הארה בקצה המנהרה

אני שבשנים האחרונות עושה מסע פוליטי מורכב, אני שהשמאל היה מבטחי, במהלך סיור במנהרות הכותל הרגשתי פתאום שיש לי בעלות על המדינה הזאת ועל אדמותיה. פתאום הבנתי שבלי האמונה בתורה לא תיתכן בעלות על ארץ ישראל. המסע של אילנית סוויסה עובר נקודת מפנה מול האבנים עם לב אדם

כשהייתי קטנה, הייתי מציירת את הכותל כאילו היה קיר אחד בלבד שירד מלמעלה ונשתל לו באדמה ירושלמית. הכותל שלי היה קיר שיש לו התחלה, אמצע וסוף, והוא כמובן שריד מרגש מבית המקדש שבנה שלמה המלך. הייתי משרטטת קווים אורכיים ואז חוצה אותם באופן מקרי לרוחב הטורים שנוצרו. אלו היו האבנים שלי. בין האבנים הייתי שותלת כמה קווים מסולסלים, זה היה האזוב שלי.

 

• פרק א': מסע בין כסה לעשור
• פרק ב': תשליך

 

כשגדלתי קצת, הוספתי מחיצה באמצע הקיר ויצרתי עזרת נשים ועזרת גברים. עם הזמן בזכות שיעורי ההיסטוריה, למדתי שהכותל המערבי הוא שריד מתקופת בית שני, ושהוא בעצם אף פעם לא היה חלק מהמקדש - אלא הצד המערבי של החומה שהקיפה את הבית ושבכלל בנה אותו מישהו עם שם לא יהודי בעליל: הורדוס. זה גרם לי לאכזבה גדולה במיוחד. אכזבה שלא התאוששתי ממנה שנים רבות ובמשך שנים כשהגעתי לכותל, גל האבנים הזה שאליו נשואות עיניים, אליו מפכות שפתיים, אליו שלוחות ידיים ללטיפת קדוּשה, היה עבורי סתם קיר ותו לא.

 

לא טרחתי לתת בו מבט נוסף ובוודאי שלא אצתי להשאיר הוראות הדרכה לאל ותיאום ציפיות בינו לביני לשנים הקרובות.

 

אינטימיות אלוהית

לפני שלוש שנים יצאתי מפגישה ברחוב דוד המלך וחיכיתי לפגישה נוספת עם הרופא המנתח שלי. הייתי צפויה לעבור ניתוח שהפחיד אותי מאוד, והגוף רעד רק מפאת הפגישה. היו לי שלוש שעות מיותרות והחלטתי לתת לרגליים ללכת לאן שתרצנה. במהרה מצאתי את עצמי עוברת בטחנת הקמח שבימין משה, יורדת מטה אל חוצות היוצר ושוב עולה מעלה לכיוון החומות , יורדת בשוק הערבי , פונה ימינה ופתאום – הכותל המערבי. פתאום משום מקום וללא כוונה, הכותל המערבי.

 

הכותל הזה שיש לו התחלה אמצע וסוף, זה עם האזוב והעצבת. והייתי שמחה. אחרי שנים של שקט יחסי ביני לבין האל, באותו היום ממש דיברנו פנים מול אבן והיה לי נעים וטוב ומוגן ואמיתי. השארתי תפילות ובקשות בפתק מהודק היטב, קראתי תהילים וקרצתי לאל בקריצה ידידותית, הוא נשאר באותו המקום שעזבתי אותו, ורק חיכה שאבוא לספר מה נשמע ומה העניינים.

 

מיותר לחשוב שאצא למסע הזה ולא אגיע לכותל, רק שלא רציתי להצטרף להמון הרב שעומד מולו, כשקול הסליחות בוקע מכל עבר. רציתי אינטימיות אלוהית ואחרי שנים בהם חפצתי ללכת למנהרות הכותל, הבשילה העת ושמתי פעמי לסוד נסתר.

 

סיפור יהודי-ישראלי

הסיור שלי התחיל בשרשרת הדורות. אין לי מילה מדויקת למהו בדיוק האירוע הזה "שרשרת הדורות", כיוון שהמנהרה היא לא מוזיאון ולא מיצג ולא סרט וידאו משובח ולא מופע אור קולי מרהיב, ובכל זאת היא כל הדברים האלה כולם. מנהרה שבעיצוב יוצא דופן ונדיר ביופיו, בעזרת שימוש בזכוכית, החומר והמטאפורה, מוליכה את המטייל בה במארג ההיסטורי המופלא של עם ישראל לתולדותיו. ומותר לגעת בזכוכית, ומותר ללטף את כל מה שיש בסביבה, סלעים ישנים, כלים עתיקים – הלב מתמלא ועולה על גדותיו כשהסיפור היהודי-ישראלי מסופר במנהרה הקסומה הזו.

 

את הסיור במנהרות הכותל הובילה מיכל. נכנסתי למנהרות הכותל והרגשתי איזשהו הולם לב, איזושהי התרגשות בחדרי חדרים. כשמיכל הסבירה שהכותל המערבי הוא לא רק הקיר שאנחנו רואים בחוץ ושהנגלה לעין הוא אפס קצהו של הכותל המערבי, כשהיא הובילה אותנו בבטחה לאורכו של הכותל המערבי, שם מתחת לאדמה, כשהיא עצרה ליד מקומות מהתקופה הרומית, הביזאנטית, כשהיא תיארה חיים של בית מקדש, אי שם במעמקים הלב כבר המה וגעש, והבטן התכווצה והתהפכה.

 

תיארתי לעצמי שוב ושוב את כל האנשים שהילכו לפני במקום הזה, זמן רב כל כך לפניי שאיני יכולה אפילו להבין את משמעות האורך והרוחב של הזמן הזה, אבל אני יודעת שהלכו שם אנשים, שהם היו יהודים, שחלק מהם כתבו חלק מהתשתית של ארון הספרים שלנו. שלמה המלך, אמרתי לעצמי, שלמה המלך זה אמיתי!

 

זכות אבות

תיארתי לעצמי עלייה לרגל ושירים ושמחה ועבודת קורבנות, וקצת קשה לדמיין עבודות קורבנות - אין בזה הרבה חן - אבל היו קורבנות והייתה שירת לווים על המדרגות והיה כהן גדול. ואני שבשנים האחרונות גם עושה מסע פוליטי מורכב, אני שהשמאל היה מבטחי ומפלגת מרץ משעני, אני פתאום נמלאתי רוך והרגשתי שגם לי יש בעלות על המדינה הזאת ועל אדמותיה, ופתאום הרגשתי את הזכות הזאת מתפעמת בעורקי.

 

פתאום הבנתי שבלי האמונה בתורת ישראל לא תיתכן בעלות על ארץ ישראל, והשאלה למה אני גרה פה טמונה שם בין המנהרות החפורות והנחפרות של הכותל המערבי. זה היה מסע נפלא שעבר מעבר מפואר וגם לא מפואר של שנאת חינם וחורבן הבית לעתיד שממשיך עם שנאת חינם אבל שיכול, עדיין, להוביל לבניית בית.

 

כשהגענו למקום הקדוש ביותר במסע, המקום שבו הייתה אבן השתייה, המקום הקרוב ביותר לקודש הקדשים, סיפרה מיכל המדריכה שהיא אך אתמול התארסה ושביום חתונתם יגיעו הזוג להתפלל במקום הקדוש הזה.

 

כל המטיילים ששו ושמחו בשמחת הכלה ובמהרה התמלאה המנהרה הארכיאולוגית בקריאות מזל טוב מכל עבר. לי עלו דמעות בעיניים, נצח ישראל לא ישקר ואין לי לאן לברוח, אלוהים עוטף אותי מכל עבר, את האנשים המבוגרים שהיו איתי בטיול הזה, שאחד מהם כבש בזמנו את הכותל, ואת הצעירה הזו, מיכל, שתבנה בית במדינת ישראל כשזכות אבות עומדת לנו מנגד.

 

מחר : מה שלא הספקתי עוד לספר על אתמול

 

ותיקון קטן: אכן , ספרו של יאיר כספי נקרא" לדרוש אלוהים", אך כיוון שהתוצאה של עבודה זו היא לדעת את האלוהים נראה כי התבלבלתי. עם קוראיי סליחה וכן עם הקרפד.