חנויות הצילום של פעם: יוצאות מהתמונה

סיבוב בכמה חנויות צילום ישנות מגלה את מה שכולם בעצם יודעים - העולם הדיגיטלי הורג אותן, ולא ברכות. ובעלי החנויות? פסימיים מתמיד. תמונה לא אופטימית

ברחוב אלנבי פינת בן יהודה בתל אביב, ניתן עדיין למצוא מספר חנויות צילום ישנות. המראה החיצוני של כולם לוקח אותך חזרה לשנות השבעים, וכשאתה נכנס ממש ניתן להריח את ריח העור של מאות הנרתיקים התלויים בכל פינה ולחוש את האבק באוויר. רוב החנויות שביקרנו היו דחוסות עד אפס מקום וממש קשה היה לנוע בתוכן בגלל הצפיפות של הסחורה שהותירה רק שביל גישה קצר לדלפק, אם בכלל.

 

"אני גמור, אין לי פרנסה ואני תלוי בהלוואות", נאנח מאיר שחנותו הזעירה מלאה במצלמות שאיש לא מתעניין בהן יותר.  "המצלמות הדיגיטאליות הרגו לי את העסק - כל חנות ירקות מחזיקה אותן ואיש לא נכנס לחנות שלי יותר".

 

 

סיבוב מהיר ברחוב מראה עד כמה המצב עגום - את נחום פגשנו כשהוא פותח את חנותו ממש בשעות הבוקר המאוחרות: "אין לי מה למהר, הרשתות הגדולות מציבות תחרות שאין לי שמץ של סיכוי לעמוד בה, ונתח הרווחים על מצלמות דיגיטליות הוא כה זעיר שזה לא משתלם בכלל. מה שהכי מקומם זה כל אותם צעירים חוצפנים שמחפשים מצלמה באינטרנט ובאים אלי כדי שאפתח אותה ואראה להם כיצד היא נראית במציאות. דקה אחרי זה הם נעלמים".

 

מי שהיה הכי בוטה הוא יעקב, שלו דווקא חנות גדולה ומרשימה: "אל תתרשם יותר מדי, סביר להניח שהחנות תהיה קיימת בעוד כמה שנים אבל לא תראה בה את מה שאתה רואה כיום. אני חושב ברצינות על שינוי מקצועי מהסיבה שלא משתלם לי להדפיס יותר תמונות פילם כי כולם עושים את זה בבית על המחשב. בנושא המכירה -הרשתות מציבות מולנו מצבים בלתי אפשריים, ולדעתי כל ענף הצילום יורד לטמיון. גם המעבדות הגדולות של פיתוחי תמונות בארץ פשטו את הרגל ונעלמו".

 

מי שעשה מהלך מדהים הוא כורש, בעל חנות מיתולוגית באזור שלמד את התמונה מהר מאוד והפך ל"אימפריה" בתחום– אצלו ניתן לראות אגף שלם של כוננים קשיחים לאחסון המדיה הדיגיטאלית, כרטיסי זיכרון ומתאמים למחשב, ואת המילה האחרונה בכל הקשור לציוד צילום דיגיטלי.

 

גם נחום בעל החנות מהעבר השני של הכביש ניסה לעמוד בקצב הטכנולוגי, אבל גילה עד כמה המצב קשה: "האמת שנערכתי למהפכה הדיגיטלית אבל לא האמנתי כמה מהר היא תגיע, נוצר מצב שאני מנסה לעמוד בקצב - אבל בגלל שיוצאים כל-כך הרבה דגמים אני לא מצליח. התוצאה היא שכיום נכנסים לחנות רק 20% ממה שהיה פעם".

 

לפני שיצאנו מהחנות המלאה במאות אלפי מצלמות ישנות, לא יכולנו שלא לשאול את נחום מדוע הוא ממשיך וקונה את ה"ברזלים" העתיקים – התשובה היתה מהמקוריות ביותר ששמענו: "תראה, שלחתי הצעה לקדוש ברוך הוא שכל עוד יש לי מה למכור ולא חשוב מה ייתן לי להמשיך ולחיות - לכן אני ממשיך ורוכש מכל הבא ליד כדי להאריך את ההסכם כמה שיותר..."