במשך שנים נהגנו לנקות רק כאשר ארנבוני האבק או כתמי העובש היו כבר גדולים כל כך עד שבקושי אפשר היה לעבור בתוך הבלגן. ניקינו רק אם חשבנו שנמות אם ניאלץ להסתכל על הלכלוך עוד יום אחד נוסף. התוצאות היו מצוינות: יום אחד הבית דוחה ומגעיל, ולמחרת הוא נראה נקי ומצוחצח. סמרטוטי הרצפה המלוכלכים יכלו להעיד שאנחנו פועלים ביעילות.
זו היתה השאיפה לשלמות שבנו, שהרימה שוב את ראשה המכוער. אתם מבינים, היה לנו צורך שהעבודה הקשה תרגיע אותנו. היינו חייבים לנקות עד שנוכל לראות את השתקפותנו בפני השטח הנקיים. זה בסדר כשלעצמו, אבל זה לא בסדר לחכות עד שהשינוי יהיה דרמטי כל כך.
המצטרפים החדשים לרשימת התפוצה שלי מתבקשים לצחצח את הכיור שלהם. לנקות אותו היטב ולהבריק אותו, עד שיוכלו לראות את עצמכם משתקפים בו. אם הכיור מלא כלים, יש להוציא אותם אל השיש, ולעשות בדיוק מה שביקשתי. האם מאז הם נאלצו לעשות זאת שוב? לא! מפני שהוא לא התלכלך שוב עד כדי כך. בכל יום מנגבים אותו או מתיזים עליו מעט נוזל הברקת חלונות, וזה הכל. די בכמה שניות כדי לנקות אותו, ועדיין אפשר לראות את ההשתקפות בכיור.
כאשר מנקים את הבית לפי חלוקה לאזורים, מתחילים להבחין שנעלמת ההרגשה של "אני חייב לנקות היום את כל הבלגן הזה, אני כבר לא יכול לסבול את זה". אם להודות על האמת, אולי הבית נראה כל כך טוב, עד שלא חייבים לנקות אותו...? אל תיפלו למלכודת הזו. בעזרת שיטת האזורים, לעולם לא נצטרך שוב לראות לכלוך. זוהי ברכה. הלכלוך שוב לא גורם לרגשות אשמה, לא מונע מכם לפתוח את הבית בפני חברים. אתם יכולים לעשות את זה. זה לא יקרה בן לילה, אבל תוך כשלושה חודשים של עקביות בביצוע השגרות, תוכנית ניקיון שבועית, וחלוקה לאזורים – יהיה הבית שלכם מוכן לאירוח בכל זמן שהוא. רק אל תיסוגו ותיפלו שוב אל תסמונת הברדא"ק (= בלגן רציני, דחיית אורחים קריטית!) שבה אין כל שגרה. נקו את הבית בשיטת האזורים, בין אם אתם רואים את הלכלוך ובין אם לאו. אחת החברות ברשימת התפוצה שלנו הפכה את המשפט הבא למוטו שלה: לעולם לא נראה עוד לכלוך בבית!
האם אתם מוכנים לעוף, לאהוב את עצמכם סוף סוף?