הילד מפחד? כך תעזרו לו להתגבר

מפלצות, גן חדש, חושך או פרידות - שנות הילדות מלאות בפחדים שונים ולפעמים גם קצת משונים. תמר לוי, יועצת חינוכית-התפתחותית, עם כמה דברים שכדאי לכם לעשות כדי לעזור להם להתמודד וגם כמה דברים שממש לא כדאי לעשות

פחדים הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות הנורמלי של ילדים בכלל, ואולי של ילדים החיים בישראל בפרט. פחד משקף את חוסר הביטחון אותו חש הילד בעולם מפחיד, שאת כלליו הוא עדיין איננו מבין.

 

על פי הגדרתו, פחד הוא תגובה טבעית, פיזיולוגית, רגשית ולא נעימה של הירתעות מדבר הנתפס כסכנה או כאיום. הסכנה או האיום יכולים להיות מציאותיים (חומה גבוהה מדי בכדי לקפוץ ממנה, כלב נובח שחושף את שיניו) או דמיוניים (מפלצת, מכשפה או כלב שכלל אינו נמצא). במובן הזה מפלצת החושך מאיימת על הילד באותה המידה בה אריה משוחרר מאיים עליו.

 

כיצד תוכלו לעזור לילדכם להתמודד עם פחדיו? פחדים הם בלתי נמנעים, ואפילו חשובים וחיוניים להתפתחות ולכן אין מטרתנו למנוע ולסרס כל פחד. ברצוננו לעזור לילדים לפתח כוחות להתמודד עם הפחד בדרך שתקטין סבל מיותר ולמנוע התפתחות של התנהגויות הימנעות מיותרות. מטרתנו ללמד את הילד טכניקות לעזור לעצמו ולהסתייע באחרים במקרים שצריך להתמודד עם הפחד (ללא תחושת בושה, חשש או ייאוש).

 

קיבצנו מספר המלצות של דברים שכדאי לעשות וגם כמה תגובות ומעשים שממש כדאי להימנע מהם:

 

כדאי לעשות:

• הראו הבנה לפחדיו - הסבירו לו כי הדבר טבעי לחלוטין, ותנו לפחד לגיטימציה. אי אפשר לומר לילד "אין דבר כזה מפלצות", כי בעיניו יש. תגובה כזו של הורה רק תגרום לו להרגיש לא מובן. כן אפשר ללכת איתו כדי לראות שאין מפלצת מתחת למיטה, אבל לא ממקום של כעס או זלזול, אלא ממקום של הבנת הפחד ורצון להשקיט אותו.

 

• תנו לילד את התחושה שהוא מוגן ובטוח כי ההורה שומר עליו. אפשרו לו קרבה פיזית מרגיעה.

 

• קראו עם ילדכם ספרים על פחדים - הדבר יעזור לו להזדהות עם הדמויות והתמודדותן עם הפחד, ולהפנים ראייה חיובית ואופטימית של תהליך ההתגברות. ("פחדרון בארון", מאת מרסר מאייר, בהוצאת כתר; "הפחד ליאור והחור", מאת שולה מודן, בהוצאת מודן; "לילה חשוך אחד", מאת אורה אייל). השתמשו בספרים כדי לפתוח דיון עם הילד בנושא הפחד, מה עשה הגיבור בסיפור, האם הילד רוצה לעשות משהו דומה וכו'.

 

• אם הילד חש ששולטים בו, מומלץ לעשות כל מיני מניפולציות של שליטה בחזרה. אפשר, למשל, לערוך טקס שמגרש את המפלצת, אפשר לתת לילד פנס, אפשר להמציא מלכודת מפלצות או מטה / אבקת קסמים. מה שחשוב הוא להשאיר אפשרות לשליטה וויסות על ידי הילד עצמו, כדי להגביר את תחושת השליטה. אם בחרתם בפנס - טוב יהיה אם זה יהיה פנס שיש לו יותר ממצב אחד של תאורה (אור חזק ואור חלש יותר), אם זה תרסיס נגד חלומות רעים - חשוב לתת לו אפשרות לרסס כמה שהוא בוחר, על פי שיקול דעתו וכדומה.

 

• השתמשו בהומור - חשבו עם הילד על שמות משעשעים לפחד, והציגו אותו כמפלצת "לא-יוצלחית", אשר אתם נלחמים מולה. המציאו כינויי גנאי ל"מפלצת", וחישבו יחדיו על הרגלים מטופשים שיש לה ועל הדרכים לנצחה.

 

• הציגו את ההתמודדות עם הפחדים כמאבק משותף לכם ולילדכם - כך הוא ידע כי אינכם מצפים ממנו להתמודד עם פחדיו לבדו. הדבר יספק לכם נושאי עיסוק משותפים ויסייע לכם לחזק את הקשר עם ילדכם.

 

• התמודדו עם הפחד בקצב הנוח לילד - קצב זה יהיה בוודאי איטי, אולם חשוב שלא לזרז אותו. לנפש, כמו לגוף, לוקח זמן להתגבר לחלוטין על חששות ופגיעות, ויש לתת לילד להתקדם בקצב הטבעי לו.

 

• כשילדכם מנסה להתמודד עם פחדיו, שבחו אותו והבהירו לו שאתם מעריכים אותו ואת אומץ לבו, כיוון שניסיון להתמודד עם הפחד הינו אומץ לב, גם אם הניסיון נכשל.

 

• קיראו לפחד בשם. אם הילד מתנהג בצורה מפוחדת, אך לא יודע לתקשר זאת במילים, אפשר לומר לו "נראה שאתה מפחד מ..."

 

• במקרה של פחד ממשהו מציאותי ומוגדר, אפשר לעזור לילד להתקרב בהדרגתיות אל אותו גורם, תוך שמאפשרים לילד חקירה ושליטה במצב (הכרות עם מכשירים של רופא, מתן הזדמנות לילד לכוון מזרק ריק או סטטוסקופ למישהו אחר, מתן הזדמנות לילד להתקרב לכלב כשמישהו אחר מחזיק אותו וכו').

 

• עבדו את הרגשות הקשורים למצב המפחיד במשחק או בסיפור, כאשר הילד יכול להיות בתפקיד הגורם המפחיד (הרופא, הכלב, המכשפה), וגם בתפקיד המתגונן.

 

• תרגלו מיומנויות הקשורות להתמודדות עם מצב מפחיד (קפיצות חוזרות ממשטח גבוה).

 

• התכוננו היטב לקראת מצבים מפחידים (הכנה לביקור אצל רופא, תוך פירוט מהלך העניינים הצפוי).

 

לא כדאי לעשות:

• אל תצפו שהפחד יעלם במהירות. היעלמות הפחדים והחזרת הביטחון הם תהליכים הדרגתיים, אשר לוקחים זמן.

 

• אל תביישו את ילדכם בגלל פחדיו. פחדים שונים, אפילו אם הם נראים להורה מגוחכים או חסרי יסוד, הינם רציניים ביותר עבור הילד. מסיבה זו, יש להתייחס אליהם ברצינות, על מנת שהילד לא ירגיש גם זלזול מצד ההורים או תחושות אשם בנוסף לפחד שהוא כבר מרגיש. במרבית המקרים, הילד עצמו כבר חש בושה ואשם בשל הפחדים ובשל חוסר האונים אותו הוא מפגין. נסו לא להעצים תחושה זו. במקום זאת, הסבירו לו כי הפחד הוא דבר טבעי, והדגישו כי ילדים רבים מפחדים מדברים שונים.

 

• אל תכריחו אל ילדכם להתעמת עם פחדיו - הדבר עלול לגרום לנזק נוסף. נסו לעודד את הילד לדבר על פחדיו ולבדוק אותם, אך אל תאלצו אותו לעשות זאת. הדבר עלול רק להלחיץ אותו יותר.

 

• אל תציגו את ההתגברות על הפחדים כתנאי לתמיכתכם ולאהבתכם - חשוב שלא לתת לילד את ההרגשה כי לא תעריכו אותו או לא תתמכו בו, במידה ולא יתגבר על פחדיו. הדבר עלול רק להחמיר את הפחדים ולהוסיף עליהם גם את הפחד מפני אובדן אהבתכם. הציגו את ההתגברות על הפחדים כמאבק משותף לכם ולו, ולא כמשימה שעליו להשלים לבדו. הבהירו לו כי אתם אוהבים ומעריכים אותו בכל מקרה, בלי כל קשר לפחדים.

 

• הימנעו מאיומים שאינכם מתכוונים לבצעם ("אשלח אותך לגן של קטנים") ומהבטחות סרק ("זה לא יכאב", או "אחזור בעוד דקה"). אלו גורמים לילד חוסר בטחון וחוסר אמון במבוגרים.

 

• כאשר הסביבה מודאגת וחרדה מפחדיו של הילד, מרבה להתעסק בהם, מגינה עליו "הגנת יתר" מהתמודדות עמם, יכול הילד לקבל רושם, שאכן יש סיבות אמיתיות המצדיקות את הפחד, וזה מעמיק את הפחד שלו עוד יותר.

 

• הורה / מבוגר המפוחד בעצמו מאותו אובייקט או פעילות שהילד מפחד מהם, אינו משאב מתאים עבור הילד המפוחד.

 

• "רווחים משנים" הנצברים בזכות הפחדים (כמו תשומת לב מיוחדת, "שירותים מיותרים", ויתור על מילוי חובות שונים), מחבלים בהתמודדות עם פחדים.

 

• תגובותיהם של ההורים אינן משפיעות רק על ההתמודדות עם הפחד, אלא גם על היווצרות הפחד עצמו. בייחוד בגילאים הצעירים, ילדים תלויים בהוריהם על מנת לפרש אירועים שונים ולהגדיר את רגשותיהם. מסיבה זו, תגובתו של ההורה עלולה אף ליצור פחדים, ולכן יש לשים לב לאופי התגובה ולהסברים המתלווים אליה.

 

• אפשר לעשות עבור הילד הבחנה בין מה שהוא מציאות ומה שהוא דמיון, אך צריך לזכור שבגילאים הצעירים הילד לא באמת מבין את ההבחנה הזו. אפשר להתחיל לומר לו אותה רק כדי להתחיל לסבר את האוזן לכך שיש הבחנה כזו, אך אי אפשר לצפות מהילד להבין אותה.

 

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית במכון אור.