הבדיקה נערכה, לאחר שבמוקד התלונות של אמון הציבור התקבלו יותר ויותר תלונות צרכנים על תוויות בגדים ארוכות, מייגעות, הכתובות כחוזים. לעיתים כוללות התוויות הוראות משונות מאוד, כמו לדוגמא הוראות הנוגעות לחולצות טריקו, ג'ינסים ופריטים שאמורים להיות הפריטים הכי "כביסים" שיש, ומציינות כי את הבגדים יש לכבס הפוך, בנפרד, לכביסה ביד, ניקוי יבש בלבד, ללא חומר הלבנה, לא להשרות, לא לשפשף במקום אחד, לא לייבש במכונת ייבוש אלא הפוך בצל ובתלייה ועוד ועוד.
באמצעות קביעת הוראות כביסה בלתי סבירות, יוצרות החברות מעין חוזים שמטרתם להגן עליהן במקרה של פגיעה בבגד. כך מפחיתות יצרניות הבגדים את האחריות שלהן לבגד, ובכל תלונה על פגמים, כיווצים, ירידת צבע, חוסר סימטריה – מיד לאחר הכביסה הראשונה - שולף בעל החנות, היצרן או היבואן את "החוזה" בצירוף הטענה כי הצרכן לא פעל בהתאם להוראות.
בעקבות התלונות פנה ארגון אמון הציבור למרים הר לב ראש ענף טקסטיל, נייר ועור במכון התקנים, על מנת להבין את סבירות הסימונים. בתשובתה ציינה הר לב, כי מוצרי טקסטיל - לבוש וכלי מיטה, העשויים כותנה או תערובת של כותנה ופוליאסטר, המיועדים לשימוש ביתי או כפריט לבוש, חייבים לעמוד בכביסה במכונה ביתית ומייבש וכל הוראה אחרת מהווה גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.
אם בגד של יצרן מסוים לא יכול לעמוד בזה סימן שלא יוצר כראוי. לטענת הר לב חובה זו נובעת מכוח כללי המקצוע האיכותיים ותהליכי הייצור הנאותים. ייתכן כמובן שלעיתים ג'ינס או בגד מסוים דורש כביסה ראשונה בנפרד כדי שהצבע לא ירד, אך בזה ניתן לעמוד.
מארגון אמון הציבור נמסר, כי נראה שחברות הבגדים מנסות להגן על עצמן מכל הכיוונים ולהתנער מאחריות למוצרים אותן הן מוכרות. מצד אחד איכות הבגדים, ככל הנראה, הולכת ומתדרדרת ומצד שני, על מנת שלא לשאת בעול התיקונים וההחזרים, מחברות החברות תוויות אשר מגבילות את הטיפול בבגד בצורה שאינה הגיונית.