חטאנו לפניך, רחם עלינו

בעלי כיפות קטיפה שחורות, משי לבנות, "כיפות של שבת" עם קיפול מודגש וגם כאלה עם נ נח נחמן מאומן - כולם הגיעו הלילה לאמירת סליחות במאה-שערים בירושלים. מה מושך אותם לכאן? נטע סלע חיפשה תשובה

לקראת חצות הכבישים המובילים לשכונת הבוכרים ומאה שערים כבר עמוסים במוניות, אוטובוסים ושאר תיירים לרוב. בחוץ האוויר כבר קריר, האבן הירושלמית, ימי אלול וניגון הסליחות הנישא באוויר. בישראל 2007 "חטאנו לפניך, רחם עלינו", כבר מזמן הפך להמנון לאומי. אין ספק, זוהי שעתם היפה של בתי הכנסת.

 

"למה הם באים?", שאלנו בחור צעיר, תושב שכונת הבוכרים. "אני יודע... באים לחפש את הדרך", הוא עונה. בימים של חוסר וודאות העם מחפש משהו בטוח להיאחז בו. וכשהמציאות היא כל כך לא בטוחה וחסרת ודאות, אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים".

ה"סליחות" ב"אור-חיים" (צילומים: דודי ועקנין) 

 

השעה חצות ולמחצה ועזרת הגברים, כמו גם זו של הנשים, בבית הכנסת "אור החיים" במאה שערים הומה בסלסולי סליחות. מימין לחזן המתפייט בניגון ספרדי, על הבימה, יושב הרב ראובן אלבז, ראש מוסדות "אור החיים" ופעיל דומיננטי בתנועת החזרה בתשובה, החל משנות ה-70'.

 

הסליחות שבניצוחו זוכות לפופולריות גדולה ומביאות אל תוככי השכונה החרדית פנים אחרות. ליד מאפיית נחמה הפועלת עד לשעות הבוקר המוקדמות עוצר רכב בחריקת בלמים. מתוכו בוקעת מוזיקה מחרישת אוזניים שמנגנת את להיט הקיץ "אמברלה" בקולי קולות. מצעד הפזמונים במאה שערים? שני בחורים מקומיים מסתכלים משועשעים במחזה, עד שמישהו מהחלון, משתיק את הרעש ב'שששש' כעוס. ביציאה מעזרת הנשים של בית הכנסת, שבנייתו עדיין לא הושלמה וחציו מכוסה שיש וחציו בטון ופיגומים, אישה מבוגרת מתכופפת ומשילה את החצאית מעל המכנסיים.

כל סוגי הכיפות. אור-חיים 

 

על מנת לשמור על הסדר הטוב דאגו ב"אור החיים" להציב מחסומי ברזל כחולים ובחורים בווסטים צהובים זרחניים שדואגים לכוון את זרימת האנשים. "הכניסה לנשים מרחוב עזרא - הגברים מסביב"- הם מורים לתיירים שמגיעים מבחוץ.

 

בלילה שבין ראשון לשני, אין להם הרבה עבודה והסדר נשמר מאליו. "ה'בום' הגדול יהיה ביום שלישי בערב", הם אומרים, "אנשים לא מפסיקים להגיע. פיצוץ של אנשים. גם הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, בין כסה לעשור, הם חזקים".

 

מסביב לרב אלבז אולם בית הכנסת המואר באור ניאון כובשים את ספסלי בחורים צעירים חבושים בשלל סוגים של כיפות - כיפות קטיפה שחורות, משי לבנות, כיפות של שבת שהקיפול בהן מודגש וגם כאלה עם כיתוב של נ נח נחמן מאומן. במהלך אמירת הסליחות, חלקם שולפים פלאפונים ומצלמים בהתרגשות. לשמור את הרגע, את הקולות, ואת התחושה החמימה והעוטפת של חיק היהדות שבמהלך השנה מתעמעמת ובחודש אלול מתעוררת.

גם צה"ל כאן

 

בכניסה לבית הכנסת עצום המימדים, עדיין בשלבי בנייה, ממוקם דוכן עמוס ספרים המציעים קשת רחבה של נושאים שמטרת כולם לקרב את האדם לאמונה באחד אלוהינו. מהספר "המהפך" שמבטיח לקוראים הוכחות מדעיות לאמיתות התורה ועד ספר על תולדות חייו והגותו של זקן המקובלים, הרב יצחק כדורי. בכניסה לעזרת הנשים, מתנוססת פוסטר גדול של הרב אלבז כשהוא חמוש במיקרופון וידו מונפת אל על בתנועה הנהגתית. משני צידיו של הפוסטר- סטנד עמוס בתקליטורים תורניים, חוברות וספרוני תהילים, כולם בהוצאת מוסדות "אור החיים". הטקסט כתוב בשפה קלה ולא מסובכת מדי, בחזיתם תמונת דיוקנו של הרב אלבז.

 

"זה סיפור שאת צריכה לקרוא"

בסביבות בית הכנסת וביציעים מחולק חומר הסברה ביהדות הכתוב לרוב בשפה קלה ולא מסובכת מדי. המסרים נהירים ודוגלים באמונה תמימה ועממית. ביציאה מעזרת הנשים, אישה כבת חמישים מחלקת לעוברות ולשבות פלייר צבעוני. כשהיא נשאלת מה זה, היא רק עונה - "זה סיפור, זה את צריכה לקרוא. סיפור מעניין מאוד". כן, אבל על מה זה? "זה את צריכה לקרוא", היא עונה בהתחמקות. ובכל זאת? "זה על הפלות", היא נכנעת לבסוף. חומר ההסברה הוא מטעם אגודת אפרת הפועלת "לעידוד הילודה בעם היהודי".

 

על המדרגות הרחבות בעזרת הנשים יושבות שתי קצינות צה"ל ומפטפטות ביניהן. הן משרתות בבסיס בדרום ולסליחות ב'אור החיים' הן הגיעו במסגרת יום סיור בירושלים שאורגן לחיילי הבסיס. ממתי בצה"ל מביאים חיילים לאמירת 'סליחות'? אין להן תשובה אבל הן יודעות לספר שאת הסיור ארגנו עבורם לכבוד החגים וחודש אלול, "בשביל האווירה", הן אומרות. בהמשך מצטרפת אליהן חיילת צעירה, תושבת אשקלון.

 

- "היא לא הייתה בירושלים מגיל 12", מספרות הקצינות.

 

- לא לקחו אותך מטעם בית הספר?

 

- "לקחו מהבית ספר, אבל לא הלכתי. לא היה לי כוח ללכת".

 

- אז מה, היית צריכה להגיע לצבא, שיחייבו אותך להגיע?

 

- "כנראה", היא עונה.

- ואיך ירושלים?

 

- "יפהפיה", היא עונה.

 

- אז מה מושך כל כך הרבה אנשים להגיע בימים אלו למאה שערים, באמצע הלילה, להתפלל?

 

- "האמונה", עונות הקצינות בביטחון.

 

- אמונה במה? ניכר שהשאלה מביכה אותן.

 

- "לא יודעות... האמונה", הן עונות בחיוך מהוסס.