תזעזע אותי, קוסמן

בספר "מסכת נשים" מציג פרופ' אדמיאל קוסמן פרשנות מודרנית לסיפורים מהמקורות שעוסקים בנשים ונשיות. כתיבתו מחויכת ומחכימה, אבל חבל שהפרשנות לא פורצת את גבולות השיח המקובלים

"מסכת נשים" של פרופ' אדמיאל קוסמן הוא פיתוח של סדרת מאמרים, בהם מציג חוקר ההלכה והאגדה פרשנות חדשה ומודרנית לסיפורים תלמודיים ורבניים על נשים ונשיות. הספר מהווה חלק שני בסדרת הספרים של קוסמן, שלפני שנים ספורות הוציא את "מסכת גברים" (כתר, תשס"ב) שעסק, כמה מפתיע, בגבר ובגבריות. 

 

השער הראשון ב"מסכת נשים", שער החוכמה, נפתח בסיפור על אלכסנדר מוקדון דווקא, מתוך פסיקתא דרב כהנא (לא הרב כהנא ההוא). לפי הסיפור, אלכסנדר הגיע לעיר שכולה נשים, שאמרו לו – אם תנצח אותנו, יגידו עליך שאתה חזק על נשים, ואם ננצח אותך, בכלל לא תוכל להראות את פרצופך ברבים מחמת הבושה.

 

לפי פרופ' קוסמן, ובעצם לפי ההיגיון הפשוט ביותר, אלכסנדר מייצג בסיפור את הגבריות הכובשת, כסימבול פאלי (מתברר שלא סתם קראו לו אלכסנדר הגדול). הנשים שמולו מוכיחות שהכיבוש הגברי הוא רק לשם כיבוש, כוחנות חסרת תועלת. החוכמה הנשית היא חוכמת השיקוף – מראה המציגה בפני הגבר את טיפשותו וריקנותו. פרויד ראה בכך סירוס, אבל הקביעה הזו מעידה עליו יותר מאשר על הנשים.

 

הפרשנות של קוסמן כאן כמעט מובנת מאליה, אבל לזכותו ייאמר שהוא הפגיש אותנו עם סיפור שכלל לא הכרנו והעמיד אותו בהקשרים פסיכולוגיים ותרבותיים מעניינים, גם אם לא ממש מרעישים. קוסמן הוא פרשן חביב, משועשע ומהנה ברמת האנקדוטה, שמפנק את הקורא בדברי חוכמה – מרחיב את עולמו היהודי, אפשר לומר. הוא אינו אקדמי, שכלתני או כבד מדי, אך מצד שני, הפרשנויות שלו לא יצליחו לזעזע אתכם או לשנות את תפיסת הנשיות ו/או הגבריות שלכם. לפעמים היינו רוצים שהוא ינסה להקפיץ אותנו מכורסתנו, ולא רק יגרום לנו לחייך.

 

בשער השני בספר, שער האהבה, המסירות והנאמנות, מוקדש אחד הסיפורים לנושא שקוסמן מכנה "אהבה בעולם המתים" מהתלמוד הבבלי. הסיפור מתאר את רבי בנאה, שרצה להיכנס למערת הקבורה של אברהם אבינו. שומר הקבר, אליעזר, סיפר לו שאברהם בדיוק נשען על שרה אשתו, הפולה כינים מראשו, אבל למרות הפוזה האינטימית הזו אפשר להיכנס למערה, כי "בעולם המתים אין יצר". קוסמן נהנה לספר על האינטימיות חסרת הגבולות של העולם הבא, שבו המיניות מנושלת מאלמנט ה"רוע" שאופף אותה בעולם הזה, ונותרת במימד הרוחני בלבד. בין אם נסכים או נתאכזב מהפרשנות הזו, קשה שלא להתפעם מהיופי הענוג שבטקסט שלו.

 

את אותו יופי תמצאו גם בשער הרביעי, שער המין והקדושה. קוסמן מביא עדויות לכך שהכרובים הסוככים על ארון הברית בבית המקדש היו מעוצבים בצורת זכר ונקבה חבוקים. הוא מחבר לדיון את אבחנתו של הפילוסוף רודולף אוטו על המתח המתמיד שבין יראה לאהבה הטמון במושג הקדושה, ובהמשך גם את התפיסה התלמודית של הגוף כמקום מקודש. האינטימיות היא מקום נפשי שבו שורה השכינה, בבית, וממנו היא מוקרנת על כל מעשיו של האדם.

 

במדרש הזה מצליח קוסמן להמריא מהטקסטים שהציג לעבר דיון פתוח, קוסמופוליטי ומאתגר – הכי קרוב לטאבו שתמצאו בספר 'מסכת נשים'.

 

הוצאת כתר, 288 עמודים.