מותר לאכול במסעדה שהכלים בה לא הוטבלו?

None

שאלה:

 

האם מותר לאכול במסעדה שיש לה תעודת הכשר אך הכלים בה אינם מוטבלים במקווה כלים?

 

לאחרונה גילתי כי מסעדה חלבית באזור הדרום איננה מטבילה את כליה, על אף שיש לה הכשר רבנות כדת וכדין. בשיחה עם בעל המקום התברר כי מעולם לא ביקשו ממנו להטביל את הכלים, וכן אין צורך בזה, כי אחת לשישה שבועות מחדשים את כל ה"סטים". האם יש הבדל בין כלי חרסינה לזכוכית והאם בכלל מותר לאכול שם? (מירית לומברוזו, אשדוד)

  

תשובה:

 

סוגים מסוימים של כלי הכנת אוכל או כלי סעודה שיוצרו על-ידי גויים ועברו לבעלות של יהודי חייבים בטבילה לפני השימוש.

 

חייבים בטבילה: כלי מתכת, כלי זכוכית, כלים המצופים במתכת או זכוכית.

 

פטורים מטבילה: כלי חרס (קרמיקה), כלי עץ, אבן, עצם ושנהב.

 

ראוי לטבול גם כלי פלסטיק לשימוש קבוע, כמו "טפרוור".

 

חובת הטבילה היא על בעל המסעדה, ובמקרה שלא טבל את כליו נחלקו חכמי הדור הקודם. בשם הרב קרליץ, ה"חזון איש" נמסר שדעתו לאסור לאכול במקום כזה, ובשם הרב שלמה זלמן אויערבך שהתיר ("טבילת כלים – הלכות ומנהגים השלם"עמודים פט-צ).

 

איסור השימוש בכלי שלא הוטבל הוא מדרבנן (באור הלכה סימן שכג), ויש אומרים שהאיסור הוא רק לבעל הכלי ולא לסועדים האחרים, ולכן בשעה שלא ניתן לאכול מכלים שנטבלו כראוי מותר לאכול.

 

אם יש במסעדה שותף גוי, ניתן להשאיר את הכלים ברשותו ואז אינם חייבים טבילה ומותר להשתמש בהם. רק אם הכלי עבר מייצור או מבעלות של גוי לבעלות של יהודי חייבים לטובלו.

 

לגבי הטענה שלא נתבקשו לטבול, אני מניח שזה בגלל שיש שותפים גויים בבעלות על המסעדה ולכן לא אמרו להם לטבול. אם הדבר אינו כך, זה אכן מעורר תמיהה ויש לפנות לרבנות העיר המדוברת ולברר איתם. ישנה דעת יחיד (שו"ת טוב טעם ודעת) שטוען שבמסעדות אין חובת טבילה, אך מרבית הפוסקים לא סוברים כך. (משיב: הרב דרור ברמה)