הרשעה ברצח: בעל המרכול דימם, המכות נמשכו

יששכר איצקוביץ', בעל מרכול מחיפה, נרצח בינואר 2005. בית המשפט המחוזי בעיר הרשיע את שלושת רוצחיו בכך שתוך שימוש באלימות רבה, גנבו ממנו את מפתחות המרכול, כפתו אותו בחוזקה, כיסו את פיו, היכו אותו נמרצות בראשו והשליכו אותו מהרכב. ה"שלל" הסתכם בטלפון סלולרי - ובעוד רצח בלתי נתפס

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע היום (ד') שלושה צעירים, שחטפו ורצחו בינואר 2005 את יששכר (שוכר) איצקוביץ ז"ל, בעל מרכול מחיפה, המתגורר בקריית-אתא.

 

תוך שימוש באלימות רבה, גנבו השלושה מאיצקוביץ את מפתחות בית העסק במטרה לשדוד אותו, כפתו אותו בחוזקה, כיסו את פיו, היכו אותו בראשו והשליכו אותו מהרכב. למחרת בבוקר נמצא האיש ללא רוח חיים.

 

השלושה לא הצליחו לשדוד את המרכול, וכל שללם היה מכשיר טלפון סלולרי שגנבו מהמנוח. הם הורשעו במה שמכונה "רצח במזיד", המבוצע תוך כדי ביצועהּ של עבירה אחרת, שלא כמו רצח בכוונה תחילה.

 

השלושה הורשעו גם בחטיפה לשם חבלה, שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. נאשם נוסף, שהעיד נגד חבריו, זוכה מרצח, והורשע בחטיפה ובניסיון שוד. הוא נידון בפברואר 2006 ל-14 שנות מאסר.

 

חטיפה מפתח הבית

השלושה הם יאריק בויארסקי, בן 28 מקריית-ים; אנטון אוליינקוב, בן 36 מקריית-ים; ויאן (יאשה) צ'ריוב, בן 27 מחיפה. ב-13 בינואר 2005, בשעות הערב, המתינו יאריק ואנטון סמוך לביתו של איצקוביץ' בקריית-אתא, בשעה שיאן ודימה קיזימנקו (הנאשם שכבר הורשע), עוקבים אחריו מהמינימרקט.

 

כשהגיע לביתו, חטפו אותו יאריק ואנטון, הכניסו אותו לרכבם ונסעו "תוך שהם מכים אותו ונוטלים ממנו את מעילו וצרור מפתחות שנשא עמו. השניים פגשו את יאן ודימה, ומסרו להם את המפתחות... כמו כן לקחו מהמנוח את שעונו ואת מכשיר הטלפון הסלולרי שהחזיק", ציטטו השופטים מכתב האישום.

 

"יאריק ואנטון היכו את המנוח בכל חלקי גופו, חנקו אותו, ואף חבטו בראשו באמצעות חפץ קהה - כל זאת, כך נטען, במטרה להמיתו. לאחר שסיימו להכות את המנוח, קשרו אותו הנאשמים והניחו אותו ברחוב תובל בקריית-חיים, שם נמצא למחרת היום ללא רוח חיים".

 

בהכרעת הדין דן ההרכב - אב בית הדין שושנה שטמר והשופטים רון סוקול ורון שפירא - שאלה אם הרצח בוצע בכוונה מראש, ואם יש להאשים את יאן, שלא ביצע בפועל את החטיפה, ברצח.

 

לא הפסיקו, גם כשנפגע

השופט סוקול, שכתב את הכרעת הדין, ציין כי למרות שברור שהרצח לא תוכנן מראש, שני החוטפים היו מוּדעים לכך שהם עלולים לגרום למותו של איצקוביץ' ז"ל. בחלוקת התפקידים אף הוחלט שהם אלה שיבצעו את החטיפה, כיוון שהיו החזקים מבין הארבעה. "הם לא נמנעו מהכאת המנוח. גם כאשר נפגע, לא הפסיקו את מעשיהם, לא פינו אותו לטיפול... ולא עשו כל פעולה שיכולה ללמד כי רצו למנוע את מותו. התנהגות כזו, שבה אדם מוכה ונחבט באופן כה ממשי בראשו ובפניו, לרבות באמצעות חפץ קהה, מחייבת את המסקנה כי מי שהכה וחבל במנוח היה לכל הפחות אדיש לאפשרות כי ייגרם מוות, ועצם את עיניו מלראות את התוצאה הקטלנית הצפויה".

 

בהתייחסם לנאשם השלישי קבעו השופטים, כי העובדה שהיה במקום אחר "בהתאם לחלוקת התפקידים הפנימית בין חברי הכנופייה", אינה מפחיתה מאחריותו. "התכנון המוקדם כלל חטיפה של המנוח לשם הוצאת המפתחות ממנו. כבר על-פי התכנון המוקדם ניתן היה לִצפות שהמנוח לא ימסור מרצונו את המפתחות לנאשמים, ומכאן שניתן היה לצפות את הצורך בהפעלת כוח לשם ביצוע המשימה. בנסיבות אלו גם התוצאה הקטלנית, הגם שלא תוכננה מראש, הייתה תוצאה צפויה ואפשרית עוד בשלב התכנון המוקדם", כתב השופט שפירא.

 

שני קולות לבית המשפט

אחת הסוגיות המשפטיות החשובות שאליה נדרשו השופטים בהכרעת הדין היא הכלל המכונה "אין בית המשפט מדבר בשני קולות". משמעות הכלל היא כי לא ייתכן ששופטים יגיעו לשתי מסקנות שונות נוכח אותה מסכת עובדתית.

 

בפרשה זו, כאמור, זוכה שותף רביעי למעשה מאשמת הרצח, והורשע בחטיפה בלבד. תפקידו של אותו שותף היה לבצע את הפריצה למינימרקט, כך שחלקו במעשה היה זהה לזה של יאן צ'ריוב, שהורשע על ידי ההרכב ברצח.

 

השופט סוקול ציין שורה של הבדלים בעדויות שהובאו בפני שני ההרכבים, ולפיכך יש הבדל בין שני המקרים. "במשפטו של דימה לא העידו שאר השותפים, ולמעשה מסכת הראיות הייתה מצומצמת, ומרבית העובדות הרלוונטיות נקבעו בהסכמת הצדדים", ציין סוקול. "בית המשפט לא יכול היה לקבוע בעניינו של דימה ממצאים ברורים לעניין נסיבות המתת המנוח, שכן בעניין זה כלל לא הובאו בפניו ראיות.

 

"בפני בית המשפט בעניינו של דימה לא הובאו ראיות על הסיבות לבחירתם של יאריק ואנטון לביצוע משימת החטיפה, ולא הובאו ראיות על היותם בעלי מיומנות בהיאבקות ועל היותם בעלי כוח פיזי רב".

 

עו"ד שמואל ברזני, שייצג את בויארסקי, אמר כי הכרעת מצטיירת כחמורה, למרות שמרשו הודה בעובדות רבות מכתב האישום. "לאחר שנלמד את הכרעת הדין נוכל להתייחס לקביעות בית המשפט לגופן". עו"ד שלומי שרון, שייצג את אנטון, אמר כי הוא שוקל להגיש ערעור לבית המשפט העליון. "למרשי הייתה טענת אליבי שבית המשפט דחה, והוא מתכוון להמשיך ולהיאבק על חפותו".

 

גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר.