רצו לנפוש בטבריה - הגיעו בטעות ליריחו

ליאת ודודו דרור מירושלים ושלושת ילדיהם הקטנים עשו את הדרך מירושלים לטבריה דרך כביש הבקעה, אלא שבצומת אלמוג הם פנו לכיוון הלא נכון והגיעו ליריחו. על החוויה הלא נעימה סיפרה ליאת ל-ynet: "ראיתי את המוות בעיניים. השוטרים הפלסטינים היו עם כלי נשק דרוכים"

בני משפחת דרור מירושלים לא ישכחו את הטיול הזה. בני זוג מירושלים ושלושת ילדיהם נכנסו אחרי הצהריים (יום א') ליריחו, לאחר שטעו בפנייה בצומת אלמוג. שוטרים פלסטינים עצרו אותם בכניסה לעיר, וכעבור 20 דקות הגיעה למקום ניידת משטרה שליוותה את הרכב הישראלי לכיוון הנכון.

 

משפחת דרור יצאה מירושלים בשעות הצהריים, בדרכה לחמישה ימי נופש בטבריה. בני המשפחה תיכננו לנסוע לצפון דרך כביש הבקעה, אך מסיבה שאינה ברורה הם תעו בדרך ונכנסו ליריחו. על החוויה הלא נעימה, סיפרה האם ליאת דרור ל-ynet: "התכוונו לנסוע לכביש עוקף יריחו, פנינו שמאלה בצומת אלמוג וראינו מחסום של חיילים. החיילים שאלו אותנו מאיפה אנחנו, אמרנו להם שמירושלים והם נתנו לנו להמשיך בדרך. המשכנו עוד משהו כמו 200 מטרים, חשבנו שאנחנו נוסעים לכיוון טבריה. פתאום ראינו שוטרים פלסטינים, היו שם שלושה ערבים במדים וחמישה בבגדים אזרחיים".

 

השוטרים הפלסטינים, שהופתעו מכך שמכונית עם לוחיות רישוי צהובות ובה בני זוג יהודים ושלושה ילדים קטנים - בני תשע, שבע ושנתיים וחצי, עצרו את הרכב: "הם שאלו אותנו בערבית 'מאיפה אתם?' בעלי דודו אמר להם 'מירושלים'. הם שאלו אותנו בערבית 'אתם יהודים?' ענינו להם שכן ואז אחד החיילים אמר לנו 'תעצרו בצד, בואו אחריי'. נלחצנו מאוד. אחד השוטרים הפלסטינים שאל אותנו 'לאן אתם הולכים?' ענינו לו שאנחנו רוצים להגיע לטבריה".

 

בשלב זה התקשרה ליאת דרור למוקד 100 של המשטרה. "ביקשתי מהשוטר שיהיה איתי כל הזמן על הקו. הקצין הפלסטיני הורה לנו לכבות את המנוע ולצאת מהרכב. אמרתי לבעלי דודו 'אתה לא יוצא מהרכב, כי אם אתה יוצא - אתה לא חוזר'. השוטר ממוקד 100 אמר לי שנדבר איתם יפה ונשמע מה הם מבקשים. ביקשתי מהשוטר במוקד שינסה לשלוח ניידת, כי עוד רגע החיים שלנו הולכים. הפלסטינים ביקשו מאיתנו תעודות זהות, בשלב מסוים הם שאלו אותנו אם יש לנו מים. לא הבנו למה הם שואלים, אז אחד מהם רץ למבנה והביא לנו מים".

 

כעבור כ-20 דקות הגיעו למחסום בכניסה ליריחו חיילי צה"ל ואנשי המינהל האזרחי. "הקצין של הפלסטינים, שהיו עם כלי נשק דרוכים, אמר לנו 'בואו אחרי עם האוטו' והוביל אותנו למחסום של החיילים. השוטר שהיה איתי על הקו אמר לנו לא לעזוב את המקום ואז הגיעה למקום ניידת משטרה והכול נגמר".

 

השוטרים ליוו את המשפחה לכיוון הכביש המוביל לטבריה ומשם הם המשיכו ליעדם המקורי. "ראיתי את המוות בעיניים. רק כשהגענו למחסום עם החיילים נרגעתי", מסכמת ליאת את החוויה הלא נעימה.