רק בישראל

אם את קונה כל מגזין אופנה שיוצא כדי להתעדכן בטרנדים הכי חמים בעולם, בטח כבר שמת לב שלא כל מה שמככב שם מגיע לארץ. לעומת זאת, יש פשעי אופנה חמורים שמתקיימים רק אצלנו. אחת ולתמיד - למה זה קורה?

לכאורה, אין כל סיבה לדאגה. בכל עונה המעצבים המקומיים צופים בשקיקה בתצוגות האופנה העולמיות הכי מרתקות, ודואגים לשגר אלינו את הטרנדים החדשים כשהם חמים ומרגשים. גם לא חסרות בארץ חנויות שמייבאות פריטים של טובי המותגים בחו"ל בזמן אמת. על פניו, לא צריכה להיות לנו שום בעיה ללבוש בדיוק את אותם הבגדים שלובשות המקבילות הבריטיות שלנו, למשל, אבל זו רק אשליה. אם נסתכל היטב סביבנו נראה תמיד, עונה אחר עונה, היצע די מוגבל של סגנונות.

 

הישראלים הם עם נחוש וסקרן, שאוהב להתעדכן בכל הגדג'טים והאופנות עם רגע הנפקתם אי שם ביפן או בארצות הברית, ומאמץ אותם במהירות שיא. אבל איכשהו, כשמדובר באופנה, זה לא עובד ככה. הריחוק הגיאוגרפי מבירות האופנה הקובעות, וגם המרחק הגדול מסין שמייצרת עבור התעשייה המקומית את רוב הבגדים, גורמים לטרנדים להגיע לארץ באיחור. חוצמיזה, טעם אינדיבידואלי ונועז בבגדים לא ממש מאפיין את הרחוב הישראלי. המתלבשת הישראלית הממוצעת מעדיפה לוק יוניסקסי לא מתוחכם ולא אישי. כן, מדובר בבחורות שנהנות להגיד בחיוך נון־שלאנטי שהאאוטפיט האהוב עליהן הוא ג'ינס וגופיית סבא או טי־שירט (אהלן, בר רפאלי). גם הבחורות שלובשות מיני, חולצת בטן ופרצוף חמוץ לא בדיוק הופכות את ישראל למקום נוטף תעוזה אופנתית.

 

פטרישיה פילד. רק לה מותר שיער אדום (צילום: ASAP)

 

כך קורה שלא מעט סגנונות מסעירים ומלאי דמיון ניגפים על דלת השוק הישראלי כי המעצבים והקניינים יודעים שהם פשוט לא יתפסו פה. טרנדים שפונים לקהל שאוהב קו פחות צפוי והמוני נופלים בין הכיסאות ולא מיובאים או מיוצרים כאן בהיקף מספק. לכן ליקטנו עבורכן, חובבות האנדרסטייטמנט שלא מבינות למה כדאי ללבוש חולצת בטן, כמה בשורות אופנתיות מגניבות ביותר שלא תזכו לראות בלייב בשנה הקרובה, אלא אם תרכשו כרטיס טיסה ליעד הנכון באירופה.

 

לגופו של עניין

מכנסיים בגזרת מותן גבוה - הם מאריכים את הרגל, מחמיאים לבטן הדוקה (אם יש לך), מפנקים מותניים יפים ובעיקר מצטיינים בשיק מהוגן ומתוחכם לעילא. וזו בדיוק הסיבה שמכנסיים רחבים עם מותניים גבוהים לא תופסים פה כבר הרבה יותר מדי זמן. ועכשיו תביטי לנו בעיניים ונסי לשנן: צמיגי המותניים הם לא האזור שאת רוצה להראות לכולם. תאמיני לנו.

 

בקושי אפשר למצוא בארץ גרסאות והדהודים למכנסי המלחים גבוהי המותן, רחבי הרגל ובעלי כיסי הצד ששחררו "קארל לגרפלד" או "ארמאני" עוד באביב־קיץ 2006. גם המכנסיים הצמודים בעלי הגזרה הצרה ברוח הרוק'נרול, שנראו למשל אצל "בלנסיאגה" באותו קיץ, לא עשו עלייה למחוזותינו. שתי הגזרות האלה נכנסו כבר מזמן להילוך גבוה אצל נשים מסוגננות בעולם, אבל אצלנו אפשר למצוא רק דוגמאות ספורות שלהן ברשתות חו"ליות כ"זארה" ו"מנגו", או אצל מותגי הג'ינס דוגמת "ליוויס" ו"דיזל". בהחלט לא מספק.

 

נפח 

זה לא שהישראליות הן הבחורות הכי ליברליות בשטח, אבל הן בהחלט אוהבות להיראות ככה. בגדים צמודים, או לפחות כאלה שמראים את הגוף, יזכו כאן תמיד להצלחה. לעומתם, שמלות שגודש הבד שלהן אינו מאפשר להבחין בקווי המתאר של הגוף שהן עוטפות, כמו אלה שנצפו בתצוגות של בתי אופנה חשובים כ"איב סאן־לורן" או "זאק פוזן" באביב־קיץ 2006, יאפיינו השנה, אולי, את הכלות הישראליות, אבל בטח שלא את האורחות בחתונות שלהן. למרות שהגרסאות מבית "סאן־לורן" (שקופה בסגול עמוק) ו"פוזן" (בגוון לילך עדין) הן בלתי נשכחות, ומתהדרות באמרות מסולסלות ודרמטיות באורך של עשרות מטרים, אף ישראלית לא תיתפס חיה בשמלה שלא תדגיש את גופה המפואר.

 

רן בקרוקס – אסור!!! (צילום: אורי אליהו)

 

מובילות דעת קהל מקומיות, שיכולות להרשות לעצמן ללבוש שמלות כאלה לאירועים נוצצים, מוזמנות בזאת להרים את הכפפה ולאמץ את הטרנד – זה בהחלט יהפוך את העניינים בביצה לקצת יותר מסעירים (מירי מסיקה ונינט, אנחנו פונות אליכן, אם זה לא היה ברור).

 

טרנד יפה נוסף - המראה הנינוח והרחב - שמתאפיין בגזרות אווריריות ובאלמנטים כשרוולים תפוחים, הופיע באביב־קיץ האחרון אצל בתי אופנה כ"בוטגה ונטה", שהציגו שילוב נערי של חולצה מכופתרת רחבה מאוד עם מכנסי ברמודה בצבעוניות ורדרדה שובבה. הטרנד הזה כאילו "נתפר" בעבור ארצנו המיוזעת, שפריטים כאלה יכולים דווקא להתאים לה בול ולאפשר לכולנו לעבור את הקיץ בשלום. חשוב להבין שמדובר במראה מתוחכם מאוד, שמתאימים לו בדים משובחים כמשי או כותנה מכובסת ומשחקים בין שכבות פריטים באותו הצבע, ואסור בשום אופן לקחת אותו לכיווני השאנטי־באנטי השחוקים.

 

Utility

הסגנון המגניב, שמושפע מעולם בגדי העבודה, חזר לזירה בקיץ 2006, והוא כולל שלל פריטים כמו שלייקס, שהופיעו אצל "מקס מארה", "מיו מיו" ו"מארק ג'ייקובס"; אוברול שהציגו "הרמס", "אייסברג" ו"די. סקוורד"; שמלת סרפן שנצפתה אצל "סטלה מקרטני", "קלואה" ו"חוסיין שאלאיין"; וחליפת מכונאים שהגו "שאנל" ו"איליי קישימוטו". הפריטים האלה, שהם אולי קצת גבריים, ומשחקים עם הפרופורציות של הגוף ולא תמיד נצמדים אליו, מאוד פופולאריים בקרב מתלבשות חו"ליות שאוהבות להיראות גם מעניינות לפעמים, ולא רק סולידיות או חרמניות. אצלנו - הפתעה - הם נפוצים פחות.

 

תחכום? לא בבית ספרנו

 

צבעי גוף

קשת הצבעים הנעימה שבין קרם, פודרה ואוף־ווייט, שהחזירו למודעות המינימליסטים האמריקאיים דוגמת "קלווין קליין" ו"דונה קארן" באביב־קיץ 2005, לא תפסה משום מה בארץ, על אף שהיא הולמת היטב את גון העור השזוף המקומי. אולי זה משום שאף תופעה רגועה לא תופסת כאן כמו שצריך ואזור המחיה שלנו צעקני בכל מובן ועניין. אם בכל זאת השכלת לרכוש פריטים בגוונים האלה בחו"ל, צוותי אותם לפריטים לבנים, זהובים או כסופים. אנחנו מאחורייך.

 

Draping

כאן מדובר באלגנטיות מהזן היווני הקלאסי, המגולמת בשמלות עתירות בד בנפילה חופשית שמעוטרות בתיפורים ובקפלולים. מי שהתחילה עם הסגנון הזה היא המעצבת הבריטית (היווניה במקור), סופיה קוקוסלקי, ובקיץ 2006 המשיכו אותה בהצלחה מסחררת "דו־רי" האמריקאית, המותג היוקרתי "פרין" (Preen), "אלכסנדר מקווין" ו"אנה מולינארי". מדובר בסגנון מעודן ומתוחכם, המחייב את מי שבוחרת בו לפנות מקום לבגד שהיא לובשת ופחות לצעוק את עצמה דרכו. מה הסיכויים שהקו הזה יזכה להצלחה בארץ המחשופים והסיליקון? תחזית: הצהלולים ינצחו את הקפלולים.

 

המראה העתידני

בקיץ האחרון עיצב אלבר אלבז גופייה וחצאית מיני מחוליות מתכת בכסף וזהב בשביל "לנווין"; "סטלה מקרטני" העלתה על המסלול שמלת מיקרו־מיני מחוליות מוזהבות; "מארק ג'ייקובס" התפרע עם מעיל טרנץ' אביבי וכסוף; ו"יוז'י יאממוטו" איבזר את הדוגמניות שלו בתכשיטי כסף סליליים שמתלפפים סביב הגפיים.

 

הפריטים האלה הם חתיכת דרמה מגניבה שנמשיך לראות, מן הסתם, רק בין דפי המגזינים הזרים. בדים נוצצים ומתכתיים בגזרות מפוסלות הם שילוב שהציבור הישראלי לא ערוך עדיין לאהוב או להבין. המראה העתידני הוא מתוחכם, נושק לניסיוני ודורש גישה בוגרת ומלאה בהומור עצמי מצד הלובשת – שילוב נדיר במקומותינו. מי שבכל זאת מעוניינת לעשות קצת חיים ולהפתיע את עצמה ואת הסובבים, מוזמנת להקפיד על גזרות מאופקות, להרבות בשכבות דקיקות שיהלמו את הצבעוניות המטאלית, ולבחור בתכשיטים גדולים מחומרים ברוח המאה ה־21.

 

נא לא לקחת לריאות

"קרוקס" – בואו נבהיר דבר אחד: "קרוקס" הן הנעליים הכעורות בתבל. תמיד ידענו שקשה לחיות פה, אבל קיווינו שלמרות שחם ומתוח, לבריות כאן יש בכל זאת איזו טיפת כבוד עצמי. התבדינו. ככל שיותר אנשים רוכשים "קרוקס", כך מקבל קיומן לגיטימציה וכמות הנועלים אותן הולכת וגדלה בהתמדה. במילים אחרות, מגפת הארבה (זוכרות?) הייתה הרבה פחות מפחידה.

 

גוונים בהירים על שיער כהה – בארץ משום מה מאמינים שפסים בהירים (המכונים גוונים) על שיער כהה ישלפו את זו שהשקיעה בהם ממיטב כספה מגורלה הים־תיכוני המיוזע ויעבירו אותה למחוזות סקנדינביים יותר. למעשה, מדובר במזימה של מעצבי השיער, שמצאו את הדרך הקלה ביותר לגרום לכן להתמכר אליהם ולבזבז את כספכן. כבר יותר מדי שנים שהרחובות מלאים בבחורות שנראות כמו מקבץ שיבוטים זו של זו, עם שיער מוחלק ומפוספס וקצת שורשים כהים. אין אפילו שם לגוון החיוור וחסר הכריזמה שמתקבל מפסי פלטין על שיער כהה. זה לא חינני, זה לא יפה ולא - לא קוראים לזה בלונדיני.

 

שיער אדום - כאשר פטרישיה פילד, הסטייליסטית המיתולוגית שהלבישה את בנות "סקס והעיר", הגיעה לביקור קצר בישראל ודגמנה שיער אדום־אש בצירוף ג'ינס הדוק, טי־שירט ונעלי עקב, זה נראה מעולה. בעיקר כי מדובר בפרסונה צבעונית לגמרי שלא נראית כמו אף אחת אחרת בגילה (60!). אבל כשנשים שלוקחות את ההופעה שלהן ברצינות צובעות לאדום, זה הכי שוק הכרמל. נסו למנות שמות של בחורות שנראות נהדר עם הגוון הזה על הראש. נו? מה אמרנו לכן?

 

מיני עם הנעליים הלא נכונות – משהו בסטייל הישראלי נוטה לשרבב תמיד איזה גורם גס לתמונה. מיני עם נעליים שטוחות זה צרפתי, עדין ולא מתאמץ. לעומת זאת, לצוות למיני נעלי עקב (הגבול בין מראה גלאמי לזנותי הוא דק ביותר), פלטפורמות (למה לצרוח שאתן מושבניקיות), או מגפיים (אנא, עשו הפרדה ברורה בין עונות השנה) – זה רע, רע מאוד אפילו. למה להגזים? אם כבר בחרתן פריט עם אמירה סקסית אין צורך להמשיך ולצעוק את המסר דרך פריטים דרמטיים אחרים. מוטב לצרף את נעלי העקב למכנסיים רכים וגבוהי מותן, מגפיים כדאי לנעול עם ג'ינס, ואת הפלטפורמות רצוי כבר להשליך לפח.

 

מירי בחולצת בטן – לא !!! (צילום: אורי אליהו)

 

חולצות בטן – גם אם אתן מדריכות "פילאטיס" מהודקות או מכורות לקלטת הכושר של עינת ארליך, אין כל סיבה אמיתית שתלכו עם חולצות בטן. הפריט הזה מחמיא לפורטוריקניות אסרטיביות, שמצרפות אותו למכנסי היפ־הופ... וזהו בערך. אם יש לכן בטן יפה כדאי לחשוף אותה בביקיני נמוך או דרך חולצות ארוכות ושקופות, עם גופייה מתחת. לא יותר.

 

מיכל בג'ינס עם קיפולים – ממש לא!!! (צילום: אורי אליהו)

 

קיפולים בג'ינס – מתישהו על ציר הזמן היו כמה דקות שבהן לקפל את שולי הג'ינס קיפול עבה נחשב מגניב ומרענן. להזכירכן, זמנה של המניירה המוזרה הזאת חלף מזמן. הקיפול הגדול הוא וולגרי ומתאים רק אם תרצו לשמח את אחייניכן הקטנים ולהתחפש לרונלד, הליצן של "מקדונלד'ס".

 

רוצות להשתתף בפרוייקט הספר החדש שלנו? לחצו כאן