קורס מזורז: איך להיפטר מחברה לא מתאימה
ניסיון רב שנים מלמד כי כשבנות גמרו אומר בנפשן, הן קמות וחותכות קשרים רומנטיים באופן ישיר ונטול היסוסים: "זה לא זה", "נישאר ידידים" וכו'. לעומתן, אצלי ואצל חבריי הבאים לסיים קשר העניין רצוף תמיד במסכת נקיפות מצפון, מוסר כליות, הלקאה עצמית ולבטים. מדוע?
"אני חייב לזרוק את שרונה, פשוט חייב!" דוּדי נשמע מיוסר ובאותה נשימה הוסיף "אבל אני לא מצליח! וניסיתי, תאמין לי שניסיתי!"
בבת אחת הקפיץ סיפורו של דוּדי לתודעתי סוגיה מסובכת: איך מחליטים על סיום וגם מסיימים קשר רומנטי עם בחורה, ובצורה מכובדת? איך מנהלים נכון פרידה כואבת, ניתוק, זריקה, נפנוף, חיתוך?
זה לחלוטין לא טריויאלי. ניסיון רב שנים מלמד כי כשבנות גמרו אומר בנפשן, הן קמות וחותכות קשרים רומנטיים באופן ישיר ונטול היסוסים: "זה לא זה", "נישאר ידידים" וכו'. כולנו חווינו, כולנו מכירים. לעומתן, אצלי ואצל חבריי הבאים לסיים קשר, העניין רצוף תמיד במסכת נקיפות מצפון, מוסר כליות, הלקאה עצמית ולבטים. מדוע?
ארבעה חודשי חברות, וכולנו היינו בטוחים שזהו זה, שדודי יסתדר. חתונה מכובדת, דירה במודיעין, ילדים קטנים, אתם יודעים...
שרונה היתה ועודנה בחורה נאה למדי ומטופחת. בת 29, חביבה וקלילה, לא מלומדת או משכילה אבל אוהבת לקרא ומדקלמת חופשי את הארי פוטר ואת הביוגרפיות של משתתפי כוכב-נולד. דרך קבע הקפידה להיראות בציבור כשהיא חמושה לסירוגין בעקבי סטילטו שחורים ומגפי ויניל אדומים. לפי עדות מהימנה של דודי, גם במיטה לא טרחה לחלוץ את נעליה, נהפוך הוא.
דוּדי הוא "בחור זהב". מושבניק לשעבר, בנאדם שלא מסוגל להזיק לזבוב. בן 32, נמוך ומוצק, חבר ותיק מתקופת הצבא. לפני שנה סיים תואר שני בניהול ומיד נרשם לאתרי היכרויות. "לאתר בת-זוג לחיים" היתה מטרת-העל שלו, ושרונה היתה אחת מאלו שהרימו את הכפפה. "קשר רציני" החל להתרקם.
בתום ארבעה חודשי חברות צמודה החלה הרגרסיה.
"לא יודע", קבל בפניי דודי, "היא כל כך טובה איתי. גם המשפחה שלה מדהימה והתחברתי לאווירה". עיניו כבו ומבטו הושפל, "הם גם טחונים לאללה, לאבא שלה יש עסק מצליח והעתיד שלי נראה מובטח. גם הסקס עם שרונה, לא יהיה לי עוד סקס כזה בחיים, אני בטוח!"
"דוּדי, יש עוד משהו, נכון?"
מה אני יכול לעשות, אבל זה לא זה!
"נכון", לחש מאוכזב, "מה אני יכול לעשות, אבל זה לא זה! היא מתלוננת שאין לי זמן אליה, והיא צודקת. אני לא מרגיש כלום. חייב לעזוב אותה ולא יודע איך. לא יכול אפילו לרמוז, היא תיפגע. היא בונה עלי, והשעון הביולוגי שלה... מסכנה, היא תישבר". הבחנתי בלחלוחית בעיניו של הקצין הקרבי לשעבר.
הצעתי שיישלח את המצפון שלו לספר השיאים של גינס, אבל דודי החליט להיפרד משרונה בדרכו המכובדת, המהוגנת. "היא תבין. אנסה כמה דרכי פעולה, משהו בטח יתפוס!" הבטיח לי "בסוף אעזוב אותה, כי אין ברירה".
1. בדרכי נועם - ארוחת הערב המושקעת
הבחור הזמין שני מקומות למסעדה והעלה על הכתב מבעוד מועד את מילות הפרידה. דוּדי הג'נטלמן אחז בכסא ווידא כי בת זוגתו התיישבה וחשה בנוח. הם הזמינו את המנות היקרות ביותר והיא נראתה לו מאושרת מההפקה הרומנטית. גם המחשוף הנדיב שלה התבונן בו כמבטיח ניסים ונפלאות.
דוּדי פצח: "תראי, שרונה, אני באמת לא יודע איך להתחיל, תביני, התאמה בין המינים נקבעת לפי..."
"כמה שאתה חמוד!" התפרצה שרונה וחייכה "דוּדי, ממש בא לי לאכול אותךָ". והיא באמת אכלה. זללה בתאווה יתרה, יש לומר, ולא אפשרה לטקס החיתוך להתממש כמתוכנן.
2. בתחבולות – שיחוד מגדת העתידות
שרונה חשה בשלה לחתונה. רצתה בית, משפחה, משכנתה בינונית ונופש בצימר בגליל. היא שבה ופקדה את ז'ורז'טה, מגדת העתידות הקבועה שלה מנחלת בנימין. בנפש הומייה קיוותה שרונה כי חלומה הכביר ניצב בפתח וציפתה לחיזוקים מהאישה הזקנה והמכובדת.
בצר לו, הקדים אותה דודי בכמה שעות. הוא ניגש לאותה ז'ורז'טה המגדת ושיחד אותה ב-800 שקל: "רק תגידי לה שבן-הזוג הנוכחי שלה לא מתאים לה, אנא ממך, תגידי לה שתעזוב אותי".
וכך היה. ז'ורז'טה צייתה, אלא ששרונה שבה הביתה והכריזה: "אוי דודי כמה שאני אוהבת אותך! לעולם לא אקבל עוד עצות ממגדת עתידות או מאסטרולוג וכאלה... אני איתם גמרתי".
דוּדי כמעט ונשבר.
3. בּום לפּנים – הגישה הישירה
"שרונה, הגעתי הביתה!" הכריז בנחישות "תשמעי, את ואני? זה נגמר! בלי בכי עכשיו, אני מבקש שניפרד מיד, כבר עכשיו! אמרתי מיד!"
"אה, ככה?" היא החלה לבכות "אתה מתנהג אלי כמו זבל? אתה בן-זונה אמיתי! רוצה לריב איתי, נכון, זה מה שאתה רוצה?" הדמעות ניגרו וניגרו.
"שרונה, לא הצלחנו להיפרד בסטייל, אז עכשיו זה נגמר, שום בכי לא יעזור".
היו קללות והיו צעקות. בגדים נארזו במזוודה ואיתם ציוד אישי ומברשת שיניים. טלפונים מבועתים לחברות, לאמא, לדודה, לאחות, ליועצות-המסיתות. אבל בסוף... סקס סוער של התפייסות חיסל את הגישה האסרטיבית של דודי מבלי להותיר זכר.
עברו חודשים רבים, וכל ניסיונות ההתנתקות העלו חרס. שרונה מיאנה להבין ולעזוב. דודי ניסה להסביר לה בנימוס, ואפילו הבטיח שיישארו ידידים לנצח.
"אי אפשר לעזוב את הבחורה הזו", אמר בייאוש, "היא סימנה אותי ולא תניח לי לעולם! אני לכוד!" כך התמרמר ושב להתחפר בקשר שלא יוביל לכלום. מבוי סתום.
אתמול בערב, בלי שום הכנה מראש, צלצל אלי דוּדי. בקול כנוע בישר שהוא עשה את זה - בדצמבר הקרוב הם מתחתנים.