הפארידה מתה משעמום

גם לגייר פורמט צריך לדעת, אבל "קרב סכינים" בערוץ 10 הוא גרסה מכובסת של "איירון שף" שאיבדה כמעט מאה אחוז מן החן של המקור. לא טעים

 

כל בטטת כורסה יודעת שהמקוריות מתה מזמן. כולם הרי קונים פורמטים ומגיירם אותם, ובכפר הגולבלי אפשר לצפות בוונקובר, כלכותה או צפת באותו מוצר עצמו רק בשפות שונות. ככה זה עובד. הבטטות לא מתלוננות.

 

אבל הנה מתברר שגם קניית פורמט היא סוג של אמנות, כלומר אפשר להיכשל בה. "אירון שף" היתה - בעיניים מערביות - תוכנית נישה קמפית, היסטרית, ומצחיקה נורא שבה נלחמו שפים גדולים על הזכות לשעשע את חיכם של סלבז יפנים מוקצנים. עם מצרכים מהגיהנום, רעשים מפחידים של גונג, והמון אפקטים של עשן ותאורה יצירתית, עם פרשנות משפת אמנויות הלחימה ומלל מלא עליצות מזויפת, עם מנחה שהיה מאוהב בעצמו כדיווה מרוגשת, אפשר היה לצחוק קצת על השפים עצמם ואפילו לתהות על מידת הדקדנטיות שהובילה את תוכניות האוכל מימי עקרת הבית ועד לימי הספורט האתגרי.

 

הדג במין פורמה עשויה נירוסטה בצורת חצי ירח! "קרב סכינים"

 

היה נחמד, אז מישהו בערוץ 10 אמר: למה שלא נקנה ועודד מנשה ינחה, ונושיב באולפן פנים חדשות לגמרי. נגיד גלית גוטמן? וריקי גל? ואמיר קמינר? ככה גיירו, כיבסו, סחטו וגיהצו את השף. כך אבד ההומור המופרע של התוכנית, התזזית ההיפראקטיבית, וכמעט מאה אחוז מן החן שלה. אחרי כל זה שיבצו אותה בפריים, כאילו התבוננות מרוכזת של בטטה בדג פארידה יכולה לבשל קצת רייטינג.

 

מנין הדג מטיל את מימיו

השף סטפן פרואדוו (FROIDEVAUX) הוא בחור פוטוגני ותחרותי, מנצנץ בהילת כוכב מישלן שהוענק למסעדה שלו. אם תזדמנו אליה תוכלו לקבל קינוח מסודר יפה על פחמי עץ אמיתייים מהטבע ולהתפעל מיצירה שדומה לאמנות האיקבאנה היפנית. מולו ניצב גיבור שייטת ובשלן אופנתי משלנו, והקרב אמור להבהיר לצרפתי מנין הדג מטיל את מימיו. בתנאי שהמקומי יצליח להכין מהדג קינוח מתקבל על הדעת תוך שהוא נובח פקודות באנגלית לעוזריו. המקומי לא הצליח. סיבוב נוסף בשבוע הבא.

 

פרשנינו - ירון קסטנבאום ורן שמואלי - אינם אמני מלל גדולים. בעוד המצלמה מלטפת פארידות מתות בערמת קרח, הוויס-אובר נשמע כך: "שף סטפן חטף לשף ניצן דג קטן", ואחר כך גם "הדג במין פורמה עשויה נירוסטה בצורת חצי ירח!". אכן שירה טהורה.

 

על שלושת השופטים צריך לומר שהקפידו לאכול בפה סגור. ריקי גל ניסתה אפילו להסביר למה טעים לה או לא טעים לה שיפוד של דג מפותל סביב גזיר גזר. ג. גוטמן נצפתה לועסת ומחייכת, ואחר כך מסרבת לטעום מוס מתוק בטעם דג. אכן אשה הגיונית. קמינר הוכיח שגם חיוך הבודהה עלול להפחיד, בעיקר אם הוא אוטומטי ומזויף. על כל אלה ניצח עודד מנשה במתינות של גננת, ובלי שמץ של מניאקיות שממש הכרחית כאן. לזכותו נזקוף הגייה נעימה וכמעט מדויקת של מספר משפטים בצרפתית. למרבה הצער, זה השיא היחיד של נפלאות התזונה, הגרסה המגוירת. הפארידה, אם תהיתם, כשרה לגמרי. לערוץ 10 נאחל צום קל.