כרוניקה של מוות ידוע מראש

הסרט "תעלומת אריס סאן" ניסה לחבר את קצוות חייו המסתוריים של האיש ששיגע את ישראל בשנות השישים. הוא עשה את זה באופן חלקי, אבל בימים של כוכבים נולדים גם זה לא מעט

 

תעלומת אריס סאן. דליה מבורך ודני דותן

 

אריס סאן מעולם לא למד לנגן על גיטרה. האגדה מספרת שפעם, מזמן, הגיע ליאונרד ברנשטיין לשמוע אותו מנגן במועדון "אריאנה" וכשהתוודה בפניו שמעולם לא למד מוזיקה באופן מסודר ושאינו יודע לקרוא תווים, השביע אותו ברנשטיין: "אל תעז ללמוד, זה רק יקלקל". בלי הכשרה רשמית אבל עם טונות של כישרון הפך הצעיר היווני האנונימי, שנחת בישראל בגיל 17 היישר מקלמטה, לאיש שהמציא את המושג מוזיקה ים תיכונית. "סיגל", "בום פאם", "נערה ממש אוצר", "בחיים הכל עובר", הם רק פסיק מהלהיטים ששיגעו את ישראל בשנות השישים המוקדמות.

 

סרטם התיעודי של דליה מבורך ודני דותן, "תעלומת אריס סאן", ששודר אמש בערוץ 2, תוהה אם עלייתו המטאורית והתרסקויותיו פעם אחר פעם היו למעשה כרוניקה של מוות ידוע מראש. בכך, מזכיר הסרט במידת מה את סרטו התיעודי של ארי דוידוביץ', "מחכים לגודיק", ששרטט את הטרגדיה של האיש שהביא את מחזות הזמר לישראל. צעד אחר צעד, עקב לצד אגודל, באמצעות קטעי עיתונות, ראיונות עם קולגות, חברים ובני משפחה, מנסים מבורך ודותן להרכיב קלסתרון לדמותו האניגמטית של אריס סאן, לפרק למרכיביהם את ההצלחה כמו גם את הכישלון, להבין קצת יותר טוב למה ואיך הכל נגוז.

 

בסופו של הסרט נדמה שנקודת ההתחלה היא זו שלמעשה שופכת אור בהיר על האלמנטים הטראגיים של האגדה: ילד למשפחה נוצרית אורתודוכסית ענייה שגדל תחת הכיבוש הנאצי ביוון, ביקש להגיע אל השמש וכמו איקרוס שרף את כנפיו והתרסק. לא מעט שאלות נותרות נטולות מענה לאחר צפייה.

מה הביא אותו לישראל? רומן עם בחורה ישראלית, אמרגן שהבטיח לו נצורות או הצבא היווני שממנו ערק? לא ברור. מה מקומה של אשתו, פופי, יווניה נוצרייה מרמלה שלאורך הסרט כמו לאורך החיים נותרת נוכחת נפקדת בתוך המסגרת הריקה שהשאיר? גם זה לא ברור. מה ניפץ את סיפור האהבה הענק עם עליזה עזיקרי שהרעיש את הארץ, פירק משפחה והותיר אחריו ילדה שננטשה? האם היה מרגל או ששמו, מנהגיו וזרותו הפרידו בינו לבין העם שהעניק לו תעודת זהות, שר את שיריו, אבל לא קיבל אותו כשווה בין שווים ומכאן השמועות? לך תדע. הניסיון לרקוח סביב דמותו של אריס סאן מוות מסתורי, מעידה יותר מכל על געגוע אל איש שאיננו, אל תקופה שחלפה, אל אבן דרך שהיום רחקה ובמידה רבה נשכחה.

 

לחפות על חסכים ויזואליים

קטעי הארכיון המצולמים הם חלק חשוב בפסיפס שבונים מבורך ודותן. בניגוד לסרטו של דוידוביץ', שנאלץ להסתפק במעט ששרד את ארכיון ערוץ 1, מחייו ועשייתו של אריס סאן עושה רושם שנותר לא מעט. מועדון "אריאנה" ביפו, שם החל את דרכו, מועדון "זורבה", שם הפך את עליזה עזיקרי לכוכבת ובת לוויה, מלחמת ששת הימים וההופעות מול החיילים וכמובן עידן ניו יורק ומועדון "סירוקו" שארח ענקים כמו אנתוני קווין, אליזבת טיילור, טלי סוואלס ופרנק סינטרה.

 

את הנפילות, פשיטות הרגל, החבירה אל המאפיה האיטלקית, הסמים, ההתדרדרות הכלכלית שהובילה אותו למכירת עופות בדאון טאון ניו יורק ובסופו של דבר המוות בבדידות מזהירה בבית חולים בבודפשט שבהונגריה אליה נמלט, מביאים היוצרים דרך ראיונות עם קולגות ובאמצעות וידאו-ארט מאויר ומשובח בשחור ולבן. אם כבר לחפות על חסכים ויזואליים אז זו הדרך - השימוש בקומיקס אילוסטרטיבי מפתיע, יצירתי וראוי לתשבחות. מול זה לוקה הסרט בלא מעט רגעים מחופפים בעריכה שמשאירה בגרסה הסופית ראיונות מלאים בקפיצות שאפשר היה בקלות להסתיר.

 

הסרט, כך על פי הגדרתו מנסה לחבר את קצוות חייו המסתוריים של האיש. הוא עושה את זה באופן חלקי, אבל נדמה שכמו השאלות שנשארות פתוחות גם זה לא כל כך חשוב. בסופו של יום הוא מחזיר אל המסך את האגדה ובימים של כוכבים נולדים, זה לא מעט.