר הוא לא רק עבור כסף לילדים, אלא כדי להראות להם שמישהו שם איתם".

 

ומי איתך?

 

"אשתי. היא נוסעת איתי לכל ניתוח וטוב שכך, כי אחרי כל ניתוח אני לא יכול לדבר במשך שבועיים. ודיבור בפנטומימה יכול לפעמים להכניס אותך לכלא".

 

נראה שריבלין, שמחזיק גם במשרת חבר מועצת העיר ראשון לציון, מתמודד בכבוד עם השבתתו ממשחק באונס. למרות שלמעשה עדיין לא התמודד עמה כלל. "עד עכשיו, עם העבודה במועצת העיר וכל הריצות הקשורות לעניינים רפואיים - לא בדיוק ישבתי ופתרתי תשבצים. גם פתרתי תשבצים, אבל הייתי די עסוק. בזמן האחרון הכל התמתן אז אני מניח שפתאום אמצא עצמי עם יותר זמן פנוי. למרות שעכשיו צילמו אותי לטלוויזיה האמריקאית".

 

באיזה הקשר?

 

"צילמו את כל הניתוחים שעברתי בווידיאו וראיינו אותי, ואני נוסע שוב לבוסטון באוגוסט ואז יראיינו אותי שוב. מדובר בתוכנית שתשודר בטלוויזיה הציבורית בארה"ב על מקרים מיוחדים בהם מטפל ד"ר זייטלס, הרופא שלי. יחד איתי יופיעו שם ג'ולי אנדרוז, שגם היא מטופלת אצלו וגם את הסולן של איירוסמית' סטיבן טיילר.

הוא אגב, פטפטן גדול. ישבתי איתו ושוחחנו על המצב הבריאותי שלנו, אבל גם על ביטולים גדולים שהיו לו, אצלו כל ביטול זה מיליוני דולרים, זה לא כמו שאני אבטל מחר קמפיין לבנק טפחות.

 

"לפני שבוע הגיע למשרד של הד"ר מישהו לבוש בלבוש מסורתי שספר חרוזים כמו שנהוג אצל המוסלמים. התברר שזה האח של מלך סעודיה. אבל שלא תחשבי שמגיעים לשם רק מלכים יש גם אנשים פשוטים, כמוני".

  

קשה להיות שם ולראות את הרכבת ממשיכה בלעדייך?

 

"בהתחלה זה מציק. אתה רואה בכמה תוכניות והצגות יכולת להשתתף ואתה לא שם. הציעו לי המון דברים והכי מדגדג לי לעשות סאטירה שוב. אבל בינתיים אומרים לי לעצור את הסוסים. כנראה שבמשך השנים עשיתי דברים שלא צריך לעשות, פסטיגלים ופסטיבלים 40-50 בחודש. בשלב מסוים למדתי לסרב כי הרופא אמר לי: 'תעבוד פחות ותדרוש יותר'".

 

הרבה שחקנים ותיקים פורחים עכשיו בטלויזיה. תיקי דיין שעשתה את 'אמא'לה, פוליאקוב ואפילו יורם גאון.

 

"היה במאי בשם בילי וויילדר ש-50 שנה עשה סרטים ובגיל 80 כל פעם שאלו אותו: 'אתה עוד מביים'? אז הוא סיפר להם על ההוא בן ה-94 שהגיע לרופא ואמר לו: 'אני לא משתין כל כך טוב'. אז הרופא שואל אותו בן כמה אתה? וההוא עונה: 'בן 94' אז הרופא אומר לו: 'השתנת מספיק'. אז אולי לתקופה הזאת באמת השתנתי מספיק".

  

"הספקתי כל מה שרציתי"

ואכן, אם משתמשים במטאפורה הנוזלית שלו, ריבלין הספיק לצבור גוף עבודה שיספיק למלא את הכנרת. אבל מ"ניקוי ראש" ועד "מוצ"ש", לא יעזור לו כלום. כשעוצרים אותו ברחוב עדיין קוראים לו: "פיסטוק", ודורשים בשלומו של "רגע". "כן זוכרים אותי בעיקר כפיסטוק", אומר ריבלין, "אבל לא רק. יש כאלה שזוכרים אותי כאיצ'ה, יש אחרים שזוכרים אותי כיוסף ועמנואל. ועד היום יש אנשים ששואלים אותי מה המספרים בפיס ויש אחרים ששואלים על תשדירי הבחירות כאילו שעשיתי אותם אתמול, הרי הפעם האחרונה שהופעתי בהם היתה ב-84 לפני 23 שנה".

 

הבשורה על כך ש"רגע עם דודלי" ו"הבית של פיסטוק" - קלאסיקות ילדים על זמניות בכיכובו הבלתי נשכח, יעשו קאמבק קטן, כחלק מפרוייקט מיוחד של העלאת תוכניות הילדים הוותיקות של הטלוויזיה החינוכית לשירות ה-VOD של HOT - מדהימה אותו.

 

"זה לא מפתיע שפיסטוק לא נשכח", הוא אומר ומסביר, "השתתפתי באחד מפרקי 'הדוברמן החברמן', ב'זהו זה' השתתפתי שנים. עשיתי תוכנית לילדים שקראו לה 'סולו' על אחד שכותב תווים וחולם חלומות. הופעתי עם 'הופה היי' ועוד הרבה, אבל את פיסטוק זוכרים כי הוא שודר בטלוויזיה לפחות 20 שנה, אולי 25".

 

עכשיו דור חדש יכיר אותך.

 

"כן. בפעם האחרונה כשהייתי בטיפולים בבוסטון, נסענו לטייל במונטנה וילדה בת 4 פתחה את הדלת במלון ואמרה לי: 'שלום פיסטוק!' הייתי פשוט המום. וכשפגשתי את ההורים שלה, הם אמרו: 'כן, יש לה קלטת'".

 

היית עושה עוד תוכנית ילדים?

 

"הייתי עושה תוכנית ספורט. ערוץ הספורט רצו שאעשה תוכנית חדשה ולא יכולתי. אני משוגע על ספורט, הם יכולים להחתים אותי על הכל כי הם יודעים את החולשה הזאת, החראים האלה".

 

אז מתי רואים אותך בערוץ?

 

"לקראת סוף השנה הזאת אני אדע בביטחון אם אני יכול לעשות משהו, או אם עדיף שאשמור את הקול לנכדים ולנינים ולהספדים שאני מאוד אוהב לתת. אני גם ב-60% יכול להופיע. אני הופעתי גם עם אחוז יכולת, אז 60 יהיה עבורי אושר עילאי. אבל אני יכול לומר בביטחון שסיפקתי את כל מאוויי, הספקתי כל מה שרציתי, אולי למעט התחום של הקולנוע, שם לא עשיתי מספיק. אני משלים עם המצב, אני לא בנאדם שנוטה לרגשנות היסטרית, למרות שאני בוכה בסרטים של ילדים. כמו שהנכד שלי אומר על עצמו 'אני ממש קסוח'".