הגידו כן לאריאל

מכללת אריאל אולי אינה אוניברסיטה, אבל היא מספקת מחקרים אקדמיים לרוב. על רקע זה, ההחלטה להפוך אותה למרכז אקדמי הוגנת למדי

מעולם לא לימדתי בקמפוס של המרכז האוניברסיטאי השנוי במחלוקת באריאל. אני מלמד במכללה אשר לכאורה מתחרה במכללת יהודה ושומרון על לבם של הסטודנטים, אך ברור שאנחנו לא באותה הליגה מבחינת השאיפות המדעיות.

 

מכללת יהודה ושומרון היא המכללה היחידה מבין המכללות הרבות שקמו מאז שנות התשעים (כעשרים מוסדות ציבוריים וקרוב לעשרה מוסדות פרטיים), ששמה לה באופן מוצהר וגלוי למטרה להיות גוף מחקרי ולא רק מקום שמפיץ ידע בסיסי לסטודנטים.

 

אני וחבריי מהמכללות בגליל, שקיבלו הכרה אקדמית כשאריאל עוד היתה שלוחה נידחת של בר-אילן, ראינו איך מבית ספר מקצועי קטן, מקום כמעט מצורע שאנשים ברחו ממנו בימי האינתיפאדה, הופכת מכללת יהודה ושומרון למוסד מדעי פלורליסטי מהשורה הראשונה.

 

כן, לומדים שם גם מתנחלים שחוקרים את משנת הרב קוק, אבל בכתב העת שהם מוציאים, "סוגיות חברתיות בישראל", ישנם מאמרים שמדברים בגלוי על הכיבוש. הלוואי שבפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב תהיה אותה מידה של גיוון אנושי ורעיוני כפי שיש באריאל. המונוליטיות הפוסט-ציונית באוניברסיטאות הקיימות מדגישה עד כמה נחוצה לישראל אוניברסיטה חדשה שתדבר ביותר מקול אחד, ותיתן משמעות מוחשית למושג "חופש אקדמי".

 

בשנת 2005 החליטה הממשלה להקים שתי אוניברסיטאות – בגליל ובאריאל. בעוד שבאריאל ניגשו לעבודה, שיפרו את תנאי הסגל המקומי, שיתפו אותו בניהול המכללה ועודדו אותו לעסוק במחקר למרות התקציבים המוגבלים – בגליל החלו מלחמות היהודים מי יעמוד בראש הפירמידה. לתפקידים בכירים החתימו פרופסורים בפנסיה שסיימו את דרכם באוניברסיטאות הקיימות, ואת התרומה של מאה מיליון דולר שנתן ארנון מילצ'ן להקמת אוניברסיטה בגליל לא השכילו לנצל.

 

הסוף ידוע: לגליל יש שש מכללות קטנות שנאבקות על כל סטודנט, חלקן מתקשות לעמוד על הרגליים מבחינה אקדמית ופיננסית, והפוטנציאל המדעי של מרציהן הולך ומתנוון, ואילו לאריאל יש אוניברסיטה בדרך עם מרצים שמממשים את עצמם ומקדמים את המדע הישראלי. בשנים האחרונות, טובי המרצים בצפון, שהתייאשו מהרעיון שבגליל תקום אוניברסיטה, מחכים להצעה מאריאל על מנת לארוז את המיטלטלים ולעבור דירה.

 

השאלה אם מכללת יהודה ושומרון ראויה או לא ראויה להיות אוניברסיטה היא שאלה אקדמית ולא פוליטית. מההיבט הפוליטי ברור שאם אריאל תוחזר ביום מן הימים המוסד יועתק לתחומי הקו הירוק. מההיבט האקדמי, מה שמבחין בין מכללה לאוניברסיטה הוא איכות המחקר והכשרת דוקטורנטים, שכן בשני סוגי המוסדות ניתן לקיים לימודים לתואר ראשון ושני.

 

גם תומכי המכללה באריאל וגם מתנגדיה מסכימים שהמחקר הנעשה שם עולה בהיקפו ובגיוונו על המקובל במכללות, אך נופל עדיין מהאוניברסיטאות, ושיש לאריאל עשרות דוקטורנטים (כאשר באוניברסיטאות יש מאות).

 

על רקע זה ההחלטה להפוך את המכללה באריאל למרכז אוניברסיטאי לתקופת ביניים בה תיבחן התפתחות המוסד נראית סבירה והוגנת, במיוחד כשלוקחים בחשבון שבניגוד לאוניברסיטאות הקיימות שמקבלות תוספת תקציב של 80% לצורכי מחקר ותוספת של 30% נוספים עבור כל סטודנט – מכללת אריאל לא דורשת אגורה עבור השדרוג האקדמי.

 

במדינה שלא גומרת את החודש בלי סיוע אמריקני זה לא בושה לתת פרס על חסכנות ויעילות גם באקדמיה. 

 

הכותב מרצה בכיר לתקשורת במכללת עמק יזרעאל