הקונסוליירי

נעם רשף בדק את קונסולות המשחקים שמתחרות על הכסף שלכם - הנינטנדו Wii, הפלייסטיישן 3 וה־Xbox360 - כדי לעזור לכם לבחור אחת. ובגלל שהוא מקצוען, הבדיקה נעשתה בסיוע אביזר שרוב הגיימרים יכולים רק לחלום עליו: בחורה

"אני לא יכולה יותר עם כל ההרג הזה", היא נאנחה. שחררתי צרור מכוון היטב מהנשק האוטומטי וחשבתי שזה הכי קרוב לאיתי אנגל שאני הולך להגיע. על המסך התפגר עוד חייזר, מחרחר בשלולית דם ריאליסטית לגמרי. הבחורה הפטירה נחרה של בוז, הניחה בהפגנתיות את הג'ויסטיק ופרשה לישון בחדר השני. בדרך לשם היא עוד הספיקה לשחרר הצהרה שהיתה מקימה עליה גדוד מהנדסים יפניים רצחניים: "הנינטנדו היה יותר שווה".

 

אז מה, האם צדקה הבחורה וה־ Wiiהיא באמת האמא של כל הקונסולות? ברור שלא. ראשית, היא בחורה. שנית, כל הקטע עם שלוש המתחרות שמנסות להשתלט על הסלון שלכם - נינטנדו עם ה־Wii, סוני עם הפלייסטיישן 3 ומיקרוסופט עם ה־Xbox360 - זה שיש מה לאהוב בכל אחת מהן. אז השאלה היא לא מי יותר שווה, אלא איזה יותר מתאימה לכם.

 

שנייה לפני שאני קופץ לתוך אורגיית הגיקים הזאת ומכיר לכם את המשתתפות אחת־אחת, כמה מילים כלליות: חוץ ממשחקים, שלושתן מציגות יכולות אינטרנט, צפייה בסרטים, אחסון מוזיקה, הכנת מקיאטו קטן עם קצף ונעים בגב. מדובר, רבותי, במפלצות עמוסות פיצ'רים שרוצות להשתלט לכם על הזמן הפנוי. עכשיו רק תגידו לי מי אתם, ואומר לכם למי מהן לתת.

 

לגברים בעלי נשים: נינטנדו Wii

יש דברים שצריך לחוות על בשרך כדי להבין. סקס למשל. או אבהות. אז כשישבנו בשישי אחרי הצהריים - שלושה אנשים, נינטנדו Wii וכמה חומרי תדלוק שמותר לצרוך לפחות בחלק ממדינות אירופה המערבית - הבנתי: ככה מרגיש להיות נער קולג' אמריקאי. גרובי!

 

הנינטנדו. המכשיר היחיד שבאמת הביא חידוש מרענן

 

הנינטנדו היה הקטן מבין כל הנבחנים שלנו. הוא גם היה הכי לבן, והכי אהוב על הבחורה - שזה יכול להיות טוב או רע, תלוי מה אתה מחפש. הנינטנדו הוא גם המכשיר היחיד שבאמת הביא חידוש מרענן לשולחן: יש לו שלט שמתקשר עם המכשיר דרך חיישן שקולט תנועות. זה אומר שכשאתה צריך לשסף לאיזה מלוכסן את אבי העורקים, אתה לא לוחץ על כפתור. אתה מנופף בשלט כאילו מדובר בחרב. כדי להדגים את היכולות של הפלא הטכנולוגי הזה, הנינטנדו מגיע עם דיסק של משחקי ספורט. בבאולינג, לדוגמה, צריך אשכרה לבצע תנועת השלכה בשביל לגלגל את הכדור. זה מגניב בדיוק כמו שזה נשמע.

 

עם ה־Wii מגיע גם משחק בשם Red Steel שמאפשר לירות באנשים, לקרוע אותם בחרב, ובמקרים קיצוניים אף לנהל איתם דיאלוג חריף. מדובר במשחק פעולה די סטנדרטי, אבל הוא מצריך שימוש בתוסף שמתחבר לשלט ונקרא נונצ'ק. זה מין ג'ויסטיק נוסף שמחייב אותך לפתח מיומנויות מוטוריות: ביד שמאל אתה מניע את הדמות שלך, ובימין עושה קישטה לרעים.

 

הנונצ'ק חיוני למשחקים שמצריכים שתי ידיים, כמו איגרוף, ותאמינו לי שיש מעט דברים מטופשים יותר מגבר בוגר שניצב באמצע הסלון ומרביץ לאוויר. אחד מאותם דברים הוא בחורה שעומדת וחובטת באוויר במסגרת משחק טניס, מה שמסביר למה נינטנדו ציידה את השלט הקטן שלה ברצועה שצריך לכרוך על היד: המכות הנמרצות של הבחורה דלעיל איימו להטיס אותו לכל פינות החדר בלי להתחשב במה שהולך להתרסק. עדויות מחו"ל כבר מדווחות על טלוויזיות ואגרטלים שהלכו לעולמם במסגרת המשחק; אצלנו התמצו הנזקים במכות יבשות לרהיטים, ולי, ובספל קפה שנשפך על כל הפרקט אחרי בק־הנד שלומיאלי של חבר. אגב, קראתי באינטרנט אייטם שמספר כמה קלוריות הדבר הזה שורף ואיזה נזקים הוא עושה לפרקים ולשרירים - אז אם תופסים אתכם איתו, תסבירו שאתם לא סתם דפקטים. אתם דפקטים שעושים ספורט.

 

הדבר שהבחורה הכי השתוללה ממנו בנינטנדו היה התוכנה שמאפשרת לעצב את הדמויות הקטנות והחמודות של משחקי הספורט. נכנסים אליה דרך ממשק הפתיחה הנאה של המכשיר, והיא מאפשרת לבחור את כל הפרטים שירכיבו את הדמויות - החל בגובה ומשקל וכלה בסוג שיער ופלולות. זה לגמרי לבנות, וקצת ממש הרבה פחות לבנים.

 

ל־Wii יש גם חריץ לכרטיס זיכרון של מצלמה דיגיטלית שבאמצעותו תוכלו לראות את התמונות שלכם על הטלוויזיה, הרבה משחקים מעולים נוספים, ועוד כל מיני גימיקים נחמדים. כבונוס הוא גם הזול מבין השלושה, וכולם - כולל בחורות! - מתלהבים ממנו לאללה. למעשה, יש דיבור על זה שעד 2008 תהיה לנינטנדו בעיה לעמוד בביקוש למכשיר שלה, אולי מפני שהוא פונה לקהלים שלא התקרבו קודם למשחקים. הבנתם לבד איזה.

 

המחיר: 2,200 שקל, להשיג בחנויות שמתמחות במשחקי מחשב ווידאו. את שלנו קיבלנו ממדיה גיים גבעתיים, www.mediagame.co.il  (תודה, איציק).

 

השורה התחתונה: למי שמטופל בילדים ובנשים. הוא ישעשע גם את מי שאיננו פריק של משחקים, והקטע עם השלט והחיישן באמת מגניב ובאמת מחדש. מעבר לזה, אתה והארנק לא נכנסים כאן למערכת יחסים מחייבת מדי, וגם זה שיקול לאומללים האלה עם הפיות להאכיל. נגיד כמוני.

 

לגברים בעלי כספים: PS3

בסביבות 02:00 ניסיתי לחבר את הפלייסטיישן 3 לטלוויזיה ולא הצלחתי. זה היה מוזר בהתחשב בכך שכל מה שצריך לעשות זה לדחוף קצה אחד של הכבל למכשיר, קצה שני לטלוויזיה, ויאללה. בבוקר שאחרי, בתום עוד כישלון חרוץ, הנציג של היבואן הסביר לי שהדגם שקיבלתי לא מדבר עם טלוויזיות רגילות, לא רואה אותן ממטר ולא סופר אותן. לא, המכשיר שאני קיבלתי מנהל שיחות רק עם LCD או פלזמה. "תבין", אמר האיש, "להשתמש בו עם מסך רגיל זה כמו לקחת מכונית מירוץ ולנסוע בהילוך ראשון בחנייה".

 

אז דאגתי ל־LCD, ומה אני אגיד לכם - האיש צדק. איך אתאר לכם את הגרפיקה של ה־PS3? כיצד אשורר את הפואטיקה של הפיקסלים? זה עוצר נשימה, זה נשגב, זה בן זונה ואין דברים כאלה. או לפחות אין לך מקום וכסף בשבילם.

 

אתם מבינים, ה־PS3 הוא המפלצת שבחבורה: הכי יקר, הכי גדול, הכי מכוער. הוא האמר שחונה בין שתי יפניות ידידותיות לסביבה. הבחורה אפילו הרחיקה לכת וטענה שהוא נראה כמו הווידאו הישן של ההורים שלה. הוא גם מפיץ חום בצורה כל כך קיצונית ששקלתי לטגן עליו ביצה, אבל ויתרתי על זה מחשש שהיבואן יטגן את שלי.

 

למפלצת של סוני יש גם ממשק מגניב שכולל כל מיני חריצים לכרטיסי זיכרון, ושאיפה כמוסה להעיף את המחשב שלכם לכל הרוחות - ויחד איתו את הדי.וי.די. על ההארד דיסק שלו באים בילט־אין טריילרים וסרטים ומוזיקה ותמונות ומה שלא תרצו, והוא גם משמש כנגן בלו־ריי (אתם יודעים, הדור הבא של הדי.וי.די וכל זה). הג'ויסטיק של המכשיר נראה בדיוק כמו הדור הקודם, שזה טוב; הוא גם אלחוטי ועובד על טכנולוגיית בלוטות', שזה עוד יותר טוב.

 

המכשיר הגיע עם כמה משחקים, ואנחנו התבייתנו על שניים: Resistance: Fall of man ו־MotorStorm. הראשון הוא משחק פעולה שבו מחסלים חייזרים בכמויות, והשני הוא מירוץ עתידני שבו בוחרים את כלי הרכב ומנסים לדרוס ולרסק את המתחרים. שני המשחקים עבדו ונראו כמו ביקיני על דוגמנית־על: כשדפקנו קת רובה לפרצוף של חייזר ב־Resistance, קיבלנו קלוז־אפ שנראה הכי אמיתי שחייזר עם קת בראש יכול להיראות. ב־MotorStorm נהנינו בעיקר מההילוכים האיטיים של ההתרסקויות, שהדגימו דברים כמו איך בדיוק נראה רוכב אופנוע כשהוא נזרק ונמרח על הכביש. שירה בתנועה.

 

את הבחורה כל זה לא הרשים. ההתרסקויות הכניסו אותה לסטרס, כנראה זכר לשלל הנזקים שהיא גרמה לאוטו הפרטי שלה; החייזרים המדממים שעממו אותה, והיא טענה שלרוץ ולהרוג זה לא ממש עלילה. אחרי כמה דקות של בהייה היא חזרה לספר שלה, ופסקה שזאת היתה טעות להחזיר את הנינטנדו ושהפלייסטיישן הזה משעמם. זה מה שהיה לה לומר על פלא טכנולוגי שסוני השקיעה בו מיליארדים.

 

בשביל הרקורד עשינו גם סיבוב על הבלו־ריי. אנחנו אמנם לא מקצוענים, אבל באמת לא הצלחנו להבין מה הביג דיל. הסרט המצויר המעצבן שלקחנו לילדים נראה טוב, אבל זהו בערך. אף אחד לא נפל מהספה. מה שכן, הג'ויסטיק הוא שלט מעולה: מכיוון שמדובר בבלוטות', לא תצטרכו אפילו לכוון את השלט של הדי.וי.די הזול שקניתם בכריעה על הברכיים שני מטר מהמכשיר כדי לעשות פאוז בדרך למקרר. עם הפלייסטיישן אפשר לשלוט בעניינים גם מהחדר השני. לא שזה מצדיק תג מחיר של צפונה מ־4,000 שקל, אבל בכל זאת.

 

כשהאיש של סוני בא לקחת את המכשיר בחזרה, אודה ואבוש שמחינו דמעה. עכשיו רק צריך לחכות שייצאו לו כמה משחקים טובים, ושטכנולוגיית־העל שמתחבאת בגוף המכוער שלו תבשיל לגמרי.

 

המחיר: 4,400 שקל, להשיג בחנויות המחשבים ורשתות השיווק.

 

השורה התחתונה: ל־PS3 יש טכנולוגיה שהמשחקים של היום עוד רחוקים מלנצל עד הסוף. ככזה הוא מתאים לגיימרים כבדים, לאלה שחייבים את המילה הטכנולוגית האחרונה - ולמליאנים. לא רק בגלל המחיר, אלא גם בגלל שכדי ליהנות ממנו עד הסוף תצטרכו קולנוע ביתי קטן ואיכותי.

 

לגברים בעלי נטייה לסיפוקים מיידיים: Xbox360

מוזר לומר את זה על משהו של מיקרוסופט, אבל ה־Xbox360 הוא הסוס השחור שמפתיע בסיבוב. הוא קבוצת מרכז הטבלה שלוקחת פתאום גביע. הוא הבחור הסתמי שיוצא מהבר עם כוסית־על. אתם מוזמנים להמשיך לתרום דימויים משלכם; אנחנו הולכים לשחק ב־Gears of War.

 

לוקח את המירוץ, גם אם בפוטו פיניש

 

ה־X יקר יותר וגדול יותר מהנינטנדו, אבל זול וקטן משמעותית מהסוני, ואי אפשר לטגן עליו אומלט כי הוא לא מייצר אפקט חממה. הוא גם לבן ונאה למדי, מה שגרם לבחורה לחבב אותו אוטומטית. חוץ מזה הממשק שלו הכי פחות אלגנטי, אבל זה לא משנה: אפילו שכבר אחרי חצות ומחר צריך לסגור עיתון, אנחנו עדיין מתחבאים מאחורי מכונית הרוסה ויורים.

 

כמו הפלייסטיישן, גם ה־X הוא מכונת מולטימדיה, אז הכנסנו אליו את הדיסק הראשון של רייג' אגיינסט דה משין ועשינו ריפינג להארד דיסק. נחמד. וכמו בפלייסטיישן, גם פה אפשר להתחבר לאינטרנט ולשחק אונליין במשחקים שבהם ילד קוריאני בן 12 ייתן לך בראש. נגיד Gears of War. ובניגוד לפלייסטיישן, המכשיר מגיע עם מתג שמאפשר להחליט אם לחבר אותו ל־LCD, פלזמה, או סתם לטלוויזיית צווארון כחול רגילה. הוא מדבר עם כולם, הוא חבר של כולם. וחוץ מזה, הוא הגיע עם Gears of War.

 

חשוב להבין משהו על הביזנס הזה, שהביא הכנסות שיא של 13.5 מיליארד דולר בארה"ב ב־2006: אף אחד לא מרוויח כשאתם קונים את הקונסולה עצמה. סוני מוכרת את הפלייסטיישן 3 ב־500 דולר, אבל מייצרת אותה בעלות של 800 דולר. הכסף הגדול בא מהכנסות על משחקים, וזה כרגע היתרון הגדול של מיקרוסופט.

 

הקונגלומרט של ביל גייטס בדרך כלל מסורבל ואיטי כמו פיל על הידרו, אבל את ה־Xbox360 הוא הצליח לשחרר לשוק שנה לפני כולם, מה שנתן למפתחי המשחקים זמן להתמקצע. לפלייסטיישן 2 היה Grand Theft Auto; ל־Xbox360 יש - הפתעה! - את Gears of War. מדובר במשחק שמקבל ציון ממוצע של 95 בכל האתרים והמגזינים של הגיקים, ושמכר מיליון יחידות תוך פחות משבועיים. זה שיא החתיכות־פר־יום של משחקי הווידאו בכל הזמנים, וגם קילר אפליקיישן שיגרום לאנשים להעדיף את ה־X על פני המתחרות. וזה מה שסוני, נינטנדו והאנשים של גייטס מחפשים: הרי עם כל הכבוד לגימיקים שמסביב, אנשים קונים את המכונות האלה כדי לשחק.

 

אז איך המשחק? נו, מעולה. ברור שכבר ראינו משחקי פעולה מגניבים, ברור שלהילחם בחייזרים זה קונספט קצת משומש - אבל כמו בפעם הראשונה שראיתם את "המטריקס", גם כאן ברור מהחייזר המת הראשון שמדובר בליגה אחרת. אפילו הבחורה קלטה מיד שיש כאן משהו אחר. היא ישבה לידי על הספה וצפתה בדמות הראשית, מרקוס (ככה קוראים לו, מה לעשות), אומר "שיט" כל כמה דקות; יש לו בנדנה וקול צרוד שכנראה עשה לה די נעים. היא הכחישה וטענה שיש לו אופי, ושלמשחק - בניגוד לדומיו בפלייסטיישן - יש ממש עלילה. בסדר. היא אפילו ביקשה שלא נחזיר אותו, אלא אם נוכל להחליף אותו ב־Wii.

 

אין מה לומר, מדובר ביצירת אמנות, וזה מה שיש ל־Xbox360 להציע. המחיר והגרפיקה נמצאים רק במקום טוב באמצע, אבל המשחקים לוקחים בענק.

 

המחיר: 3,000 שקל, להשיג בחנויות שמתמחות במשחקי מחשב ווידאו. גם אותו קיבלנו ממדיה גיים בגבעתיים.

 

השורה התחתונה: אם אתם גיקים לא כבדים מדי, ומה שמעניין אתכם זה הרבה פאן כאן ועכשיו, ה־Xbox360 הוא הבחירה שלכם. היחס בין המחיר לטכנולוגיה טוב, המשחקים מעולים, והוא ידידותי למשתמש ולבחורות. סביר להניח שבסופו של דבר הפלייסטיישן יאכל אותו בכל מה שקשור לגרפיקה, אבל מהזווית האישית שלי - זווית של גיימר ממוצע בעל הכנסה צנועה וסבלנות קצרה - הוא לוקח את המירוץ, גם אם בפוטו פיניש.