1. אירופה שוב מתרחקת מישראל
בפעם המי-יודע-כמה, אוהדי הפועל תל אביב הוכיחו עד כמה הם אינם בוגרים. חבורה של אנשים (לא ילדים, אנשים) פגעה שוב בקבוצתם ובכדורגל הישראלי בכלל. אבי לוזון ואנשיו עמלו קשה כדי להחזיר לארץ את הביתיות. זה לא היה פשוט, אחרי שבאופ"א תפסו את השיטה ואיפשרו לליברפול להתארח אצל מכבי חיפה באוקראינה, ללא סיבה נראית לעין.
כולנו התקוממנו נגד התאחדות הכדורגל האירופית, אבל עכשיו לא צריך לבוא בטענות אל אף אחד. אוהדי בית"ר ירושלים הוכיחו שהם יודעים לעודד כמו שצריך באירופה וזכו למחמאות, אבל עכשיו, בגלל כמה טיפשים שאולי רצו לעשות שמח ולא חשבו יותר מדי, נהרסה שוב תדמית הכדורגל הישראלי וחזרה כמה שנים לאחור.

עכשיו גם אבי לוזון יכול לזרז בקלות את אישור חוק האלימות, כדי שאותם אוהדים יפסיקו להגיע למשחקים. ובכל זאת, יש לי הרגשה שאותן מילים ייכתבו שוב ושוב ושוב ממש בקרוב.
2. וכרגיל, המשטרה אשמה
אוהדי הפועל תל אביב נחשבים בעיני רבים לטובים בארץ. בעיניי, הם אוהדי השמחה לאיד הגדולים בעולם. אלה שיודעים רק להפעיל פרובוקציות ועושים זאת כמעט בכל משחק. הפעם הבוסנים תפסו עצבים, לפני כן הצרפתים ובתווך היה גם קובי מוסא אחד. אבל מי אשם תמיד? אנשי הביטחון והמשטרה, זה ברור.
בכל איצטדיון בארץ ובעולם, יש לאוהדי הפועל בעיות עם אנשי החוק. חברים, אולי כדאי להסתכל על עצמכם לשם שינוי, אופ"א זו לא ההתאחדות לכדורגל. רדיוס באירופה אינו דומה למשחק ללא קהל בגביע הטוטו. בעצם, כל עונש יתקבל בהבנה.

אוהד הפועל מובל אחר כבוד מהיציע. אז מי אשם? (צילום: רויטרס)
3. ברזיל הקטנה
למרות הכל, מחמאות מגיעות לגיא לוזון, שבנה קבוצה שעמדה נכון על המגרש ונלחמה על כל כדור. החבורה הברזילאית בראשות אבדג'י ודוס סנטוס, עשתה עבודה גדולה ומעניין יהיה לראות מה יקרה כשפאביו ג'וניור ייכנס לעניינים. אבל על כולם ניצח מזואה אנסומבו, שככל הנראה הולך להיות הברומטר של הקבוצה.
האדומים שלטו בקצב המשחק ונראו כמו חבורה לוחמת, ככה זה כשלקבוצה שלך יש היסטוריה די מוצלחת באירופה. קחו למשל את ברוך דגו - שחקן שכבש ארבעה שערים בליגת האלופות. אפילו הוא היה עוזר לאקסית שלו בבלומפילד.
4. מאמן תבוסתן של קבוצת מרכז טבלה
וכך הגענו למכבי תל אביב. כל מה שקראתם עכשיו על הפועל הינו ההיפך הגמור ממה שקורה בצד הצהוב. הקבוצה של אלי כהן נראתה אתמול שוב לא מאורגנת, לא רעבה ובעיקר לא מחוברת. גם ההחלטות המקצועיות של השריף לא פגעו. למה להוציא את רודי חדד? למה לפתוח עם עוז יפרח? למה לתת שוב לאבי נמני להתחיל את המשחק?

וזה לא רק זה. אם ניקח את ההצהרות האחרונות בלבד של אלי כהן, נקבל מסקנה ברורה: מדובר במאמן תבוסתן של קבוצת מרכז טבלה במקרה הטוב. "הם קבוצה טובה" (נו באמת), "שיחקנו נפלא" (על מי אתה מנסה לעבוד), "אני יודע מה זה בונקר" (זה דווקא נכון, לצערם של אוהדי מכבי), "נצטרך את אלילת המזל" (הפעם היא באמת היתה לצידך) והפייבוריטים הקבועים - "אין לי חלוצים" ו"אין לי סגל לאליפות".
כהן, כך נראה, עשה את שלו במכבי תל אביב. הוא שיקם את הקבוצה אחרי עונת הגלאקטיקוס ובנה תשתית טובה לעתיד. בדיוק כמו שהוא עשה בקבוצות אחרות בעבר (גם בקרית אליעזר יודו בכך). עכשיו יצטרך כנראה מישהו אחר לקחת את הקבוצה צעד נוסף קדימה. אם משהו אצל כהן השמרן לא ישתנה, זה בטוח לא יהיה הוא.
5. נמני, זו לא בושה לפרוש
ומסר אחרון לאבי נמני. אף אחד לא יכול לחשוד בסלידה של הקהל הישראלי אליך, כולל כותב שורות אלה. אבל באמת שזו לא בושה לפרוש גם במהלך עונה ולהתרכז בג'וב החדש. חיים רביבו כבר עשה את זה קודם, גם איציק זוהר ואחרים (לא כולל אייל ברקוביץ'). השבוע יצא לי לראות את ביצועיך בעונת 1995/96 ולא יכולתי שלא להתלהב מחדש. אבי נמני של היום זה לא אותו שחקן.
_wa.jpg)
אבי נמני. כבר לא אותו שחקן (צילום: אלי אלגרט)
אני מקווה שהשיפור יגיע, כי לא רק אוהדי מכבי תל אביב, אלא גם כל מי שקשור בכדורגל הישראלי יודע שהליגה בכלל עדיין צריכה אותך. ובכל זאת, אבל אם אתה מרגיש שזה לא זה, אל תמשוך את הקץ. הקהל ימשיך לאהוב אותך ובכל מקרה תיזכר כאחד הגדולים בכל הזמנים.
ועוד אחת קטנה: בניגוד לקבוצה, לאוהדי מכבי תל אביב מגיע צל"ש על השלט המרגש שתמך בהחזרת החיילים החטופים. הלוואי שנמשיך לראות מחוות כאלה בעתיד.