מדע לילדים: על מכונת הכתיבה ומעבד התמלילים

הדפסת עבודה או מחיקת מילה או שתיים מעבודה קיימת לא היו פעם עניין של מה בכך, אלא כאב ראש אחד גדול. על שתי המצאות שבזכותן החיים שלנו, בעיקר כתלמידים, הרבה יותר קלים

המצאת מכונת הכתיבה

כל מי שרוצה לכתוב כיום מכתב, עבודה לבית הספר או סיפור, צריך פשוט להתיישב מול המחשב, להפעיל את מְעַבֵּד הַתַּמְלִילִים - ולהתחיל לְהַקְלִיד. אבל, עד לפני קצת יותר ממאה שנה כל זה לא היה אפילו בְּגֶדֶר חלום. כל מי שרצה לכתוב משהו היה חייב לעשות זאת בכתב יד, ואם הוא רצה ליצור יותר מעותק אחד - היה עליו לכתוב הכל שוב מהתחלה.

 

בתחילת המאה ה-19 החלו אנשים לְפַתֵּחַ מכונות שיחליפו את כְּתַב הַיָּד. את המכונה הַשִּׁימּוּשִׁית הראשונה, שהופיעה ב-1865, המציא הַכּומֶר הַדֶּנִי רַסְמוּס מַאלִינְג-הַנְסֶן. מכונת הכתיבה שלו לא דָּמְתָה כלל לזו שאנו מכירים: המקשים היו פזורים על חצי כדור ופנו מעלה, דבר שֶׁהִקְנָה למכונה מראה של כרית סיכות, או קיפוד מְגודָּל. הדף היה מונח מתחת לחצי הכדור ולכן אי אפשר היה לצפות בטקסט בזמן הַהַקְלָדָה. בנוסף, הפעלתה של המכונה היתה מסורבלת, דבר שהפך את קֶצֶב הַהַקְלָדָה לאיטי מאוד. אך למרות חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ, המכונה נמכרה היטב בְּרַחֲבֵי אֵירוֹפָּה.

 

פריצת הדרך האמיתית בתחום התרחשה ב-1867, כְּשֶׁהָאָמֶרִיקָאִי כְּרִיסְטוֹפֶר שׁולס המציא את מכונת הכתיבה הראשונה שֶׁאֶפְשָׁר היה לכתוב בה בנוחות ובמהירות. המכונה של שׁולס היתה דומה לאחיותיה הַמּוֹדֶרְנִיּות, אם כי בדומה למכונה של מַאלִינְג-הַנְסֶן אי אפשר היה לצפות בטקסט בזמן ההקלדה. את המכונה התחילה לייצר ב-1873 חברה שֶׁהִתְמַחֲתָה דווקא בייצור רובים – "רֶמִינְגְטוֹן".

 

המכונה הזו, אגב, אחראית לאופן שבו מסודרות כיום האותיות על מקלדת המחשב. בתחילה ניסה שׁולס לסדר את האותיות במכונה לפי האלפבית, אבל זה יצר בעיה. המכונה היתה נתקעת אם היו לוחצים על מקשים סמוכים במהירות בזה אחר זה. הוא החליט ליצור מקלדת שבה אותיות שמופיעות במילים רבות בזו אחר זו ימוקמו רחוק, ואז הקלדה רצופה עליהן לא תתקע את המכונה.

 

מערך האותיות שתכנן נקרא qwerty, על שם שש האותיות הראשונות שבחלקה השמאלי העליון של המקלדת. בתקופה הַדִּיגִיטָלִית כבר אין כל סיבה לסדר כך את האותיות, אך כולם כבר התרגלו לצורת הסידור הזאת - והיא שָׂרְדָה.

 

המצאת מעבד התמלילים

מכונות הכתיבה הפכו אומנם את כתיבת המסמכים וקריאתם לקלות יותר - אך לא פתרו בעיה מרכזית: אי אפשר היה לערוך את הטקסט שהוקלד בהן. אם המקליד שגה או רצה להוסיף פסקה באמצע המסמך - היה עליו להתחיל הכל מהתחלה. בנוסף, כדי להדפיס עותקים רבים היו צריכים להקליד אותם שוב ושוב באופן ידני.

 

הצעד הראשון בדרך לפתרון הבעיות האלה נעשה ב-1912, אז הציגה החברה האמריקאית "הוּבן" מכונת כתיבה אוטומטית. מכונה זו ידעה לשמור את הטקסט שהוקלד ולהדפיס אותו אחר כך שוב באופן אוטומטי. המכונה שמרה את הטקסט על סרט נייר, שבו נוקְּבוּ חורים שייצגו את האותיות.

 

מהר מאוד הבינו האנשים כי סרט הנייר מְאַפְשֵׁר עריכה של הטקסט: אם רוצים, למשל, להעביר פסקה לתחילת הטקסט, פשוט גוזרים את החלק עם החורים שמייצגים אותה - ומדביקים אותו בתחילת הסרט. בהמשך הִשְׁתַּכְלְלָה השיטה וְאִפְשְׁרָה גם למחוק טעויות: בראש הסרט נוספה שורה, שאם ניקבו אותה ידעה המכונה להתעלם מהאות שנשמרה תחתיה.

 

פריצת הדרך התרחשה בשנות ה-60. ב-1961 הציגה חברת אַי.בִּי.אַמ (IBM) את מכונת הכתיבה הָאֶלֶקְטְרוֹנִית. ב-1964 היא חָשְׂפָה דגם מתקדם של המכונה, שצויד בראשונה בִּסְלִיל מַגְנֵטִי. הסְלִיל המַגְנֵטִי אִפְשֵׁר לא רק לשמור מידע - אלא גם לערוך אותו. כדי לְאַפְשֵׁר למַקְלִידִים לצפות בטקסט הנערך צויְּדָה המכונה בחידוש נוסף - תצוגה אֶלֶקְטְרוֹנִית שבה היה ניתן לצפות בכל פעם במשפט אחד.

 

השינוי הגדול חל בשנות ה-70, עם תחילתו של עִידָּן הַמַּחְשֵׁב הַבֵּיתִי. בתחילת הֶעָשׂוֹר הציגו החברות "לֶקְסִיטְרוֹן" ו"לִינוֹלקְּס" את מְעַבְּדֵי הַתַּמְלִילִים הראשונים שצוידו במסך טלוויזיה, אשר אִפְשֵׁר לצפות בכל המסמך. מכשיר זה כבר היה דומה מאוד לִמְעַבֵּד הַתַּמְלִילִים המודרני, אך עדיין היו לו חסרונות: ראשית, לא היה מדובר בתוכנה, אלא במכשיר שזה היה כל ייעודו; בנוסף, מכונות אלה היו יקרות מאוד, כך שרק בתי עסק היו יכולים להרשות לעצמם לקנות אותן.

 

מְעַבְּדֵי הַתַּמְלִילִים הגיעו לבסוף לבתים פרטיים ב-1976, עם הופעתם של המחשבים הָאִישִׁיִּים הראשונים. האחראי על כך היה מְתַכְנֵת אָמֶרִיקָאִי בשם מַיְקֶל שְרַיֵיר, שרצה לכתוב הוראות הפעלה לתוכנות שפיתח - ולצורך כך פיתח מְעַבֵּד תַּמְלִילִים שנקרא "העיפרון החשמלי".

 

מתוך גיליון ספטמבר של המגזין "גלילאו צעיר"