אפקט החממה

שנת הלימודים בפתח והורים רבים מתעקשים לשכפל את דור העתיד בחממה עד לנישואים, למרות שבמרחק רחוב אחד הכל נראה אחרת. טלי פרקש מתלבטת האם להישאר בחממה, או שלא?

רבקי היא "נערת חממה", מהסוג הקלאסי. וכאן מדובר בקומבינציה שקשורה יותר לאקלים האנושי מאשר לאחוזי הלחות. מבט מקרוב יצביע על שני תחומים עיקריים בהם היא והסחלב החדש שלי מיישרים קו. הראשון נדירות הזן, או כמו שהסדרן המבוגר ב"סופר" אוהב לומר לה: "פרח כזה לא פוגשים בכל יום". השני הוא אזורי תפוצה: ג'ונגלים נידחים או לחילופין אזורי מחיה מעטים בארץ ובעולם. כל אחד מהם מקבל סביבה ספציפית עם בקרת אקלים מובנית כדי למצות את מלוא הפוטנציאל הנדרש ממנו.

 

השבוע פגשתי באקראי את אמא של רבקי. היא סיפרה לי בפנים עליזות על ההצלחה המסחררת שלה בהשפעה על מי שיהיו חברותיה לכיתה בסמינר. "כולן ממשפחות ממש טובות", היא מציינת בסיפוק, ומתחילה למנות את השמות, "רבקי פשוט קיבלה את החברה האידיאלית". מתוך היכרות מקרוב עם "הנפשות הפועלות", הסיבה למסיבה הייתה ברורה. לאמא של רבקי נתנה הזדמנות בלתי חוזרת לשכפל את משפחתה כפול 30 (שבעה ילדים, ירושלמים במקור, ממוצא פולני, הולכים בדרכו של רב ספציפי מאוד). מי היה מאמין? אכן הישג מרשים.

 

למען ההגינות רק אוסיף שחסידי שיטת החממה לא מרוכזים רק בבני ברק ושות'. ישנם גננים אנושיים המעבירים עצמם למושב או לקיבוץ, שולחים את השתילים הרכים בהסעה לבית ספר מרוחק. רק כדי שהאורכידיאה, סליחה הילד, יקבל את כל התנאים האפשריים על מנת להפוך לדבר הבא.

 

בימינו, כשה-1 בספטמבר בפתח גם הורים חילונים, אתאיסטים מובהקים מתחילים להתפלל. מקווים שהילד לא יהיה קורבן לכנופיית גמדים, שלא יידקר/ יחטוף מכות רצח ושבין לבין יצליח ללמוד משהו. הם בולעים את הרוק ומשגרים את הצאצא ל"מערכת" בתקווה שיצליח לשרוד באקלים החולה כל כך שנקרא "החינוך הממלכתי".

 

האמת? כל הורה מנהל את חייו על המטולטלת הרגשית. הרצון לעטוף את הילד בנייר צלופן ולאפסן במקום קריר ויבש, לבין הדרישה בשוק "לעצום עיניים חזק ולתת לו לגדול 'בר' בטבע", בתקווה שקעקועים, נשירה וסמים לא יהיו חלק מהתפריט. הצורך המתמיד לנווט בין סמכות הורית אקטיבית לבין חופש פעולה מוחלט מוציא הורים רבים מדעתם. זה קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרי.

 

האם אפשר להחזיר את השד לבקבוק?

אולי כאן המקום לעדכן שהתשובה לסוגיה המורכבת הזו נבראה קצת אחרי כינון העולם, "עץ הדעת – טוב ורע". בחיים כמו בחיים לא מקבלים שום דבר באריזות נפרדות. עץ הדעת המכיל בתוכו את הטוב והרע, מגלם בשמו גם את המפתח לאבחנה – דעת. אם אין הבנה מעמיקה, אם אין 'ידיעה', לא תיתכן בחירה אמיתית. במילים אחרות, אם אתה נותן לילד שלך לבחור בלי שאין לו את הכלים להבין, לדעת. הוא לא באמת בחר, הוא רק הסיר מעליך את העול להיות זה שנושא באחריות.

 

מצד שני להחזיר את העולם אחורה זו שאיפה מקסימה אך בלתי מציאותית בעליל. כמו שאי אפשר להחזיר את השד לבקבוק, אי אפשר להחזיר את אדם וחוה לגן עדן, לשלב שלפני הביס, לחממה חסרת הדאגות של אי הידיעה.

 

כן, רצוי וכדאי, לבנות חממה מלאכותית לסחלבים שלנו, לשמור עליהם מוגנים מכל רע. רק כדאי שנזכור כל הזמן שבמרחק שכונה אחת, רחוב אחד, חבר אחד, הכול נראה אחרת. אך לא ניתן בשום צורה שהיא לחסום לחלוטין את הגישה אל העבר השני.

 

בצער רב וביגון קודר, באיחור של חמשת אלפים ומשהו שנה אני מכריזה בזאת על מותה של התמימות כדרך חינוך. הורים לילדים מתבגרים בחממה חינוכית, לצערי וכאבי לא תוכלו לשמור עליהם שם לנצח, זה הזמן ללמד אותם לבחור בתקווה ובתפילה שיבחרו בטוב, בחיים.

 

ולאמא של רבקי, אני מקווה שתצליחי לנווט בין 'הדחף הפולני', לשמור על הילדה המקסימה הזו בסביבה בטוחה לבין לתת לה את הכלים להתמודד עם החיים שבחוץ. הענקת לה חינוך מעולה, תני לה להביא את הקבלות.