לכבות את הגחליליות

במסע כומתה, מי ש"מנצנץ" נשאר מאחור. ככה גם בחיים - ה"מנצנצים" משירות צבאי לא יגיעו רחוק

תופעת ה"נצנוצים" בקרב בני הנוער מתפשטת לכדי מגיפה. היכן הימים שהגיוס לצה"ל היה יום חג האוצר לתוכו שנים של ציפייה, למן הרגע בו נחת צו הגיוס בתיבת הדואר? היכן הימים שככל שנעליך ונשקך חרוכים יותר קרנך עולה בהתאם? היכן הימים שלב הנערות הלך שבי אחר לובשי הירכיות וחומי הכומתות?

 

בימים ההם, הפראייר רק נולד וטרם למד לדבר. מאז, גדל הפראייר, את גיל ההתבגרות שלו חשנו כולנו, קללותיו נשמעו דרך מכתב הסרבנים מסיירת מטכ"ל ועד לעצומת הטייסים הנאורים. שם בדיוק ניתנה לו הלגיטימציה לעשות ככל העולה על רוחו. שם הצליח להמריד איתו ולהשריש אחריו דור של מפונקים, בכיינים ומתעבי מעורבות קולקטיבית. ואנחנו שתקנו.

 

באותם הימים התום והיחד היו חיינו. משחקי קלאס וגומי, חמש קוביות ומחבואים. קומזיצים וא"ש לילה, שני דגלים ושבע אבנים, כל אלו חינכו אותנו כבר מינקות על מורשת קרב ועל שיתופיות ויוזמה בדרך לניצחון.

 

אז הפראייר נולד. את גיל ההתבגרות שלו חשנו כולנו עם הירצחו של הנער אופיר רחום ז"ל בנפילתו במלכודת הצ'ט, דרך פדופיליה המשתוללת באתרים. נערים תוססים מתים למול המסך בהתמכרות ל- ICQ ורדיפה אחר הסוני פלייסטיישן . שם הצליח הפראייר להרוג את משחקי החברה וללמד את נערינו שלצאת מהבית ולהתנתק ליותר מיום מהבלוג זה מאיים על הפופולאריות.

 

והנה, משתמטים יקרים, בדיוק כמו הגחליליות, נצנוציכם נראים דווקא כשחשוך. בדיוק לאחר המלחמה הכואבת שחיווינו אך לפני שנה, הנצנוצים פתאום צורבים בעיניים. איך לכם הכול זוהר ומאיר פנים? זמרים ושחקנים מפורסמים מצליחים בחיים, בונים קריירה, בעוד "הפראיירים" כאן שוכבים בחושך בעמדת השמירה ומקנאים בנצנוצי הגחליליות.

 

או-טו-טו הבוקר יעלה ונצנוציכם ייעלמו איתו. או-טו-טו האור שזרח עליכם בלילה, ייעלם באור היום. כי המנצנצים על הפלוגה, במסע סוף מסלול, אף אחד לא תומך בהם, והם סוחבים הכי קשה. הצלחתכם היא זמנית, ובניגוד אליכם, פראיירים לא מתים, ובגלל עבודה קשה הם גם מוערכים.

 

חבר הכנסת אלכס מילר הוא חבר ועדת חינוך של הכנסת וממלא-מקום חבר ועדת החוץ והביטחון.