זו איננה גבורה פואטית, רחוקה, חמורת סבר ומתנשאת. זוהי גבורה שיש לה פנים ושמות, עיניים טובות וחיוך תמים, ומעל לכל איזו מן מבוכה של מה בסך הכול עשינו? הרי זה מה שציפיתם מאיתנו, זה מה שלימדתם אותנו, גבורה צנועה שעומדת במבחן עליון של רעות שנחצבת ונצרבת באש המלחמה.
ומעבר לגבם של הלוחמים ראיתי את ההורים שלהם שאת חלקם אני מכיר אישית, את הבתים שלהם שטיפחו וגידלו את האנשים הצעירים והנפלאים האלו ואני יודע כמה עמל יום יומי של עשייה וטיפוח ואהבה צריך הנבט הזה כדי שייתן את פירותיו ביום מבחן.
מדברים אצלנו הרבה על משתמטים ועל השתמטות ואני חושב שבמעמד של אתמול הייתה אמירה של עם, של צבא ושל דור שלם שאומר "הננו". אל תטעו בנו כמו שאולי נטיתם לטעות בדור 67' (אספרסו) ובדור 73' (דיסקוטקים) ובדור שלום הגליל (יורדים מן הארץ). אל תטעו בנו, אומרים לנו נערינו הגיבורים עמוק בליבנו. וביום פקודה, בוער בנו לפיד הגבורה.
והיה שם גם הצל המלווה את הגבורה, צל העצב, תוגת האובדן על חיים צעירים שכבו בסערת הקרב. כמו היום אני זוכר את עצמי, סגן צעיר עם תג גולני בבנייני האומה בירושלים מקבל מידי הרמטכ"ל דאז, מוטה גור, את אות המופת. וכמו היום אני זוכר את הגאווה והתוגה. את השורה הארוכה מאוד של שמות הנופלים שהוריהם שכוחי הקומה עלו לקבל את האות במקומם ואת השורות בהן ישבנו עם הכיסאות הריקים, כיסא ריק לכל נופל בבחינת חלל של ממש בתוכנו. זיכרון גבורתם של נופלי מלחמת שלום הגליל השנייה גם הוא נדבך ביסודות החינוך שלנו.
בטקס של אתמול צפו ללא ספק גם אויבינו. אלו המאמינים שהחברה הישראלית איבדה את חיוניותה, את רצון קיומה ואת שמחת חייה. אלו המאמינים שברגע מסוים יהפכו המכות שהם מנחיתים עלינו למשבר ולשבר שימוטט את מפעלו של העם היהודי, את מדינת ישראל. מעבר לכל האסטרטגיות, הצהרות הפוליטיקאים ומאזני הכוחות, הישיר אתמול עם ישראל בדור בניו ולוחמיו הצעירים, את מבטו אל אויבינו ואמר להם מבעד לדמעות ולאובדן: אתם לא תעברו. אתם לא תנצחו.
רציתי אתמול לעמוד מאחורי הקלעים ולחבק אותם, את כולם, שיצאו נושאים את אותותיהם בענווה ובמבוכה מבוישת. אולם, כיוון שלא עלה בידי, אני מבקש להביע להם, להוריהם ולצה"ל כולו, את אהבתי והערכתי במחווה שהיווה עבורי במשך 30 שנה, מחווה עליון של הערכה וחברות. אני מצדיע לכם, אחיי גיבורי התהילה, וחש זכות גדולה שהייתי ועודני חלק מכם.
ח"כ איתם (איחוד לאומי-מפד"ל) זכה בעיטור המופת בעקבות מלחמת יום הכיפורים