האם גברים חולמים על נשים אלקטרוניות
"אנחנו צריכים שתמצא את הרובוטים המתחזים באתרי ההיכרויות" אמר לי המפכ"ל. "הם מצמצמים את האפשרויות עבורנו, האנושיים, זה סכנה להמשך המין האנושי. אבל שלא תחשוב שיהיה לך קל, הם חכמים הרובוטים האלו, הם לומדים". סיפור דייטינג בדיוני בהשראת "בלייד ראנר"
"הסוכן מייסטר מהפרדס", פנה אליי המפכ"ל, "אנחנו רוצים להודות לך על כך שמצאת את אחרון האנדרואידים שברח".
"זה כסף טוב", השבתי ביובש.
"אבל איך זיהית אותה?" שאל, "אנחנו יודעים הרי שמבחן וויט-קמפף כבר לא יעיל יותר".
"אה, זה קל", השבתי בחיוך. "היה לי מבחן טוב בהרבה: זה כבר הדייט השלישי שלנו, והיא עדיין לא שאלה אותי מה אני עושה בחיים".
"תודה לאל שהמתכנתים שם במפעל אולי גאונים בתכנות, אבל לא ידעו מה לעשות עם עצמם מטר מהיציאה", נאנח המפכ"ל לרווחה.
הכל התחיל כשקיבלתי על עצמי את המשימה. "אנחנו צריכים שתמצא את הרובוטים המתחזים באתרי ההיכרויות" אמר לי המפכ"ל. "הם מצמצמים את האפשרויות עבורנו, האנושיים, זה סכנה להמשך המין האנושי, ממש כך. אבל שלא תחשוב שיהיה לך קל, הם חכמים הרובוטים האלו, הם לומדים. בהצלחה".
מיהרתי לפתוח כרטיסים באתרי ההיכרויות הפופולריים. תמונות שצילם חבר חובב צילום הבטיחו משיכה ראשונית לכרטיס (הוא גם חובב "פוטושופ" לא קטן, תודה לאל). לאחר חשיבה מאומצת הרכבתי "טקסט חופשי" שיהווה שלב ראשון במבחן האנושיות שתכננתי להעביר את הנבדקות.
המלכודות נפרשו.
אחרי חיפוש יזום שלחתי הודעות למספר מועמדות שכרטיסיהן גרמו לי לחשוד: יפות מדי, טקסט חופשי מתוחכם מדי. כולן, למעט אחת, התעלמו מפניותיי לחלוטין.
העברתי את הפרטים של זו שחזרה אליי למחלקה. יום אחרי כן קיבלתי אישור. רובוטית מתחזה אחת "הושבתה".
פניתי שוב לחלק מהמתעלמות. לא להציק, לנג'ס ולהרגיז תהיה הרי התנהגות לא אנושית. גם אני נמצא במעקב מתמיד.
הפעם, חלק חזרו אליי.
המממ... לשחק "קשה להשגה" היא אכן תכונה אנושית, אבל הרובוטים האלו חכמים ולומדים. יהיה צורך במבחנים נוספים. צריך לעבור למסרים מיידים. מסנג'ר.
"מה שלומך?"
"טוב תודה, ואת?"
"גם בסדר. טוב, תשמע, אני אגיע ישר לעניין: לא כתבת בכרטיס שלך מה אתה עושה בחיים, ותאמין לי שכמעט שלא עניתי לך גם בפעם השניה, אבל חברות שלי אמרו לי שאולי אני פוסלת מהר מדי ועל שטויות, אז החלטתי לנסות בכל זאת. אז במה אמרת שאתה עובד?"
"אני עוסק בתפקידים בטחוניים בעלי משמעות קריטית לשלום האנושות".
הודעה ריצדה על המסך: "המשתמש/ת אינם מחוברים לשיחה".
היא אנושית. הלאה.
רבבות כרטיסים: "מה אמרת שאתה עושה בחיים?" הפסקה בזמן שאני משיב, ואז: "אה, תשמע, בדיוק הבוס שלי מגיע לביקורת", או "תראה, לא נראה לי שזה מסתדר לי", או פשוט ניתוק.
תודה לאל, הרוב אנושיות.
מדובר, כך אמר לי מקור, ברצון של אותן בחורות, רובן בנות 20 פלוס, מיעוטן בנות 30 פלוס, כולן נשות-קריירה בהתהוות, לדאוג לכך שיהיו רק עם מי שמוכיח שיש לו יכולת השתכרות גבוהה, שמאפשרת הקמת משפחה (למרות שרוב הסיכויים שאחרי שני דייטים הם כבר יפרדו, והחלומות על הקמת המשפחה המשותפת ייגוזו). הגברים, המשיך המקור, מחפשים בחורה בעלת חזה גדול, כדי לוודא שתוכל להיות אם מיניקה טובה לצאצאים המשותפים שלהם.
ההסבר הזה נשמע לי קלוש מבחינה מציאותית, אבל מאד לוגי ומחושב. העברתי את פרטיו של המקור למחלקה להמשך חקירה.
ואז...
"מה שלומך?"
"אחלה בחיים, הכל טוב. מה איתך?"
הספקות החלו להתעורר. "טוב, תודה. את מתעניינת במקרה בכדורסל? ראית איך הנבחרת הפסידה אתמול?" שלפתי את השאלה הראשונה במבחן.
"סבתא שלי משחקת יותר טוב, והיא בת 90"
"וואלה, נכון שהם חבורה של לוזרים?! סבתא שלי משחקת יותר טוב, והיא בת 90". היא הוסיפה גם סמיילי.
הפעלתי את מכשיר המעקב. חייבים לגלות מהיכן היא מדברת איתי, ובהקדם. חייב להיזהר בהמשך השיחה, אסור לתת לה להבין שאני חושד בה.
ממשיכים לדבר. ספרים, סרטים, חיי תרבות. בשום מקום לא מוזכרים מקום העבודה שלי, הרכב שלי, כמה אותיות יש לתואר שמקדם את השם שלי. אני כבר מתחיל לחשוב מה לקנות בכספי הפרס.
חבל, חבל שהיא רובוטית. כל כך יכולתי להתאהב בה.
זה כמו שהמפכ"ל אמר: בונים אותם כדי שיהיו אמיתיים. היא חכמה, מצחיקה, משעשעת. מובן שגם יפה, הרי לא יבנו רובוט מכוער.
למה, למה היא רובוטית?! אולי לא נסגיר אותה?
"לפעמים צריך לעשות את הדבר הלא נכון", אני שומע את קולו של מרסר מהדהד באוזני רוחי.
"מייסטר מהפרדס!" שמעתי קול מוכר צועק לעברי, "עצור מיד!". נעצרתי וסבתי על עקביי. המפכ"ל עמד שם, אקדחו שלוף ומוכן. "אתה? דווקא אתה? הסוכן הכי טוב שלי?"
"אני לא יודע על מה אתה מדבר".
"לא, הא?! פנתה אלינו מישהי, היא מספרת שיצאתם כבר לשלושה דייטים ועדיין לא ניסית לשלוח לעברה ידיים. היא גם יודעת לספר שבכל הזמן שדיברתם במסרים לא שאלת אפילו פעם אחת מה גודל החזה שלה, או אילו תנוחות היא אוהבת".
"אני לא רובוט!" צעקתי, "אני בסך הכל בן-אדם נחמד".
"אמרתי לך פעם, מייסטר מהפרדס", הוא חייך אליי, "המתכנתים האלו במפעל, גאונים, אין ספק, אבל הם לא יודעים איך מתנהלים החיים האמיתיים".
האימייל של המייסטר